דנ"א 5407/15 אלי עזור ואח' נ' Canwest Global Communications Corp ואח'

א.             עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 6903/12 (מפי השופט ע' פוגלמן ובהסכמת השופטות א' חיות וד' ברק-ארז) מיום 22.7.15 (להלן פסק הדין), שבמסגרתו התקבל חלקית ערעור המשיבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) בת"א 1702/07 מיום 20.6.12. עניינה של העתירה תביעת לשון הרע של העותרים כנגד המשיבים; בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, וקבע כי על המשיבים לשלם סך של 1,000,000 ₪ לעותרים; ואילו בית משפט זה נעתר כאמור חלקית לערעור המשיבים, והפחית את הסכום ל-220,000 ₪.

רקע

ב.             ענייננו בסכסוך שנתגלע  בין המשיבה 1 לבין העותרת 2 ובעל השליטה בה – העותר 1 – בעניין הבעלות על העיתון "ג'רוזלם פוסט" וכלי תקשורת נלוים לו. במהלך הסכסוך פורסמו בכלי תקשורת ישראליים שש "סדרות פרסומים" שעסקו בעניין זה. בפרסומים האמורים עלו טענות בדבר התנהלות עסקית פסולה של העותרים במסגרת הסכסוך עם המשיבה 1. מקורם של פרסומים אלה בשירותי יחסי ציבור ששכרה המשיבה 1 במטרה ללחוץ על העותרים. לצורך הגשמת מטרה זו הוכנה "תכנית משחק", כלשון פסק הדין, שכוונה בעיקרה נגד העותר 1 ונועדה לפגוע בו באמצעים שונים, והפרסומים היו בבחינת הוצאתה לפועל של תכנית זו.

ג.              בעקבות אירועים אלה הגישו העותרים תביעה כנגד המשיבים, שבה עתרו לפיצויים מכוח עוולת לשון הרע ומכוח עוולת הרשלנות. ביום 20.6.12 קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את התביעה, הן בגין עוולת לשון הרע והן בגין עוולת הרשלנות, ופסק לטובת העותרים פיצויים בסך של מיליון ₪. על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגישו שני הצדדים ערעור. ביום 22.7.15 קיבל בית משפט זה בפסק דין מפורט את ערעורם של המשיבים בחלקו, ודחה את ערעורם שכנגד של העותרים. בנוגע לחבות הנזיקית מכוח עוולת הרשלנות קבע בית המשפט, כי עילה זו נזנחה על-ידי העותרים עוד בסיכומיהם בפני בית המשפט המחוזי ולכן מעיקרא לא היה מקום לקבלה. אשר לטענת לשון הרע, נמצא כי יש לחייב את המשיבים באחריות מכוח עוולת לשון הרע בגין שתי סדרות פרסומים בלבד, וזאת בשונה מבית המשפט המחוזי אשר מצא כי המשיבים אחראים לפצות את העותרים מכוח עוולת לשון הרע בגין הפרסומים בכללותם. בהמשך לכך, הפחית כאמור בית משפט זה את הפיצוי לעותרים ל-220,000 ש"ח.

העתירה לדיון נוסף

ד.             בעתירה הנוכחית מיום 6.8.15 נטען, כי פסק הדין מצדיק דיון נוסף משני טעמים עיקריים: הראשון, כיון שפסק הדין קובע, כך הטענה, הלכה חדשה בנוגע לעוולת הרשלנות, והיא היעדר תחולתה בנסיבות בהן אדם מוציא את דיבתו של יריבו – העסקי, הפוליטי או אחר – במסגרת יחסי ציבור פסולים. השני, כיון שנקבע לכאורה בפסק הדין איזון חדש בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב בהקשר הקונקרטי של סכסוך עסקי. בהמשך לכך נטען, כי נפסק בפסק הדין, באופן חדשני, שבמסגרת האיזון יש לבחון, בין היתר, האם הדברים החשודים כלשון הרע הם בגדר הבעת דעה או הצגה כוזבת של עובדה; והאם הדברים הובאו בצורה מאוזנת, דהיינו האם הובאו עמדות הצדדים הנוספים והאם צוין כי הצדדים נמצאים בסכסוך עסקי.

ה.             בתגובת המשיבים מיום 20.8.15 – שהוגשה בלא שנתבקשה – נטען, כי אין בפסק הדין משום הלכה חדשה או שינוי הלכה קיימת ועל כן אינו מצדיק דיון נוסף. אשר לסוגיית הרשלנות נטען, כי זו כלל לא נדונה בפסק הדין ולכן מעיקרא לא יתכן שהיה בכך כדי ליצור הלכה חדשה או לשנות הלכה קיימת. אשר לסוגיית לשון הרע, נטען כי אין בפסק הדין משום הלכה חדשה בנושא אלא יישומה של הלכה קיימת, המתבטאת באיזון קונקרטי בנסיבות ספציפיות של הזכות לשם טוב אל מול חופש הביטוי.