דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' מורגן קפיטל (ישראל) בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 24.9.09 ברחוב הרצל בתל אביב בין רכב פרטי (להלן: "הרכב") למשאית (להלן: "המשאית") (להלן: "התאונה").

התובעת הינה הבעלים של הרכב שהיה מעורב בתאונה (להלן: "התובעת"). המשאית המעורבת בתאונה הייתה בחזקתה של הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת"). נתבעת 2 (להלן:"מנורה" או "הנתבעת 2") ביטחה את המשאית.

תמצית טענות התובעת:

לטענת התובעת, כפי שהעידו הנהג שהנהג ברכב בעת קרות התאונה ואשתו שהיה עמו ברכב, התאונה אירעה בשעת הבוקר כאשר הכביש היה סואן. כמידי בוקר הביא נהג הרכב את אשתו לעבודה ובקש לעצור במפרץ החניה הנמצא בצד הימני של הכביש. לצורך כך נסעו בני הזוג בנתיב הימני על מנת שיוכלו לעצור. בעודם עומדים בפקק הרגישו מכה בצד שמאל אחורי של הרכב וראו כי הרכב קבל מכה ממשאית.

תמצית טענות הנתבע:

לטענת הנתבעות, כפי שהעיד עליה נהג המשאית, התאונה אירעה כאשר הרכב הפרטי ניסה להשתלב בנתיב הנסיעה בו נסעה המשאית. לטענת נהג המשאית היה זה נהג הרכב הפרטי שניסה להשתלב בנתיב הנסיעה של המשאית שנסעה לאיטה. לטענתו לא היה לו לאן לסטות הוא נסע בנתיב היחידי הפנוי כאשר בנתיב הימני היו רכבים חונים או עומדים.

דיון:

בדיון שהתקיים בפניי העידו נהג הרכב הפרטי ואשתו מטעם התובעת, ונהג המשאית מטעם הנתבעות. לטענת עדי התובעת התאונה אירעה כאשר המשאית ניסתה להשתלב בנתיב נסיעתו של הרכב הפרטי, בעוד לטענת נהג המשאית התאונה אירעה כאשר הרכב הפרטי ניסה להשתלב בנתיב הנסיעה היחיד הפנוי בו נסעה המשאית.

למשאית לא נגרם נזק של ממש והנזק של הרכב הפרטי , לאור חוות הדעת ודברי העדים, נגרם בכנף האחורית ובמגן האחורי. מיקום הנזקים מחזק את גרסת עדי התובעת שהיה זה נהג המשאית שלא הבחין ברכב הפרטי עת ניסה להשתלב בנתיב הנסיעה בו נסע הרכב הפרטי שכן אין מחלוקת כי המשאית נסעה משמאל לרכב הפרטי והנזק נגרם בחלק האחורי שמאלי שלה.

בשולי הדברים יוער כי גם אם היה זה נהג הרכב הפרטי שניסה להשתלב בנתיב נסיעת המשאית, כטענת נהג המשאית, הרי לאור מיקום הנזק בחלקו האחורי של הרכב הפרטי היה זה נהג המשאית מי שיש להטיל עליו את האחריות לתאונה, שכן היה עליו לתת לרכב הפרטי לסיים את ההשתלבות בנתיב.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה חלה על הנתבעות.

גובה הנזק:

בהתאם להערכת השמאי הנזק הממשי שנגרם לרכב הפרטי הוערך בסך של 2,420 ₪ לאחר מתן הנחה של 400 ₪ על העבודה ושל- 406.88 ₪ על החלפים.

בגין ירידת ערך קבע השמאי פיצוי בסך 1,374 ₪ , אך ציין בחוות דעתו כי פיצוי זה נקבע מבלי להתחשב בהפחתות כלשהן, ועל פניו מדובר ברכב השכרה שיש לחשב בו הפחתה מסוימת. בנסיבות אלו אני קובעת בגין ירידת ערך סך של 1,000 ₪ .

כמו כן יש לקחת בחשבון כי הרכב נבדק כשלושה וחצי חודשים (5.1.2010) לאחר קרות התאונה. למרות שאני מאמינה לעדי התובעת כי נגרם לרכב נזק , הרי שאין להוציא מכלל אפשרות סבירה כי הוא הוחמר בתקופה זו. לא ניתן הסבר המצדיק עיכוב של כ-ארבעה חודשים בבדיקת הרכב ולכן יש לקזז 20% מהסכום שנקבע על ידי השמאי.

אינני מקבלת את טענת הנתבעות שנטענה בכתב ההגנה על כי הסכום הנתבע בגין הנזק מופרז לאור הנחות שלטענת הנתבעות מקבלת או יכולה לקבל הנתבעת, הן משום שבחוות דעת השמאי בוצע קיזוז המתייחס להנחות, והן משום שהטענה נטענה בעלמא ואף נזנחה למעשה בדיון עצמו וייתכן כי

הסבה לכך היא הקיזוז שנעשה כאמור בחוות הדעת.

לא מצאתי כל ראיה לנזק שנגרם בגין ימי עמידה כך שלא נקבע פיצוי בגין ראש נזק זה.

סוף דבר: