דנ"פ
בית המשפט העליון
|
10987-07,24-08
02/03/2009
|
בפני השופט:
1. כבוד הנשיאה ד' ביניש
2. כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
3. א' פרוקצ'יה
4. א' א' לוי
5. א' גרוניס
6. מ' נאור
7. ע' ארבל
8. א' רובינשטיין
9. ס' ג'ובראן
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אפרת ברזילי
עו"ד אוהד גורדון
|
הנתבע:
ברק כהן
עו"ד יאיר גולן
עו"ד נחשון שוחט
|
| פסק-דין |
הנשיאה ד' ביניש:
השאלה העומדת לדיון נוסף בשתי העתירות שבפנינו הינה כיצד יש לפרש את הגדרת המונח "עובד הציבור" בסעיפים 34כד ו-290(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והאם יש להחיל איזו מהגדרות אלה ביחס לעובדים הממלאים תפקיד מטעם המדינה אך אינם מועסקים ישירות על ידי המדינה.
רקע עובדתי ופסק הדין נשוא הדיון הנוסף
1. נפרט תחילה את עובדות המקרה, שאינן שנויות במחלוקת, המצויות ברקע הדיון המשפטי. העותר בדנ"פ 24/08 (להלן: העותר) עבד בחברת האבטחה "מיקוד" כאחראי משמרת של צוות מאבטחים בלשכת מנהל האוכלוסין של משרד הפנים במזרח ירושלים. העותר, יחד עם מאבטח נוסף ועם אדם ששימש כמתווך קשרו קשר לפיו יכניסו פונים ללשכה תוך עקיפת התור בתמורה לתשלום בסך של כ-500 ש"ח לאדם. נכונות הפונים לשאת בתשלום עבור עקיפת התור נבעה מהעומס הרב ששרר באותה עת בלשכה, שהביא לכך שמאות אנשים עמדו מדי יום בתור בכניסה ללשכה ולא כולם זכו לקבל שירות. העותר ושותפיו קיבלו תשלום עבור הכנסת פונים ללשכה תוך עקיפת התור בעשרות מקרים ובסך הכל שלשל העותר לכיסו סכום של 15,000 ש"ח לפחות. במקרה נוסף הבטיח העותר לסוכנת סמויה כי יכניסה ללא תור ללשכה לאחר שזו הביעה את הסכמתה לשכב עימו, אולם בסופו של דבר הוא הבטיח לה כי יאפשר לה להיכנס ללשכה ללא תור גם אם לא תשכב עימו. בנוסף ניצל העותר את מעמדו במספר רב של מקרים נוספים כדי להכניס ללשכה אנשים ללא תור, וזאת בתמורה לתשלום כספי וטובות הנאה או לבקשת חברים. במקרים אחרים הכניס העותר נשים שהמתינו בתור בטרם הגיע תורן, ובתמורה הוא דרש מהן את מספר הטלפון שלהן ולאחר מכן הטריד אותן בטלפון. במקרים נוספים מנע העותר כניסת נשים ממתינות שלא נענו לחיזוריו, והוא אף סילק מהתור אדם שהעיר לו על התנהגותו.
נגד העותר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים בו יוחסו לו עבירות של לקיחת שוחד, ניסיון ללקיחת שוחד, הטרדה באמצעות מכשיר בזק ושימוש לרעה בכוח המשרה. במסגרת הסדר הטיעון שגובש הודה העותר במעשים המפורטים לעיל. עם זאת, טען העותר במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי כי נוכח היותו עובד של חברת "מיקוד" אין הוא נחשב מבחינה משפטית לעובד ציבור; ועל כן יש לזכותו מהעבירות של לקיחת שוחד, ניסיון ללקיחת שוחד ושימוש לרעה בכוח המשרה, שבהן היותו של הנאשם "עובד הציבור" הינה יסוד מן היסודות העובדתיים של העבירה. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו המשפטיות של העותר, הרשיעו בעבירות שיוחסו לו והטיל עליו עונש של שש שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי, וקנס בסך 15,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו.
העותר הגיש ערעור על פסק דינו המרשיע של בית המשפט המחוזי ופסק הדין בערעור שהגיש העותר לבית משפט זה הוא נשוא הדיון הנוסף שבפנינו. בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף נחלקו דעות השופטים בשאלת היותו של העותר "עובד הציבור", כהגדרתו של מונח זה בסעיפים 34כד ו-290(ב) לחוק העונשין, ולפיכך הגיעו לתוצאות שונות באשר לעבירות בהן יש להרשיע את העותר.
2. סעיף 34כד לחוק העונשין, הקובע הגדרות לעניין עבירה, קבע אחת-עשרה חלופות שונות להגדרת המונח "עובד הציבור" בחוק העונשין ובהן, בין היתר, ההגדרות שעלו בדיון לפנינו כרלוונטיות לסוגיה הנדונה ואלה הן:
|
"הגדרות
|
34כד ...
'עובד הציבור' -
(1) עובד המדינה, לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955;
(10) נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק, בין במינוי, בין בבחירה ובין בהסכם, אף אם איננו אחד מעובדי הציבור המנויים בפסקאות (1) עד (9)".
|
בנוסף להגדרה הכללית למונח "עובד הציבור" בסעיף 34כד לחוק העונשין על חלופותיו, קבועה בסעיף 290(ב) לחוק העונשין הגדרה נוספת למונח "עובד הציבור", שהיא מיוחדת לעבירת לקיחת השוחד. הגדרה זו מרחיבה את ההגדרה הכללית הקבועה בסעיף 34כד לחוק העונשין וכוללת גם את מי שהוא "עובד של תאגיד המספק שירות לציבור". כך קובע סעיף 290 לחוק העונשין: