דיטל נ' רשות החנייה העירונית

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי של 2000 ש"ח. התובעת טוענת שבנובמבר 20001 קיבלה דוח חנייה בקשר לעבירה שבוצעה כביכול ביום 17/05/98.

אין מחלוקת על כך שמספר הרכב לא היה רכב של התובעת ומישהו מטעם משפחתה.

אפשר להגיד שמשנת 2001 ועד שנת 2009 התנהלה התכתבות ענפה בין התובעת לבין הנתבעת בכל הקשור עם אותו דוח. לדברי התובעת מעולם לא קיבלה הסבר מה מקשר בינה לבין הרכב. בעיקר היא מפנה אותי למכתב מפברואר 2002 שלא ניתן להבין מאומה ממנו מלבד העובדה שחייבת לשלם את הכסף.

לא רק שהקנס לא בוטל, לפי טענתה, אלא גם הוטל עיקול על הרכב שלה עד שהגענו לבית המשפט.

עתירת התובעת הוגשה לבית המשפט ביום 22/07/10 באותו מועד בוצעה מסירה לנתבעת, ומה הפלא? ביום 26/07/10 הדו"ח והעיקול בוטלו. וכן התובעת עומדת בפני ואומרת היה כאן טרטור ובזבוז זמן ואנרגיה ואני מבקשת את הפיצוי המגיע לי. היא מעריכה את הפיצוי בסך 2000 ₪.

מצד הנתבעת הנציג מפנה אותי לכך שככל הנראה העבירה בוצעה על ידי התובעת כאשר החזיקה רכב שכור, לדבריו היא קיבלה על זה הודעה מהנתבעת כבר ביום 2002. אם כי לא ראיתי את המכתב והתובעת לא התייחסה אליו.

היום התובעת סבורה שאולי אכן באותה תקופה כאשר רכבה נגנב, היא אכן נסעה ברכב חלופי. לכן היא איננה פוסלת את האפשרות שהדוח היה נכון.

אולם אני חייב לציין שכאשר אדם מקבל דוח אחרי 3 שנים מהעבירה זה כבר מקשה עליו להיזכר וכאשר מספר הרכב אינו שלו לא פלא שהתובעת לא זכרה את האירוע.

בנסיבות העניין, נציג הנתבעת טוען שבכלל הדוח בוטל לפנים משורת הדין ואין מקום לפצות את התובעת. אני לא משוכנע שזה כך מכיוון שבכל התכתבות שהוצגה לי על ידי התובעת לא ראיתי שאיש הזכיר לה את המקור של הצרה הזאת. ואם זה היה קורה אני מניח שהיא הייתה פועלת אחרת.

סוף טוב הכל טוב, אין קנס, אין עיקול, אין משפט.

אני סבור שעל הנתבעת לשלם לתובעת 750 ₪ בגין ההוצאות והטרחה שנגרמו לה בפרשה זאת, וזאת מבלי להיכנס לכך אם הדוח היה מוצדק או לא.

הסכום ישולם תוך 30 יום.

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"א, 24/01/2011 במעמד הנוכחים.

הרווי גרובס, שופט

הוקלד על ידי: מזל קורן