דחיית תביעה להצהרה על דירה

פתח דבר

1.         עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעת אחות כנגד אחותה לפסק דין הצהרתי כי "הינה בעלת הזכויות היחידה בזכויות הבעלות בדירה הנמצאת ברח' ..... בתל אביב, והידועה כגוש ... חלקה .. תת חלקה .. (להלן "הדירה")".

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.         התובעת והנתבעת הינן אחיות, ילידות ...., הנתבעת אזרחית ותושבת ....

3.         התובעת טענה בתביעתה כי הנתבעת רכשה ב-1978 את הדירה לצרכי השקעה. כאשר התובעת ובני משפחתה החליטו לעלות ארצה בשנת 1980, נכנסה התובעת עם בני משפחתה לגור בדירה ללא כל התחייבות מצידה. כחלוף שנה, החליטה הנתבעת למכור את הדירה ואז פנתה, לטענת התובעת, אל הוריה וההורים הודיעו לה כי הם רכשו מן הנתבעת את הדירה עבורה.

4.         התובעת טוענת עוד בתביעתה כי כיום ידוע לה כי בתאריך 11/9/88  נרשמו זכויות הבעלות בדירה בלשכת רישום המקרקעין בת"א ע"ש ההורים, ה"ה ...

            ההורים הלכו לעולמם בלא שהותירו צוואה.

5.         התובעת טענה כי הנתבעת מכרה את הדירה להורים בתמורה, וחרף זאת העיסקה נרשמה כ"מכר ללא תמורה" על פי עצת עורך הדין שטיפל בעניין בשעתו ומשיקולי מס בלבד.

6.         התובעת טוענת אפוא כי עקב מגוריה בדירה במשך 30 שנה, ומנהגה בדירה מנהג בעלים ברור שההורים רכשו את הדירה מן הנתבעת עבורה וכי הנתבעת קיבלה באותם ימים את מחירה המלא של הדירה. בנסיבות אלה, כך טוענת התובעת, יש לה את מלוא הזכויות, שביושר או מכוח הרכישה ואילו הנתבעת מושתקת מלטעון טענות בניגוד למוסכם. לטענתה היא אף שיפצה את הדירה " מן המסד ועד הטפחות" והיא מעריכה את השיפורים והשיפוצים בדירה לאורך השנים בסכום של לפחות מיליון ש"ח.

7.         התובעת תובעת אף לחילופין כי "במידה ולא ייקבע כי התובעת הינה הבעלים הבלעדי של הדירה, הרי בכל מקרה של מכירת הדירה לצד ג', תהא התובעת זכאית ראשית לקבל השבה של מלוא השקעותיה בדירה ורק לאחר מכן תחולק התמורה בינה לבין הנתבעת".

8.         מנגד, הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה.

9.         לטענתה של הנתבעת, היא ובעלה רכשו לפני כ-30 שנה את הדירה, וכאשר התובעת ובעלה עברו להתגורר בארץ, עקב כך שנקלעו לבעיות כלכליות קשות, התובעת ביקשה מהנתבעת ובעלה להתגורר בדירה, עד שימצאו דירה חלופית והנתבעת ובעלה נענו לבקשה.

10.        הנתבעת הוסיפה וטענה כי הדירה נרכשה ע"י הורי התובעת והנתבעת עבור עצמם ואפשרו לתובעת ולמשפחתה להתגורר בדירה. לאחר פטירת ההורים, פנתה הנתבעת לתובעת וביקשה לרשום את הדירה על שמן של התובעת והנתבעת כיורשות - כל אחת מחצית. לטענתה, התובעת התנגדה לכך מטעמים שונים. לטענתה של הנתבעת, בסמוך לפטירת אביהם חזרה התובעת להתגורר בבלגיה, וכיום הן התובעת והן הנתבעת מתגוררות בבלגיה.

11.        הנתבעת טוענת כי הוריהן של התובעת והנתבעת רכשו את הדירה לעצמם, והדירה אכן נרשמה על שמם והנתבעת גם אינה מכחישה כי קיבלה תמורה בגין מכירת הדירה להורים, אך אין לדבר זה כל חשיבות ועתה יש לרשום את הבעלויות בדירה בחלקים שווים על התובעת והנתבעת כיורשות הוריהן.

12.        הנתבעת טוענת כי תדרוש מן התובעת לשלם לה דמי שימוש, והיא שומרת על זכותה להגיש חוות דעת שמאית לשם קיזוז סכומים.

13.        הנה, סקרתי הטענות בקצרה, ולא נותר לי אלא לראות באיזה מידה התשתית הראייתית שהונחה בפני עולה בקנה אחד עם האמור בכתבי הטענות.

דיון

14.        בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני מראה כי התובעת סתרה עצמה ונתנה גירסאות שונות בנושא רישום הזכויות בדירה. להלן אפרט הגירסאות:

14.1      גירסה ראשונה - מופיעה בסעיף 12 לכתב התביעה בה טוענת התובעת כי אין לה ידיעה כיצד התנהלו הרישומים בזכויות בדירה.