1. המבקש והמשיבה נישאו זל"ז ביום .... ביום .... כתשעה וחצי חודשים לאחר נישואיהם, נולד הקטין, שהוא כיום בן עשר וחצי.
2. לימים, בין הצדדים גבה טורא, וככל הנראה בחודש ספטמבר..., או בסמוך לכך, הם נפרדו. לאחר פרידתם החלו הצדדים לנהל הליכים משפטיים, ובין היתר בנושא מזונות הקטין. כעת, למעלה מ -10 שנים לאחר הולדת הקטין, מגיש המבקש את הבקשה שבפניי לעריכת בדיקת סיווג רקמות לקטין, שמטרתה לשלול אבהותו.
3. המבקש טוען כי בנסיבות העניין ולמען
טובת הילד, יש לערוך בדיקת סיווג רקמות. לטענת המבקש, הוא נוכח לדעת כי הוא עצמו בגדר "שתוקי" - שאינו יודע מי אביו, ועל פי ההלכה הינו פסול חיתון, ואינו כשר להתחתן אלא עם גר וחרורי בלבד. אומנם, העובדה היא שהותר להינשא למשיבה, ברם לטענתו היה זה בניגוד להלכה, והרב שהתיר לו לעשות כן פסק תוך חריגה מסמכות, ובניגוד לעמדת רבנים אחרים. אי לכך, גם על בנו רובץ אותו כתם של שתוקי שעלול לפגוע בו כשירצה הוא להתחתן; והואיל ולטענת המבקש יש יסוד מוצק להניח כי הוא אינו אביו הביולוגי של הקטין, ואם אכן תוכיח בדיקת הרקמות שהוא אינו אביו, הרי שהדבר יועיל לקטין "להתנקות" מאותו כתם הלכתי ולשחררו להתחתן ללא עוררין. מוסיף המבקש וטוען כי בשל העובדה שהקטין נולד כתשעה חודשים לאחר הנישואין, לא מן הנמנע שאם הקטין הרתה טרם נישואיה למבקש, בעודה פנויה, ועל כן, אם אכן יתברר כי הקטין אינו בנו, לא יהיה בכך כדי לחייב את המסקנה שהוא בגדר ממזר, אלא יהיה בגדר "כשר" ויוכל לבוא בקהל ישראל. לחילופין, אם האם הרתה במהלך נישואיה עימו, אזי מעמדו של הקטין כ"ממזר ודאי", הכשר להינשא לממזרה, שפחה או גיורת, הינו מעמד עדיף מבחינה הלכתית על פני מעמדו כבנו של "שתוקי", הכשר להינשא לגיורת בלבד.
4. לטענת האם, יש לדחות טענת המבקש מכל וכל. הקטין נולד כתשעה חודשים וחצי לאחר נישואיה למבקש, ואין כל ספק כי המבקש הינו אביו. מכל מקום יש לדחות טענת המבקש בקשר למעמדו כ"שתוקי": המבקש לא הגיש מסמכים כלשהם המאמתים טענה זו, ויתרה מכך, הצדדים נישאו זל"ז ברבנות כדמו"י, לאחר שסוגיית מעמדו של המבקש נחקרה, ולבסוף הוחלט שהוא אינו פסול חיתון, ועל בסיס זה הותר לו להינשא לה.
5. הואיל ובנסיבות העניין נוכח בית המשפט לדעת שממצאי הבדיקה עלולים לפגוע בכשרותו של הקטין לנישואין לפי דין תורה עקב חשש לממזרות, התבקשה חוות דעתו של נשיא בית הדין הרבני, כב' הרב עמר, בעניין החשש האמור ובדבר האפשרות לערוך את הבדיקה באופן שימנע את הפגיעה, בהתאם לאמור בסעיף 28ה לחוק מידע גנטי, תשס"א - 2000 (להלן: החוק).במענה לפנייה הגיש כב' נשיא ביה"ד הרבני ליועץ המשפטי לממשלה את עמדתו, ביום 19.1.09, כדלקמן:
קשה להשתחרר מרגשות הסלידה העולות למקרא הבקשה. הנימוקים ה"מפולפלים" כשלעצמם, מעוררים חשש כבד כי מטרת הבקשה היא אך ורק להטיל כתם של פסול דין על הקטין. דעתי היא, כי בנסיבות העניין , עריכת בדיקה גנטית עלולה להעלות חשש למעמדו של הקטין. ובכל ענייני ממזרות אנו דנים ע"פ כללי הלכה מובהקים, ובדיקות אלו יש בהן לעורר ספקות, ואין בכוחן להביא פתרונות אמיתיים.
6. בהסתמך על האמור בחוות הדעת קבעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי עריכת בדיקה גנטית עלולה להעלות חשש למעמדו של הקטין ולפיכך, בהתבסס על הוראות סעיף 28ה(א)(4) לחוק, הודיעה על התנגדותה לבקשה.
7. בתגובה לאמור טוען המבקש כי נשיא בית הדין הרבני לא התמודד עם השאלה שניצבה בפניו ולא הביע דעתו לגופם של טיעוני המבקש בכל הקשור למעמדו של המבקש כ"שתוקי". לאור האמור, עמדתו היא שאין לקבל את חוות דעתו של הרב עמר, וכפועל יוצא - גם יש לדחות את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, המסתמכת עליה.
