בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד"ר ק' ורדי) קיבל את בקשת המדינה למתן צו ביניים לעיכוב שחרור המבקשים (כמו גם המשיבים 2-41) ממשמורת על פי החלטת בית הדין לביקורת משמורת, וזאת עד להכרעה בערעור המנהלי שהגישה המדינה על החלטת בית הדין למשמורת. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.
ההליכים המשפטיים הקודמים
1. המבקשים הסתננו לישראל ממצרים ונעצרו מיד עם היכנסם לישראל. בית הדין למשמורת הורה, בהחלטות נפרדות לכל אחד מהמבקשים, על שחרור המבקשים ממשמורת, מן הטעם שבתחילה הוחזקו המבקשים במעצר ללא אסמכתא חוקית כדין. בית הדין למשמורת סבר כי פגם זה לא נרפא בהחלטת הממונה על ביקורת הגבולות, שהוא בעל סמכות מעצר מקורית, להוציא צווי משמורת כדין במועד מאוחר יותר. אי לכך הורה בית הדין למשמורת על ביטול צווי המשמורת בעניינם של המבקשים ועל שחרורם ממשמורת. בית הדין למשמורת דחה (ביום 16.5.2006, בהרכב תלתא) בקשה לעיון חוזר שהוגשה על-ידי ב"כ ממונה ביקורת הגבולות במשרד הפנים, אך הורה על עיכוב ביצוע ההחלטות בעניינם של המבקשים עד להגשת ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי.
2. המדינה הגישה ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי, כשבפיה שתי טענות מרכזיות: האחת, היעדר סמכותו של בית הדין למשמורת להחליט את אשר החליט, והשניה, תקיפת הקביעה כי עצם העובדה שהמבקשים שהו במעצר ללא אסמכתא חוקית בעבר מחייבת את שחרורם ממשמורת. במסגרת הערעור פנתה המדינה גם בבקשה לצו ביניים לעיכוב ההחלטה המורה על ביטול צווי המשמורת.
בית המשפט המחוזי הורה תחילה על עיכוב ביצוע החלטת בית הדין למשמורת עד להכרעה בבקשה לצו ביניים. לאחר מכן, ובתום דיון בבקשה לצו ביניים לגופה, נתן בית המשפט המחוזי החלטה מפורטת ומנומקת, המקבלת את הבקשה לצו ביניים. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע החלטת בית הדין למשמורת - ועיכוב ביצוע שחרורם של המבקשים ממשמורת - עד להכרעה בערעור המנהלי. בית המשפט נימק החלטתו זו הן מן הטעם כי סיכויי הערעור גבוהים והן מן הטעם כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המדינה, במובן זה, ששחרור המבקשים יביא לכך שלא ניתן יהיה לאתרם ולהרחיקם מהארץ אם וכאשר יתקבל הערעור המנהלי. בית המשפט הוסיף, כי עד להכרעה בערעור המנהלי, לא רשאית המדינה להרחיק את המבקשים מהארץ על-פי צווי ההרחקה שהוצאו נגדם. לבסוף, הורה בית המשפט כי הערעור המנהלי ייקבע לדיון בהקדם האפשרי, בהתחשב בכך שהמבקשים מוחזקים במשמורת.
בקשת רשות הערעור וטענות הצדדים
3. המבקשים הגישו - באמצעות באי-כח מטעם התכנית לזכויות פליטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ומוקד הסיוע לעובדים זרים - בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. במסגרת בקשתם התמקדו בפגמים הדיוניים שנפלו, לטענתם, במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. המבקשים טענו בקצרה גם ביחס לקביעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי במישור סיכויי הערעור המנהלי, עליהם הם חולקים, אך הדגישו כי "שעתן של טענות אלה תבוא בדיון בבית משפט קמא בעת הדיון בהליך העיקרי" (סעיף 80 לבקשה).
לטענת המבקשים, לקה הדיון בבית המשפט בפגמים הבאים, שיש בהם - כך הטענה - להביא לביטול החלטת בית המשפט בהיותם פוגעים בכללי הצדק הטבעי: המדינה הגישה ערעור מנהלי אחד ובקשה אחת לצו ביניים, על אף שהערעור המנהלי נסוב על ארבעים-וארבע החלטות שחרור נפרדות שהתקבלו בתום ארבעים-וארבעה דיונים נפרדים בעניינו של כל אחד מהעצורים לפי נסיבותיו, ועל אף שלא הוגשה ולא נתקבלה בקשה לאיחוד הדיון או התיקים בבית המשפט המחוזי; לדיון בבקשה לצו ביניים הובאו רק ארבעים-ושלושה מתוך ארבעים-וארבעה המשיבים בבקשה למתן צו ביניים, ובית המשפט לא השגיח בכך שהמשיב 24 (שאיננו נמנה על המבקשים לפני אלא על המשיבים לפני) לא נכח באולם, אף שההחלטה בבקשה לצו ביניים ניתנה גם בעניינו; המבקשים לא היו מיוצגים בבית המשפט המחוזי - בית המשפט מינה את אחד העצורים (המשיב 7 שהוא דובר אנגלית) לדבר בשם העצורים כולם, אך לא היה להם ייצוג משפטי של ממש; לדיון לא הוזמן מתורגמן לשפתם של המבקשים - מהלך הדיון לא תורגם למבקשים באופן שוטף וראוי אלא באופן חלקי על ידי כבוד השופט עצמו; חלק מהעצורים לא קיבלו העתק מפרוטוקול הדיון, ולחלקם כלל לא הומצאו כתבי בי-הדין בעניינם (הערעור והבקשה לצו ביניים). נוכח פגמים דיוניים אלה, פנו באי-כוח המבקשים, במסגרת הבקשה לרשות ערעור, בבקשה לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי.
4. המדינה הגיבה לבקשה לרשות ערעור. בפתח תגובתה הבהירה המדינה, כי אין לה התנגדות כי "עניינם של המסתננים - איש איש ועניינו - יוחזר בהקדם לבחינה מחודשת ופרטנית על-ידי בית הדין לביקורת משמורת, ובלבד שבית הדין יונחה על-ידי קביעותיו העקרוניות... של כב' השופט ורדי" (סעיף 4 לתגובה). המדינה טענה - "מבלי להקל ראש בצורך להקפיד על הליך ראוי" ו"אף אם נפלו פגמים פרוצדוראליים כאלה ואחרים" במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי (סעיף 44 לתגובה) - כי מקום בו מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת אי-שחרורם של המבקשים ממשמורת, עקב החשש הממשי מבריחתם באופן שהדיון בערעור המנהלי יתייתר, אין די בטענות המבקשים באשר לפגמים הדיוניים כדי להביא לביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי, ואין מנוס מהשארתם במשמורת עד למתן פסק דין בערעור המנהלי. לטענת המדינה, "בשים לב למהות העניין ולצורך להכריע בעניין צו הביניים.... ובהתחשב בנסיון שעשה בית המשפט קמא לנסות ולפנות ל'מוקד סיוע לעובדים זרים', ובכך שלמבקשים לא עמדה זכות קנויה להיות מיוצגים בהליך הביניים, הרי שלא נפל כל פגם מהותי בעניין זה" (סעיף 41 לתגובה). אשר לעניינו של המשיב 24, שלא הובא לדיון בבית המשפט המחוזי, הודיעה המדינה שהיא מסכימה "כי הוא יימחק מהבקשה שבפנינו והדיון בעניינו יוחזר לבית המשפט לעניינים מנהליים" (סעיף 43 לתגובה). כאמור, מדובר במשיב בהליך שלפני. לבסוף עדכנה המדינה, כי טרם נקבע מועד לדיון בערעור המנהלי לגופו.
5. באי-כוח המבקשים הגיבו לתגובת המדינה. הם ביקשו לעדכן כי בכוונתם לייצג את המבקשים בהליכים הן בבית משפט זה והן בבית המשפט המחוזי. עוד עדכנו, כי בית המשפט המחוזי (השופט ד"ר ע' מודריק) הורה ביום 15.6.2006 לסניגוריה הציבורית לייצג את המשיבים 2-41, וכי ביום 21.6.2006 מונו להם הלכה למעשה באי-כוח, אשר ייצגו אותם בהמשך ההליך בבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, הסכימו באי-כוח המבקשים להחזרת הדיון בבקשת המדינה לצו ביניים לבית המשפט המחוזי.
דיון
6. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הטעם לכך הוא כי הפגמים הדיוניים שנפלו במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי כמפורט בבקשה לרשות ערעור - פגמים שחלקם לא הוכחשו (אם כי "מוזערו") בתגובת המדינה - הם פגמים משמעותיים, שפגעו ביכולתם של המבקשים לממש את זכות הטיעון שלהם, בהליך משפטי שעניינו שלילת חירותם. כן נוטה אני לקבל את עמדת באי-כוח המבקשים, כי לא היה מקום להגיש ערעור מנהלי אחד ובקשה לצו ביניים אחת על ארבעים-וארבע ההחלטות הנפרדות בעניינם של כל אחד ואחד מהעצורים (ראו, למשל, את עמדת המדינה בבג"ץ 5866/01 עמאד נ' משרד הפנים (לא פורסם), וכן בג"ץ 4922/03 ג'בארין נ' שר הפנים (לא פורסם), שפורטו בבקשת רשות הערעור). אילו רצתה המדינה לקיים דיון מאוחד בענין זה, היה עליה להגיש בקשה מתאימה לאיחוד דיון או תיקים לבית המשפט המחוזי עובר לדיון או בתחילתו. אך לא זה עיקר ובשל ענין זה בלבד לא הייתי סבורה שיש להחזיר את הדיון. העיקר הוא שיש להקפיד על כך, שכל עצור ועצור יבין בשפתו את מהלך הדיון ושתינתן לו או לבא-כוחו אפשרות לטעון בעניינו. בינתיים באה בעיית חוסר הייצוג על פתרונה הן לגבי המבקשים והן לגבי המשיבים האחרים.
7. הערעור מתקבל אפוא במובן זה, שהדיון בבקשת המדינה לצו ביניים בעניינם של המבקשים יוחזר לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ידון בבקשה לצו ביניים כאשר המבקשים מיוצגים על ידי באי-כוחם. הדיון יערך בעניינו של כל מבקש בנפרד, אלא אם תוגש ותתקבל בקשה לאיחוד הדיון או התיקים. לדיון יזומנו מתורגמנים לשפות המבקשים. המדינה תמציא למבקשים, באמצעות באי-כוחם, את כל כתבי בי-הדין בעניינם עובר לדיון. עד להכרעה בערעור המנהלי יוחזקו המבקשים במשמורת, וזאת כיוון ששחרורם עלול להתגלות כצעד בלתי הפיך שייתר את הערעור המנהלי. בהקשר זה יצוין, כי בית הדין למשמורת קבע בהחלטתו (מיום 16.5.2006) כי "אין חולק על כך שהמוחזקים שוהים באופן בלתי חוקי בישראל וכי לו היה הדבר תלוי בהם לא היו יוצאים מן הארץ במועד שייקבע להם או בכלל. כך, לפי עדויותיהם בדיונים השונים". עם זאת, עד להכרעה בערעור המנהלי, לא תהיה רשאית המדינה להרחיק את המבקשים מהארץ על-פי צווי ההרחקה שהוצאו נגדם.
בשולי הדברים, ואולי לא בשוליהם: טוב יעשה בית המשפט המחוזי אם יקבע את הדיון בערעור המנהלי לגופו בהקדם האפשרי, כפי שכבר הורה למעשה כב' השופט ורדי (בהתחשב בכך שהמבקשים מוחזקים במשמורת). לו ישמע בית המשפט המחוזי בעצתי, ידון הוא בערעור המנהלי לגופו, בהקדם האפשרי, בד בבד עם הדיון המחודש בבקשה לצו ביניים. ודוק: אין בהחלטתי זו כדי לנקוט עמדה ביחס להנמקה המשפטית של בית המשפט המחוזי בהחלטתו בעניין צו הביניים, בכל הקשור לסיכויי הערעור המנהלי. כפי שציינו באי-כוח המבקשים, מקומם של הטיעונים המשפטיים הללו בבית המשפט המחוזי.
מכל מקום יקויים דיון מחודש למצער בענין צו הביניים תוך 7 ימים מהיום.
ניתן היום, ב' תמוז, תשס"ו (28.6.2006).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עע
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il