דחיית תביעה לגמלת הבטחת הכנסה עקב היות המבוטח בעלים של רכב

השופטת רונית רוזנפלד

1.        לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי; בל 11443/07), אשר דחה את תביעת המערער לגמלת הבטחת הכנסה (להלן גם: הגמלה), נוכח היותו של המערער בעלים של רכב, שבו הוא גם עושה שימוש.

2.          התשתית העובדתית הרלוונטית ופסק הדין של בית הדין האזורי

            למערער שולמה גמלת הבטחת הכנסה, עד שבשלב מסוים הפסיק המשיב (להלן גם: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) את תשלומה. בחודש יולי 2007 הגיש המערער תביעה למוסד לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. תביעתו נדחתה מן הטעם שישנו רכב הרשום על שמו, והוא עושה בו שימוש. כנגד קביעה זו של המוסד לביטוח לאומי הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי, בה טען כי ביקש למכור את הרכב, אך לא עלה הדבר בידו בשל עיקול שהטיל המוסד על הרכב עקב אי תשלום מזונות. כמו כן טען כי לא ניתן לעשות שימוש ברכב. בדיון בבית הדין האזורי טען המערער כי הרכב שבו מדובר הועבר אליו מבתו, וכי הרכב שימש אותו לצרכים רפואיים. המערער צירף מסמכים לגבי המצב הרפואי שלו ושל רעייתו.

3.         בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער. בית הדין ציין בפסק דינו כי המערער הודה כי הוא משתמש ברכב הרשום על שמו. בית הדין קבע כי טענת המערער בדבר היותו זקוק לרכב  לצורך טיפולים רפואיים נטענה בעלמא. בית הדין קבע כי המערער לא הוכיח כי התקיימו בו התנאים הקבועים בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: החוק) המאפשרים תשלום גמלה מטעמים של קבלת טיפול רפואי.

על קביעות אלה הוגש הערעור שבפנינו.    

הערעור

4.         בערעורו טען המערער כי יש ברשותו מסמכים אותם הוא מבקש להציג בפני בית הדין. לטענתו, רישיונות הרכב שבו מדובר הופקדו במשרד התחבורה. כן טען המערער כי המוסד הטעה את בית הדין בטענה כי המערער חייב כסף למוסד. כן טען כי טעה המוסד בכך שעיקל את רכבו.

5.         בדיון שהתקיים בערעור ביום 27.11.08 התייחס המערער בעיקר למצבה הרפואי של רעייתו, הנזקקת לטענתו לטיפולים רבים בקופת חולים. לאור טענות המערער,  ניתנה החלטת בית הדין, בהסכמת הצדדים, לפיה ימציא המערער תוך 15 ימים ממועד הדיון את התיק הרפואי מקופת החולים.

6.         המערער לא מילא אחר החלטת בית הדין ולא המציא לבית הדין את התיק הרפואי. בהחלטות מאוחרות יותר הוארך המועד למערער להגשת התיק הרפואי עד ליום 7.4.09. המערער לא הגיש את התיק הרפואי עד לאותו מועד, ועד בכלל. משכך, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טענות הצדדים וכלל החומר הנמצא בתיק. 

דיון והכרעה

7.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108 ב' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף עוד הערות אחדות כמפורט להלן.

8.         ככלל, הבעלים של רכב או מי שעושה שימוש ברכב, אינו זכאי לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, וזאת לאור החזקה לפיה נחשב הרכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה חודשית שסכומה אינו נמוך מסכום הגמלה (ס' 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה). לפי הוראת ס' 9א(ג)(2) לחוק " לא יראו רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה" במקרה שבו  " התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר". על תובע הטוען כי התקיימו בו התנאים שבהוראת הסעיף,  לצרף לתביעתו אישור רפואי (תקנה 10א(א) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982).

9.         המערער הודה כי היה בעלים של רכב בתקופה הרלוונטית. לטענתו, השימוש שעשה ברכב היה לצורך טיפולים רפואיים. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח כי הוא עומד בתנאים המאפשרים תשלום גמלת הבטחת הכנסה גם למי שמחזיק ברכב מנועי. ואומנם, מן המסמכים הרפואיים שהגיש המערער לבית הדין האזורי עולה כי הוא סבל בשנת 2005 מקושי בנשימה, כי היה מועמד לניתוח "עקב עקמת מחיצה באף", וכי רעייתו עברה ניתוח עקב בעיה רפואית ממנה סבלה בדרכי  השתן. אין במסמכים הרפואיים עדות לכך כי המערער או אשתו זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש, בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, כקבוע בחוק.

            במסגרת הדיון בערעור ניתנה למערער הזדמנות להמציא מסמכים רפואיים נוספים, אולם המערער לא פעל על פי החלטת בית הדין ולא המציא כל מסמך  שיש בו כדי לבסס את תביעתו ואת הערעור דנן.

10.       המערער לא הוכיח כי התקיימו נסיבות אחרות כלשהן המבססות את תביעתו, חרף היותו בעלים של רכב ומי שעושה בו שימוש. המערער טען בדיון כי הרכב ששימש אותו הוא "רכב ישן". עם זאת הוא לא הוכיח כי התקיימו בו התנאים שבהוראת סעיף 9א(ג)(6) על מנת שלא יראו את הרכב שבו מדובר כרכב אשר מופקת ממנו הכנסה.

            אף שבערעורו טען המערער כי יציג בפני בית הדין מסמכים מהם עולה כי רישיונות הרכב הופקדו במשרד התחבורה, לא הגיש המערער כל מסמך בעניין זה. לא זו אף זו, המערער הודה כי עשה שימוש ברכב בתקופה הרלוונטית.

11.       אשר על כן ונוכח כל האמור לא נותר אלא לקבוע כי צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערער לגמלת הבטחת הכנסה, נוכח היותו בעלים של רכב, ומי שעושה בו שימוש קבוע. משכך, דינו של הערעור להידחות .

12.       סוף דבר-