דמי שימוש, הוצאות משפט וכינוס נכסים – עקרונות

א.        לפנינו בקשותיה של המערערת ותגובתו של המשיב (בנוגע לחלקן) שעניינם השלמת התחשיבים שבפסק דיננו ובהחלטות האחרונות, ובדגש על ההחלטה מיום ב' באייר התשפ"א (14.4.21) שבה נקבע בין השאר:

אשר לסכום שייוותר בקופת בית הדין – ההפרש בין 144,622 ל־147,000 העולה לסכום של 2,378 ש"ח:

א. הצדדים רשאים להגיב ולהבהיר, בצירוף אסמכתאות, בתוך 14 יום ממועד חיתום החלטה זו, אם ובאיזו מידה השתנה החשבון הסופי של יתרת המשכנתה וביטוחי המשכנתה באופן שממנו יש לגזור את התשובה לשאלה למי מהצדדים יש להעביר את הסכום של 2,378 ש"ח הנ"ל – כולו או חלקו.

ב. כל צד רשאי יהיה להגיב לדברי משנהו בתוך שבעה ימים נוספים.

ג.  לאחר מכן יחליט בית הדין בעניינו של סכום זה.

ד. יובהר כי על הצדדים לטעון ולהגיב בנושא זה בלבד. טענות שאינן נוגעות לשאלה שבעניינה התבקשו הצדדים להגיב לא יובאו בחשבון ולא מן הנמנע כי הטרחת בית הדין בטענות כאלה תגרור גם חיוב בהוצאות.

נזכיר כי בהחלטה נוספת, החלטה מח' באייר (20.4) אמרנו בין השאר (חלק מההדגשות אינן במקור):

מאידך גיסא לפנינו הודעת המערערת – חלקה בהתאם להוראתנו להגיב בדבר החשבון הסופי של המשכנתה וחלקה בניגוד להוראתנו שבה נאמר כי הצדדים לא יטענו בעניינים אחרים.

חלק מהטענות שהועלו הן כאלה שייתכן שיכולה המערערת לטעון כי חובתנו לשומען ולהחליט בהן למרות הוראתנו הנ"ל, אך לא כולן כאלה, ודאי לא משהן מועלות לאחר שהסתיים ההליך וניתן פסק דין. נזכיר כי קבענו כי טענות שייטענו שלא בהתאם להוראתנו והרשאתנו – אפשר שיביאו לחיוב בהוצאות משפט [...] בטענות המערערת יש שהן מחזור לכאורה של טענות ישנות שהמשיב כבר הגיב עליהן או שהובאו כבר בחשבון בהחלטות קודמות.

על אף האמור, ובלי לשלול את האפשרות שנחייב בהוצאות בגין טענות שלא היו ראויות לעלות עתה, יגיב המשיב לטענות המערערת בהתאם למסגרת הזמן שקצבנו בהחלטה מב' באייר התשפ"א (14.4.2021) – עם הבעת עמדתו או תגובתו לדברי המערערת בסוגיית חשבון המשכנתה או בנפרד ממנה.

למרות האמור בסופה של החלטה זו בחר המשיב להגיב רק לטענה הנוגעת לסכום האמור של 2,378 ש"ח תוך שהוא נסמך על ההוראה להגיב רק לה ומתעלם מההוראה שלאחריה. נעיר כי מובן שאין המשיב חייב להגיב לכל טענה, זכות התגובה כשמה כן היא – זכות (אם כי המוותר עליה אל לו להלין אחר כך על התוצאה), אך הנמקתו המאזכרת את ההוראה להגיב רק בעניינה תוך התעלמות מההוראה שלאחריה אינה ראויה ועולה כדי ניסיון להטעות את בית הדין.

מן הדין היה מקום לחייב את שני הצדדים בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה:

את המערערת בשל העלאת טענות בנושא שלא התיר בית הדין להעלות, כשחלקן הן כאלה שאין לה זכות מובנית להעלאתן וחלקן הן אף מחזור של טענות ישנות כאמור, ואת המשיב בשל ההתעלמות מההוראה בדבר תגובה לטענות אלה – למרות האמור – תוך שאין הוא מציג דברים כהווייתם, כוויתור על זכות התגובה, אלא 'מדלג' מעל ההחלטה האחרונה של בית הדין ומנסה להטעות כאילו ההחלטה היחידה המורה על הגשת טענות ותגובות היא זו שקדמה לה.

לפנים משורת הדין לא נחייב את הצדדים, שניהם כאמור, בהוצאות. זאת בהנחה שהחלטתנו זו תסיים סוף סוף את הסאגה המתמשכת של תיק זה, לרבות מחזורי הטענות הניסיונות להטעות את בית הדין והטרחת בית הדין בטענות שעניינן מוצה כבר. אם למרות האמור ימשיכו הצדדים או מי מהם להטריח את בית הדין ונמצא כי הנחתנו – תקוותנו זו נכזבה והתבררה כמוטעית, לא מן הנמנע שנשקול שוב את החלטתנו בדבר אי החיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הבקשה והתגובה האמורות.

ב.        ולגופו של עניין:

בקשות המערערת עוסקות, מלבד בהכרעה בעניין האמור לעיל, גם בדרישה לחייב את המשיב בעוד תשלומים מתשלומים שונים: דמי שכירות בגין התקופה שבה היו חפציו בדירה גם לאחר שזו עברה במלואה לבעלותה שלה; 289 ש"ח ששולמו לחברת הגז בעבור רישום שמה על חשבון הגז; 500 ש"ח בעבור פעמיים שבהן הוזמן צלם לצלם את חפצי המשיב בעת מסירתם לידו ולבסוף העולה על כולנה – הוצאות משפט שמבקשת המערערת לזקוף על חשבון המשיב רטרואקטיבית עד לתחילתה של ההתדיינות המשפטית שבין הצדדים והעולות לשיטתה על כל הסכום המופקד בקופת בית הדין לזכותו שלו.

דינן של כל הבקשות האמורות להידחות, ונפרט להלן.

ג.         ראשית, כרקע וכטעם נוסף – אף שלא כעיקר – לדברים שייאמרו לעיל, נציין כי בפסק דיננו מיום כ"ב באדר התש"ף (18.3.20) (להלן: פסק הדין) צוין כי "המשיב חויב בתשלום כתובה בסך 122,792 ש"ח." סכום זה נקבע על בסיס הצמדת סכום הכתובה המקורי למדד. התוצאה הייתה תוספת משמעותית על הסכום המקורי שהיה 72,000 ש"ח.