דן נ' תביעות תעבורה נגב ואח'

החלטה

המבקש עותר לקבלת עיכוב ביצוע החלטתו המנהלית של משרד הרישוי להטיל על מרשו "אמצעי תיקון" כהגדרתו בסעיף 69א בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.בהתאם לחוק "אמצעי תיקון" אינו עונש אותו גוזר בית המשפט, אלא החלטה מנהלית עצמאית של רשות הרישוי מכח סמכות שהעניק לה המחוקק.סעיף 69א (ג) בפקודת התעבורה אף קובע מפורשות:"אמצעי תיקון לפי סעיף קטן (ב) יהיו בנוסף לכל עונש שהטיל בית המשפט על בעל הרשיון בשל עבירה שהרשיע אותו בה" .החלטתו המנהלית של משרד הרישוי נתונה לביקורת שיפוטית ככל החלטה מנהלית אחרת בערכה שהוסמכה לכך בחוק.בית משפט השלום (לתעבורה) לא קיבל הסמכה בחוק לבקר את החלטתו המנהלית של משרד הרישוי בעניין זה.כפועל יוצא של מצב זה, אין לבית משפט זה כל סמכות עניינית להורות על עיכוב ביצוע "אמצעי התיקון" שכן אין המדובר בעיכוב עונש אשר ניתן ע"י בית המשפט. לאור החלטתו של בית המשפט המחוזי (באר-שבע) בע"פ 6550/09 גז רוני ואחרים נגד מדינת ישראל, ישמע בית משפט זה כל בקשה מכח סעיף 230 בחוק סדר הדין הפלילי, אולם אין לסמכות זו שניתנה לבית המשפט דבר עם היעדר סמכותו להחליט החלטות כלפי רשות מנהלית אשר החליטה החלטה עצמאית שאינה ענישה של בית המשפט.המחוקק העניק לבית משפט זה סמכויות ספציפיות לבקר החלטות מנהליות (דוגמת החלטת קצין משטרה לפסול רשיון נהיגה או לתת הודאת איסור שימוש ברכב), אולם לא ניתנה כל סמכות ספציפית לבית משפט זה להורות על ביטול או עיכוב ביצוע החלטת רשות הרישוי בעניין אמצעי תיקון.אף שהחלטות אלו ניתנו (גם על ידי בית משפט זה בעבר), עיון מחדש במצב המשפטי הנובע בין היתר מהחלטות בית המשפט המחוזי באר-שבע (כב' השופטת ברקאי) בע"פ 5314/08 לנקרי נגד מד"י וכן בע"פ 22047/08 שיך אלעיד נגד מד"י – מחייב את המסקנות לעיל.ביחס לעיכוב ביצוע הליכי הגבייה, רשאי המבקש לפנות לתובע בהתאם לסעיף 229(ו) בחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב] התשמ"ב-1982 או למרכז לגביית קנסות לפי סעיף 5 ב (א) בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות תשנ"ה- 1995. המחוקק קבע סמכויות ספציפיות בעניין זה ועל המבקש למצות ההליכים ראשית בפני גורמים אלו.אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז שבט תש"ע, 11 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.