דחיית תביעה לתשלום דמי תיווך בשל העדר הזמנה בכתב

טענות הצדדים

התובע, שהינו מתווך מקרקעין בעל רשיון תיווך, עותר במסגרת תביעה זו כי הנתבעים, בני הזוג הרוש, ישלמו לו סך של 17,800 ש"ח כדמי תיווך, לאחר שלטענתו רכשו באמצעותו דירה בעיר אשדוד (להלן- הדירה), שהיתה שייכת למר רפאל אדרי (להלן- המוכר).

לטענת התובע בכתב התביעה, בחודש יוני 2006 פנתה אליו הנתבעת וביקשה שירותי תיווך לרכישת קוטג' עם גינה בפרוייקט מסויים ברובע י' באשדוד. בעקבות פנייתה, החל בביצוע פעולות שונות, אשר בזכותן ובזכות קשריו העסקיים מצא את הדירה האמורה, בתקופה בה המוכר שהה בחו"ל ובנו ניהל עבורו את עניין מכירת הדירה.

לטענת התובע, הוא תיאם פגישה בין הצדדים, קבע עם הנתבעת ליד הדירה, ו היא הבטיחה לו שתחתום על טופס הזמנת שירותי תיווך לפני שתוצג בפניה הדירה. ואולם, כשהגיעו למקום הוא הציג את הדירה בפני הנתבעים, אך הנתבעת סירבה לחתום על הטופס, ובמקום זאת טענה כי היא אישה רצינית והבטיחה שהתובע יקבל את שכרו בסך של 2% משווי העסקה.

התובע טען כי המשיך לנהל מו"מ בשם הנתבעים עם המוכר, עד שנודע לו במקרה, כי בחודש אוקטובר 2006 חתמו הנתבעים והמוכר על הסכם למכירת הדירה תמורת $235,000, מבלי לעדכנו.

לטענת התובע, מכיוון שהיה הגורם היעיל והדומיננטי במו"מ לרכישת הדירה, הרי שהוא זכאי לדמי תיווך בשיעור של 2% +מע"מ (סכום אותו הגביל לצורך התביעה בבית משפט זה ל- 17,800 ש"ח). התובע הוסיף, כי חבותם של הנתבעים לשלם לו הסכום האמור עולה גם מכח הסכמתם בע"פ לשלם לו ומכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

הנתבעים בכתב ההגנה, טענו כי ראו את הדירה כבר ביוני 2005, וכבר אז קיבלו את מס' הטלפון של המוכר ששהה בחו"ל, אך לא רכשו אותה מכיוון שטרם מכרו את דירתם הישנה. לאחר שמכרו את דירתם הישנה, פנו בחודש יולי 2006 למספר מתווכים, כולל התובע, וביקשו למצוא דירה באותו פרוייקט מגורים בו מצויה דירת המוכר.

לטענתם, כשנפגשו עם התובע ליד הדירה, עוד לפני שנכנסו לדירה, אמרו לו כי כבר ראו את הדירה בעבר וכי הם יכולים לעשות את המו"מ עם המוכר בעצמם, וכן אמרו כי יחתמו על טופס הזמנת שירותי תיווך אם יראה להם דירה חדשה שטרם ראו, אך התובע בכל זאת התעקש לערוך מס' בדיקות בנוגע לדירה.

הנתבעים הדגישו כי הם יצרו קשר עצמאי עם המוכר וניהלו איתו מו"מ, ורק כתוצאה ממו"מ זה נחתם חוזה המכר. לטענתם, לא רק שהתובע לא היה מעורב במו"מ האמור, הוא גם לא יודע פרטים מהותיים המצויים בחוזה המכר האמור, למשל מחיר הדירה שנקבע בהסכם.

הנתבעים טענו כי לאור הוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן- חוק המתווכים), בהעדר הזמנה בכתב לביצוע פעולת התיווך, התובע אינו זכאי לדמי תיווך, ולפיכך ביקשו לדחות את התביעה.

בדיון שהתקיים ביום 18.9.08, חזרו הצדדים על טענותיהם שבכתבי הטענות, ועל המחלוקת העובדתית ביניהם בנוגע למידת מעורבותו של התובע בגיבוש העסקה.

התובע הוסיף כי ביום בו הציג לנתבעים את הדירה, קבע עימם טלפונית, ופגש אותם במרחק של כ- 30 מטר מהדירה, הוציא את פנקס טפסי הזמנת שירותי תיווך, החל למלא את הטופס, אך הנתבעים סירבו לתת לו את מספרי תעודות הזהות, ואף סירבו לחתום על הטופס (הטופס הוגש וסומן ת/1). התובע הוסיף כי ביקש מהנתבעים לחתום כי זו הפרנסה שלו, והנתבעת אמרה שלא ידאג ושהיא אישה רצינית, ולמרות שלפעמים במקרים כאלו הוא מוותר והולך, הוא השתכנע בכנות של הנתבעים והראה להם את הדירה.

הנתבעת מצדה טענה כי סירבה להכנס עם התובע לדירה, ולשלם לו דמי תיווך, שכן היא ביקרה בעבר בדירה, ואף נתנה לו פרטים מזהים של הדירה ודייריה. לטענתה, התובע שכנע אותה להכנס, בטענה שאולי יוריד את מחיר הדירה, והיא אמרה שאם יוריד את המחיר ל- $225,000 היא תסכים.

הנתבעים אף הביאו עדה מטעמם שהעידה כי ביקרה בעבר עם הנתבעת בדירה.

המסגרת החוקית

בתביעות לדמי תיווך בעסקת מקרקעין, המסגרת החוקית הינה חוק המתווכים, אשר קובע את תנאי הזכאות לקבלת דמי תיווך, בסעיף 14 (א) בו :

                מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:

(1)                (1)                 הוא היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה  עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20;

(2)                            (2)                 הוא מילא אחר הוראות סעיף 9;