דניאלי ואח' נ' אגד

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשות התובעות לחייב את הנתבעת בנזקי תאונת דרכים מיום 20.12.12 בסך 3,740 ₪. התובעת 1 הינה הבעלים של רכב מסוג יונדאי מ.ר. 85-202-13 והתובעת 2 הייתה הנהגת בזמנים הרלבנטיים לתאונה ברכב הנ"ל (להלן: "רכב התובעות"). הנתבעת הינה הבעלים של אוטובוס דו מפרקי - קו מספר 8 , מ.ר. 85-327-01 (להלן: "רכב הנתבעת") הנהוג על ידי עובד מטעמה, מר טוראן לוי.

2.אליבא דגירסת, התובעות, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת נסיעה על גשר פסגת זאב בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים, רכב הנתבעת שנסע בנתיב הימני נסע בפרעות וסטה לכיוון נתיב נסיעת רכב התובעות תוך גרם לשפשוף כל הצד הימני של רכבן. נהג רכב הנתבעת לא עצר את האוטובוס והמשיך בנסיעתו ומשכך, התובעת 2 דלקה אחריו עד שעצר את האוטובוס והחליף עימה פרטים.

3.אליבא דגירסת הנתבעת, כפי שנטענה בכתב ההגנה, ביום 20.12.12 בסמוך לשעה 10:50, נהג מר לוי טיראן, עובד מטעמה באוטובוס דו מפרקי בצומת הגבעה הצרפתית לכיוון שכונת פסגת זאב בירושלים במסגרת נסיעה בקו מספר 8. נהג האוטובוס עמד בעצירה מוחלטת בנתיב הימני מבין שני נתיבים הפונים שמאלה לגשר "האלוף עוזי נרקיס" כשהוא ממתין למופע אור ירוק ברמזור. בחלוף האור האדום החל נהג האוטובוס לנסוע כאשר בהמשך הכביש שני הנתיבים מתמזגים לנתיב אחד. רכב התובעת עקף את האוטובוס מצד שמאל כאשר חלקו הקדמי נמצא כולו בנתיב נסיעתו. לטענת הנתבעת, ניסיון העקיפה בעת התמזגות הנתיבים לא צלח ומשכך, אירעה התאונה. בנוסף, הנתבעת טענה במהלך הדיון לניתוק קשר סיבתי עובדתי בין הנזקים הנטענים על ידי התובעות בהתאם לדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה לבין קרות התאונה זאת נוכח העובדה, כי רכב התובעות נבדק לראשונה רק לאחר כחצי שנה ממועד קרות התאונה.

4.ביום 2.2.14 התקיים דיון במעמד הצדדים בו שבו הצדדים על טענותיהם, והנהגים העידו בפני אודות נסיבות קרות התאונה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפני ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי.

מתיאור נסיבות קרות התאונה על ידי שני הנהגים והצגת תמונות המקום ברור למדי כי שני הנתיבים מתמזגים לנתיב אחד כאשר ככל הנראה כל אחד מהם סבר שהכביש "שלו".

כמו כן, אף אחד מהצדדים לא טען כי קיים תמרור המורה על זכות קדימה ומשכך, נתון זה לא מצוי בפני בית המשפט. עם זאת, עיון בתמונות המקום כפי שהוצגו בבית המשפט במועד הדיון מלמד, כי הנתיב הימני בו נסע רכב הנתבעת אינו מסתיים ולמעשה, הנתיב השמאלי הוא זה שמסתיים ומתמזג עימו. משכך, סבורני, כי בנסיבות אלה, זכאי היה רכב הנתבעת להמשיך בדרכו קדימה ללא הפרעה ועל התובעת 2 היה ליתן לו זכות קדימה.

אינני מקבל את עדות התובעת, כי התאונה לא אירעה במקום בו מתמזגים שני הנתיבים שכן, עדות זאת אינה מתיישבת עם מוקדי הנזקים ומשכך הנני מעדיף את עדות נהג הנתבעת בעניין זה.

יתרה מכך, על פי הודעה על קרות תאונה שהוגשה על ידי נהג הנתבעת עולה, כי הנזק לפח רכב הנתבעת הינו בצד השמאלי בחלק האחורי. מנתון זה עולה, כי רכב הנתבעת כבר הספיק לחלוף ברובו על פני רכב התובעות. נוכח האמור היה על התובעת 2 ליתן דעתה לרכב הנתבעת ולנסות להשתלב בנתיב המאוחד רק אחרי רכב הנתבעת שהקדים את רכבה.

5.סבורני, כי בנסיבות אלה, התובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכיח גרסתן לפיה, רכב הנתבעת הוא זה שסטה לכיוון נסיעת רכבם והסב נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמן ולבטח לא הוכיחו את שאלת האחריות הרובצת לפתחן. אף באשר לשאלת הנזקים קיים ספק רב לקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה זאת נוכח חלוף הזמן הרב ממועד התאונה ועד לבדיקת הנזקים על ידי שמאי רכב.

6.סוף דבר- התביעה נדחית. עם זאת, לא מצאתי לעשות צו להוצאות, זאת, נוכח אי עצירת רכב הנתבעת מיד בסמוך לאחר קרות התאונה לצורך החלפת פרטים.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ד, 17 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.