דחיית עתירה של עובדת משק בשירות התעסוקה שפוטרה

השופטת ע' ארבל:

           עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי נורה על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 7.8.05 אשר אישר את ההחלטה על פיטוריה מעבודתה בשירות התעסוקה.

1.        העותרת הועסקה החל משנת 1982 בתפקיד של עובדת משק בלשכת שירות התעסוקה בבאר שבע (להלן: לשכת התעסוקה או הלשכה). בשנת 2002 עברה הלשכה למשכן חדש בקריית הממשלה בעיר, בו מסופקים שירותי הניקיון על-ידי חברת אחזקה חיצונית, ומשכך התייתר הצורך בהעסקת עובדי הניקיון שעבדו בלשכה עד אז, ובהן העותרת. מגעים שונים שהתנהלו בין העותרת ללשכת התעסוקה, בין היתר בעזרת בית הדין לעבודה ובמסגרת הליך גישור, לא הניבו פרי. בסופו של דבר, ביום 28.6.04 הודע לעותרת כי הוחלט על הפסקת עבודתה בלשכה עקב צמצומים, וזאת לאחר שנשקלו בכובד ראש טענותיה בנדון. כן נמסר לה כי עבודתה תופסק החל מיום 31.7.04.

2.        העותרת עתרה על ההחלטה לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין האזורי (כב' השופטת י' אנגלברג-שהם ונציגי הציבור גב' א' כהן ומר מ' עזרה) קבע כי נפל פגם בהליכים שהובילו לפיטוריה של העותרת מעבודתה וזאת בכל הנוגע להליך ההיוועצות עם נציגות העובדים ולהליך השימוע שהתקיים. לאור מסקנתו זו ביטל בית הדין את פיטוריה של העותרת והורה על השבתה לעבודתה או לכל תפקיד אחר המתאים לה.

3.        ערעור שהוגש על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה התקבל. בית הדין (כב' השופטים ע' רבינוביץ, י' פליטמן וו' וירט-ליבנה, נציגת העובדים גב' נ' שמאי ונציג המעבידים מר צ' גינזברג) קיבל את טענת שירות התעסוקה כי פיטוריה של העותרת נעשו כתוצאה משינוי ארגוני ועל כן כי ניתן להחיל על נסיבות פיטוריה את הוראת סעיף 82.271 רישא לתקשי"ר העוסקת בפיטורים לרגל צמצום. אשר לפגמים שנפלו לכאורה בפיטוריה של העותרת, ציין בית הדין כי התרשם שלשכת התעסוקה ניסתה לקיים היוועצות עם נציגות העובדים ואף פנתה אליהם בנדון, אך הם שבחרו לנקוט בדרך של "שב ואל תעשה" ורק בדיעבד לטעון כי התנגדו לפיטורים. בנסיבות אלו, קבע בית הדין כי לא מצא שהלשכה הפרה את חובת ההיוועצות המוטלת עליה על-פי התקשי"ר. באשר לחובת השימוע קבע בית הדין כי גם אם נפל בו פגם כלשהו, אין בו כדי לאיין את הפיטורים, ובפרט כשבמקרה זה ברור כי אין עוד צורך בעובדי ניקיון בלשכת התעסוקה בבאר שבע לאור המעבר לקריית הממשלה. לבסוף, קבע בית הדין באשר לפיצוי הכספי כי במשך תקופה ארוכה העותרת קיבלה שכר מלא, וזאת אף שרק בחלק מן התקופה - היינו, ממועד פסק הדין בבית הדין האזורי - ביצעה עבודה בסיסית ולא מלאה. בנסיבות אלו, קבע בית הדין כי אין מקום לחייב את לשכת התעסוקה בפיצוי נוסף. בסיכומו של דבר, נעתר כאמור בית הדין הארצי לערעור וקבע כי פיטורי העותרת יהיו תקפים וכי לשכת התעסוקה תעניק לה את תנאי הפרישה המועדפים כפי שהוצעו לה מלכתחילה.

           על כך העתירה שלפנינו.  

4.        העותרת מעלה טענות שונות בהתייחס להליך פיטוריה מעבודתה. בין היתר, טוענת היא כי לא הוצג בפני הערכאות דלמטה פרוטוקול הדיון שנערך בעניין פיטוריה בין וועד העובדים למעביד, וזאת על-פי הנדרש בתקשי"ר. כן טוענת היא כי במשך 3 שנים לא ניתנה לה אפשרות לעבור הכשרה מקצועית או להשתלב בעבודה חלופית ואף זאת לשיטתה בניגוד להוראות התקשי"ר. בנוסף, דוחה העותרת את טענת לשכת התעסוקה כי פיטוריה היו בגדר פיטורי צמצום עקב שינוי ארגון כללי וטוענת כי זו אינה מתיישבת עם טענתה של הלשכה כי דובר בפיטורים מקומיים ולא רוחביים. לבסוף, מתארת העותרת את הפגיעה בזכויותיה הכלכליות עקב הפיטורין וזאת לאור חיובים שונים שבהם חויבה לטענתה שלא כדין ולאור תשלומים שלא שולמו לה כנדרש.

5.        דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבותנו ולאור השיהוי הכבד שחל בהגשתה. כידוע, הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה וכי התערבותו בהחלטותיו של זה האחרון תיעשה במשורה, בריסון, ורק במקרים חריגים בה נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שהצדק מחייב את תיקונה (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים - ועד הכבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים,  פ"ד נז(6) 810 (2003)). לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין הארצי ובטענותיה של העותרת מצאנו כי בית הדין דן בטענות העותרת ולא ניתן לומר כי נפלה בפסק דינו טעות משפטית מהותית אשר בגינה נכנס מקרה זה לגדרם של המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו. לכך מתווסף השיהוי הניכר שבו לוקה העתירה, לאור העובדה כי מיום מתן פסק דינו של בית הדין הארצי ועד למועד הגשת העתירה חלפה תקופה של למעלה משנתיים, וזאת בהעדר כל הסבר לכך מצד העותרת. כאמור, אף בעניין זה כשלעצמו די כדי להוביל לדחיית העתירה על הסף (וראו לדוגמה מהעת האחרונה: בג"צ 149/08 רום גבס חיפוי וקירוי בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 18.2.2008)). בשולי הדברים נוסיף כי משהעתירה מופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, מן הנדרש היה כי זה יצורף גם הוא כמשיב לעתירה.

           העתירה נדחית אפוא על הסף.

           ניתן היום, א' באייר תשס"ח (6.5.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il