דחיית תביעת גירושין

בפני בית הדין עומדת תביעת האשה לגירושין שנפתחה בתאריך ט' בטבת תשע"ה (31/12/2014) לאחר מכן בתאריך י"ח באדר ב' תשע"ה (09/03/2015) הגיש הבעל תביעה לשלום־בית ולחילופין לגירושין כשכרך בתביעתו את חלוקת הרכוש ומזונות אשה. הצדדים נישאו בתאריך ב' בטבת תשנ"א (19/12/1990) ולהם ארבעה ילדים בגירים. בסעיף 2 לכתב התביעה, מגוללת האשה מסכת חיים קשה של אלימות פיזית ומילולית. לדבריה, לא אחת חנק אותה, סטר לה, הכה אותה, זרק עליה חפצים ואנס אותה באלימות, כמו כן לדבריה איים עליה ברצח אם לא תענה לתביעותיו המיניות.

במהלך השנתיים האחרונות מאז שהוגשה תביעת הגירושין, התקיימו חמישה דיונים בבית הדין, וניתן לקבוע בוודאות שהבעל לאורך כל מהלך הדיונים היה נחרץ בדעתו לשלום־בית, וזאת על אף הטענות שהעלה כנגד אשתו. ועל כן יש להניח בוודאות שעל אף שכותרת תביעתו שהוגשה לבית הדין בתאריך הנ"ל הייתה "תביעה לשלום־בית ולחילופין לגירושין", ועל אף שבגוף כתב התביעה נאמר שאם בית הדין יקבע שאשתו אסורה עליו או שאין הסכמה לשלום־בית – שיש לחייב את האשה בגט, מכל מקום נראה שתוכן הדברים הללו נכתבו כדי לתפוס סמכות בבית הדין בנושא הרכוש, ובודאי נכתבו בעצת ב"כ הבעל, אך הבעל עצמו, עמדתו הייתה מתחילה לשלום־בית בלבד, וכל הבקשות שהוגשו בפניו בנושא הגירושין נדחו על ידו. אף בפרוטוקול מיום כ"ח בחשון תשע"ו (10/11/2015) טען זאת הבעל במפורש, שהכל נכתב כדי לכרוך את שאר הדברים (שם שורה 13).

כמו כן ניתן לקבוע שבכל מהלך הדיונים הנ"ל, אמנם האשה חזרה על טענותיה שהעלתה בכתב התביעה, אך לא הציגה כל הוכחות לטענותיה. מעבר לכך, הבעל הכחיש את כל טענותיה בענין האונס (פרוטוקול מיום 15.3.15 שורות 39,40, וכן פרוטוקול מיום 10.11.15 שורות 58,59, וכן פרוטוקול מיום 27.12.15 שורה 46), ובנוסף להכחשתו, הודתה האשה שהם מקיימים יחסים, ואחרי שטבלה במקווה הלכה אליו מיוזמתה לחדרו (פרוטוקול מיום 8.2.16 שורה 81). כמו כן הודתה שם האשה שמעולם לא הוגש נגדו כתב אישום על אונס (שם, שורה 90). כמו כן הכחיש הבעל את טענות האשה על זריקת חפצים עליה, וכן על הניסיון לחנוק אותה (פרוטוקול מיום 29.3.16 שורה 9).

בתאריך י"ט באדר ב' תשע"ו (29/03/2016) הופיע בבית הדין עדה הגב' [מ' ז'] שהיא הדודה של הבעל, והעידה שהייתה בקשר עם בני הזוג, וביקרה אצלם בביתם פעמים רבות, והיה לה קשר טוב עם האשה בכל מהלך הנישואין שלה, והוסיפה (ש' 82,83):

"בחיים היא לא סיפרה לי שהיא נאנסה... לא שמעתי ממנה אף פעם שהאיש מאיים עליה או מכה אותה"

העדה (מומחית בטיפול באנשים וגם בהנחיית זוגות שם) הביעה את התרשמותה (שורה 19, וש' 23־25):

"שלא הייתה תקשורת טובה בין בני הזוג, התרשמתי שלא היו חיי משפחה תקינים, האשה הייתה מאד עצבנית והייתה צועקת צעקות איומות ולא רצתה שבעלה ידבר שום דבר. שאלתי אותה למה זה קורה, היא הסבירה שבעלה אינו מתנהג כמו שהיא רוצה שיתנהג".

ברור הדבר מתוך עדותה של העדה, שלא זו בלבד שלא היו מכות ולא היה אונס, אלא אדרבא החיסרון היה באשה שהייתה מאוד עצבנית ללא כל פרופורציה לעילה שבעקבותיה התפרצה על בעלה על שלא מתנהג כרצונה. יש לציין עוד שבתאריך א' בכסלו תשע"ה (23/11/2014), כלומר כחודש לפני הגשת התביעה בבית הדין, הגישה האשה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לצו הרחקה כנגד הבעל, והעלתה שם את אותן טענות שכתבה בכתב תביעתה לגירושין בבית הדין.

התקיים דיון בבית המשפט בתאריך ג' בטבת תשע"ה (25/12/2014) (כשבוע לפני פתיחת תביעת הגירושין) ובסעיף 7 לפסק הדין נאמר:

"שוכנעתי מהחומר שלפני, כי אין בנסיבות שלפני עילה למתן צו הרחקה."

כמו כן בסעיף 11 שם נאמר:

"לאור הצהרתה בדיון במעמד צד אחד כי המשיב קרא לה טיפשה, יש להניח כי לא אירע דבר חמור מכך בסמוך לפני הגשת התלונה".

ברצוננו לצטט מספר קטעים נוספים מפסק הדין הנ"ל שיש בהם לשפוך אור על מהימנות טענות האשה כנגד הבעל בבית הדין. בסעיף 15 שם נכתב:

"התרשמתי מעדות המבקשת כי אינה חוששת מפני המשיב כפי שניסתה לתאר. המבקשת טענה כי חששה להתלונן אודות האלימות שהינו מפעיל כלפיה וחששה אף ליזום הליך גירושין, ואילו בחקירתה העידה כי אמרה למשיב כי אם תתאהב באחר, תתגרש ממנו תחילה על מנת להיות חפשיה ולא תבגוד בו. הדעת נותנת כי אשה החרדה מבעלה כפי שתיארה המבקשת, תמנע מלתאר לו אפשרות של התאהבות בגבר אחר ועזיבתו לטובתו."

בסעיף 17 שם נאמר:

"בנסיבות האמורות, לא מצאתי גם יסוד להנחה כי המשיב מהווה סכנה ממשית למבקשת."

ובסעיף 18 שם נאמר:

"לא נעלמו מעיני טענות המבקשת לאלימות המשיב כלפיה בעבר אשר לדבריה יש בהן כדי ללמד על מסוכנתו כלפיה. האירועים הקודמים לא הובאו לפתחו של בית המשפט, ואף לא הוגשה בגינם תלונה למשטרה. המשיב מכחיש את הנטען... בנסיבות הענין..., סבורני כי יש ליתן לטענות אלה של המבקשת משקל נמוך, ולא מצאתי כי יש בהן בכדי להצדיק הרחקתו של המשיב מהבית."