תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה חדרה
|
860-08,861-08
07/11/2010
|
בפני השופט:
הדס גולדקורן
|
| - נגד - |
התובע:
מ.ט.ל.
עו"ד רם אורן
|
הנתבע:
א.ט
עו"ד דינה עידן
|
| פסק-דין |
1. פירוק שיתוף במקרקעין והצהרה על בטלותם של חלק מסעיפי הסכם שנכרת מלפני שלושים וחמש שנים הינם הסעדים המבוקשים בשתי התביעות שבפני, אשר הדיון בהן אוחד, תמ"ש 860/08 ותמ"ש 861/08.
א.
עיקרי העובדות
2. ברקע שתי התביעות עומדת מסכת עובדתית אחת, שראשיתה בשנת 1975, וגיבוריה הינם התובע (בתמ"ש 860/08), הנתבעת (בתמ"ש 860/08) ואביהם.
לאחר שבשנת 1974 נפטרה אמם של התובע והנתבעת, העביר אביהם ביום 20.3.75 ללא תמורה את זכויותיו במגרש ששטחו 1,968 מ"ר ובדירה ומחסן הבנויים עליו, והידוע כחלקה 101 בגוש 10109 בפרדס חנה, לילדיו, התובע והנתבעת, בחלקים שווים. (עובדה זו נלמדת מהמבוא להסכם מיום 25.5.76, נספח ב' לתצהיר התובע, אשר ידון להלן).
ביום 20.5.75 נרשמו התובע והתובעת בלשכת רשם המקרקעין בחיפה כבעלים של המגרש, בחלקים שווים (ראו נסח טאבו, נספח א' לתצהיר התובע).
3. בחלוף שנה, ביום 25.5.76, חתמו האב, התובע והנתבעת על
הסכם (נספח ב' לתצהיר התובע), העומד בלב המחלוקות בתיקים שבפנינו. במבוא להסכם נזכרה, כאמור, העובדה כי לתובע ולנתבעת הועברו זכויות הבעלות במגרש, ונקבע כי ברצון התובע והנתבעת להבטיח את זכויות האב ואת זכויותיהם שלהם.
בסעיף 2 להסכם נקבע כי לאב שמורה הזכות להתגורר בדירה במשך כל חייו.
בסעיף 4 התחייבו התובע והנתבע לפרנס ו/או לכלכל את האב על מנת להבטיח קיומו.
בסעיף 5 נקבע כי תמורת חלקו של התובע בכלכלת האב, מתחייב האב להעביר לתובע שני פרדסים (שהוגדרו במבוא) בבעלותו.
בסעיף 7 נקבע כי תמורת חלקה של הנתבעת בכלכלת האב, מתחייב האב לספק לה זכות מגורים ו/או שימוש בדירה לתקופה בלתי מוגבלת.
בסעיף 8 נקבע:
"הוסכם בין הצדדים כי כל צד יהא רשאי לבנות על ה"מגרש" הנ"ל בכל עת שיחפוץ בכך (להלן ה"בניה"), הבניה תעשה על מחצית ה"מגרש" הנ"ל בלבד בחירת מחצית המגרש תשאר בידי הצד שיתחיל לבנות ראשון, בתנאי שיתיר לשני מספיק מקום לבנות".
בסעיף 9 נקבע:
"הוסכם בין הצדדים כי ל"צד ב" (התובע - ה.ג.) (מילה מטושטשת - ה.ג.) ג" למרות כל האמור בהסכם זה; הזכות לבנות על כל המגרש הנ"ל תמורת רישום כל הדירה הנ"ל על שם "צד ג" (הנתבעת - א.ג.), "צד ג" מתחייב להתיר ל"צד ב" לבנות על כל ה"מגרש" ולרשום את כל ה"מגרש" הנ"ל על שם "צד ב" עם כל המחובר לו".
בסעיף 10 הוסכם כי לתובע ולנתבעת אסור למכור כל חלק מהנכס ללא הסכמה מפורשת של השני.
בסעיף 11 נקבע כי במידה והתובע יבנה על כל המגרש, ויעביר חלקו בדירה לנתבעת, אזי לנתבעת שמורה הזכות להשכיר את הדירה, בתנאי שתחילה תוצע להשכרה לתובע.
בסעיף 12 נקבע כי כל תוספת או שיפוץ של הדירה והמחסן תעשה בהסכמה בכתב של התובע והנתבעת.
בסעיף 13 נקבע כי אין להתיר מגורים או שימוש אחר בדירה ובמחסן ללא אישור הצד האחר, למעט מגורים או שימוש של בני הזוג וילדיהם של התובע והנתבעת.
4. בחלוף עשר שנים, באפריל 1985, הגיש התובע
בקשה ראשונה להיתר בניה (מוצג ת/1, וגם נספח 3 לתצהיר הנתבעת), שתוארה כ"הרחבת בית קיים" למטרת מגורים. ב"תאור העבודה המוצעת" סומנה האפשרות של "תוספת לבנין קיים". שטחו של הבנין הקיים על המגרש (קרי, הדירה והמחסן) צוין כ - 113.19 מ"ר, התוספת המוצעת צוינה כ - 167.64 מ"ר, באופן שהסך הכולל יהיה 280.83 מ"ר. לבקשה צורפה מפה מצבית (נספח 7 לתצהיר הנתבעת) ותוכנית קומת קרקע של הבניה המוצעת (נספח 8 לתצהיר הנתבעת), מהם עולה כי הבניה המוצעת יועדה "להידבק" לדירה הקיימת על המגרש.