8. במהלך הדיון שהתנהל במעמד הצדדים בסוגיה, העלו הצדדים את טענותיהם בנדון, ובהמשך לכך ניתנה החלטה כדלקמן:
המבקש טוען כעת שחוות הדעת של הרב עמר לקויה מאחר ואינה מתייחסת לגופן של הטענות שהועלו, ואף לא לטענות ההלכתיות המהותיות, וכי על כן אין להסתמך על חוות דעת זו. טענה זו מעלה שאלות עקרוניות באשר למרחב שיקול דעתו של בית משפט זה להיכנס לעובי הקורה של חוות דעת המוגשת על ידי הרב הראשי מכוח סעיף 28 ה' לחוק האמור, אשר לפחות על פניו מחייב כי בית המשפט יפעל בהתאם לחוות הדעת כפי שהוגשה. אעיין שוב בכל החומר הרלוונטי בתיק, והחלטה תינתן במועד אחר.
בהמשך להחלטה זו, ולאחר שעיינתי בכל החומר להלן מסקנתי:
9. סעיף 28ה לחוק קובע כדלהלן:
(א) (1) ראה בית המשפט, בעצמו או לפי טענתו של בעל דין, ולאחר ששמע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו בעניין, כי ממצאי הבדיקה עלולים לפגוע בכשרותו לפי דין תורה לנישואין של קטין, חסוי, לרבות חסוי שהוא עובר, או פסול דין, עקב חשש לממזרות לפי דין תורה, יפנה לנשיא בית הדין הרבני הגדול לקבלת חוות דעתו בעניין החשש האמור ובדבר האפשרות לערוך את הבדיקה באופן שימנע את הפגיעה; הפנייה תיעשה בלא ציון שמות ופרטים מזהים;
...
(4) נוכח בית המשפט, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו הביא לפניו את עמדתו לעניין עריכת בדיקה כאמור בפסקה (2), כי ממצאי הבדיקה עלולים לפגוע בכשרותו של קטין, חסוי, לרבות חסוי שהוא עובר, או פסול דין, כאמור בפסקה (1), וכי אין דרך לערוך את הבדיקה באופן שימנע את הפגיעה,
לא יורה על עריכת הבדיקה, אלא אם כן מצא [ש]יש צורך בעריכת הבדיקה לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם.
[ההדגשה אינה במקור - ב.ג.]
10. סעיף 28ה' לחוק הוסף לאחרונה בתיקון 3 משנת תשס"ח (2008). אם בעבר ניתן לביהמ"ש שיקול דעת, על בסיס טובת הקטין, בכל הקשור לעריכת הבדיקה, הרי שהיום, לאחר התיקון, תחם המחוקק את שיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה כך שאם קיים חשש לפגיעה בכשרותו של הקטין להינשא, יוכל להורות על עריכת הבדיקה רק במקרה בו יש צורך בכך
לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה. בנסיבות אלה, כל שמוטל על בית הדין הרבני הגדול הינו לקבוע בחוות דעתו האם ממצאי הבדיקה עלולים לפגוע בכשרותו של הקטין להינשא "עקב חשש ממזרות", והאם קיימת אפשרות לערוך את הבדיקה באופן שימנע את הפגיעה האמורה במעמדו ההלכתי, ובהתאם מגיש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה תגובתו; וכך אכן נעשה בענייננו. החוק אינו מטיל על בית הדין הרבני לבחון את השאלה האם עדיף פסול פלוני על פני פסול אלמוני (ובמקרה דנן - "שתוקי" מול "ממזר"), אלא עליו לקבוע האם ממצאי הבדיקה עלולים לפגוע בכשרות הקטין "עקב חשש ממזרות", וכך אכן נקבע, מאחר שהבדיקה אכן עלולה לגרום לממזורו של הקטין. לאור האמור, והואיל ובמקרה זה לא חל החריג היחיד שבחוק (מניעת סכנת חיים או נכות חמורה), אין לי אלא לדחות את הבקשה.
11. למעלה מן הצורך אוסיף כי אף אני מצאתי, כפי שמצא אב בית הדין, שיש בבקשה טעם לפגם. המבקש, אשר בשעתו הוכרז ככשר להינשא, מנסה היום ל"העלות מן האוב" טענות לפסלותו, כביכול על מנת
להגן על הקטין, כשבפועל - עצם העלאת הנושא, כשלא בא זכרו בשום רישום או מסמך רשמי (לפחות לא הוגש בפניי כל מסמך כזה ולא נטען כי קיים כזה בשום מקום), משמעותו יצירת בעיה הלכתית חדשה לקטין, יש מאין, וזאת - בשם "טובת הקטין". לדידי, העובדה שהמבקש לא בחר לנהל את מאבקו במערכת ההלכתית עובר לנישואיו אלא שנים רבות לאחר מכן, אומרת "דרשני", ופועלת בהכרח לרעתו. בשעתו נקבע שהמבקש כשר להינשא וכך נעשה, ומאותו רגע ואילך לא הייתה מתעוררת כל שאלה אודות מעמדו ההלכתי של האב, וכפועל יוצא - גם של הבן, אילולי העלה אותה המבקש עצמו. אי לכך, אין לי אלא להסיק שכל טענה שבאה בדיעבד, בד בבד עם הדיון בתביעתו להפחתת מזונות הקטין, הועלתה בחוסר תום לב משווע וללא כל התחשבות אמיתית בטובת הקטין.
12. על בסיס כל האמור, דין הבקשה להידחות.