דנציגר אלכס נ' המרינה הכחולה אשדוד

פסק דין

זוהי תביעה שעניינה פיצוי בגין הפרת חוזה.

לטענתו נכרת בינו לבין הנתבעת חוזה אשר מעוגן בתקנון המרינה שלפיו סופקו לו על ידי הנתבעת שירותי עגינה במעגינה מוסדרת המאפשרת בין היתר עגינה סדירה לכל אורך תקופת ההסכם ואפשרויות שיט בלתי מוגבלות הכוללות יציאה וכניסה מהמעגינה בכל עת ולכל אורך תקופת ההסכם. ואולם, בניגוד להסכם הייתה הכניסה למעגינה חסומה פיזית לכלי שיט מסוגו של התובע בין התאריכים 20/2 עד 30/4/09 עקב סחף חול אשר הצטבר בתעלת הכניסה למרינה והגביל את עומק התעלה כך שכלי השיט של התובע לא יכול היה לצאת משטחי המרינה.

לטענתו של התובע, הנתבעת התרשלה בטיפול בבעיית הסחף והיה עליה לבצע מבעוד מועד העמקה/חפירה של תעלת הכניסה אשר נסתמת תדיר בחול ובסחף לאורך כל השנה כפי שהדבר נעשה במרינות אחרות. לטענתו, כתוצאה ממחדלה זה של התובעת נגרמו לו נזקים.

לטענת הנתבעת ההסכם שנחתם עם התובע עניינו אך בהספקת שירותי עגינה ואילו ההסכם אינו מגדיר אפשרות של שיט בלתי מוגבלת לכל תקופת ההסכם. בנוסף טוענת הנתבעת כי ההסכם מסייג את אחריותה עת מתבצעות עבודות בנייה שונות במרינה. לטענתה, תוכנית העבודה לפינוי הסחף נקבעה לחודשי החורף אולם בטרם תחילת העבודות פרצה מלחמה אשר מנעה את קיום העבודות על פי צו של פיקוד חיל הים. לאחר שהסתימה המלחמה לטענתה החלה עבודת החפירה אולם בשל תנאי מזוג האוויר לא נתאפשר לנתבעת לבצע את העבודות בחלק ניכר מימי העבודה ולכן סיום העבודות התעכב במספר ימים. לטענתה על פי לוח הזמנים המקורי העבודות תוכננו לחודשים דצמבר עד ינואר ואולם נוכח צו של חיל הים האוסר על כל פעילות במעגנה נדחו העבודות למועד מאוחר יותר. הנתבעת מפנה בעניין זה לסעיף בתקנון הפוטר אותה מביצוע התחייבויותיה בעת מלחמה וכן טוענת הנתבעת כי לפנים משורת הדין נאותה לפצות את השייטים בזיכוי של 14 יום דמי עגינה לכלי השיט.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים בתיק, מצאתי כי אין חולק על כך כי בתאריכים בין 20/2/09 עד 3/4/09 הוגבלה יציאת כלי השיט של התובע מתחומי המעגינה של הנתבעת.

טענתה של הנתבעת לפיה עקב המפגע שעניינו סחף חול החליטה לבצע לראשונה עבודות חפירה יסודית בפתח המרינה בחודשים דצמבר 2008 – ינואר 2009 לא הוכחה בפני. הדעת נותנת כי לו עבודות מסוג זה היו בתכנון הנתבעת הרי שהיתה מעבירה הודעה חד משמעית לבעלי כלי השיט העוגנים בתחומה על מנת ליידעם מראש בדבר ביצוע עבודות אלו ולאפשר להם להיערך בהתאם.

בנוסף טענותיה של הנתבעת לפיהן העבודות המתוכננות לא בוצעו עקב צו של חיל הים לא נתמכו בכל ראייה ועל כן אין בידי לקבלה.

גם לעניין ביצוע העבודות שלאחר המבצע הצבאי אשר לטענת הנתבעת נמשך יתר על המידה הן בשל תנאי מזג האוויר ואופי העבודות מצאתי כי היה על הנתבעת גם במקרה זה ליידע מבעוד מועד את בעלי כלי השיט בעניין ולא להסתפק בהודעות יומיות ספוראדיות כפי שהדבר נעשה בענייננו וזאת במיוחד נוכח העובדה כי כעולה מהמכתב ששלחה הנתבעת לתובע מיום 18/5/09 עבודת החפירה האמורה לא בוצעה מעולם בצורה יסודית ומלאה.

לא מצאתי ממש בטענתה של הנתבעת לפיה חל במקרה זה פטור מכוחו של כוח עליון, שכן מבצע עופרת יצוקה התרחש טרם האירועים נשואי כתב התביעה ובנוסף לא הוכח בפני כאמור כי מבצע זה אכן הגביל את הנתבעת בעבודות האמורות. זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה החוזה מחייב אותה אך במתן שירותי עגינה. הדעת נותנת כי העגינה אינה פעולה פיזית מנותקת מפעולות פיזיות נוספות של כניסה ויציאה כך שלא ניתן לנתק בין כניסה למרינה לבין יציאה ממנה כחלק אינהרנטי לעגינה בה.

מנגד, מצאתי כי דרישותיו לפיצוי של התובע הינן רובן הוצאות שוטפות המחויבות על פי חוזה/חוק אשר ממילא מוצאות וללא כל קשר לפעולות כלי השיט. ולכן ובאיזון הראוי סבורני כי יהיה זה ראוי וצודק כי הנתבעת תפצה את התובע בגין הימים אשר נמנעה ממנו האפשרות לצאת או להיכנס למרינה כאומדנא בסך של 1,350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל וכן תשלם הנתבעת לתובע בגין עוגמת נפש סך של 300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשגר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.