דחיית עתירה לביטול הפטור מלימודי ליבה במגזר החרדי

השופטת (בדימ') ע' ארבל:

"כֹּה יַעֲמֹד הַנַּעַר יוֹם יוֹם עַל-מְקוֹמוֹ

מֵאָז אוֹר הַבֹּקֶר עַד רֹאשׁ הָאַשְׁמוֹרָה,

כִּי חַלֵּק יְחַלֵּק לְיָדוֹת אֶת-יוֹמוֹ:

הָאַחַת לְצָרְכּוֹ, הַשָּׁלֹשׁ לְתוֹרָה;

וּכְבוֹדֵד נְזִיר רֵעִים, אַסִּיר אֶל-פִּנָּתוֹ,

יַעֲמֹד הַנַּעַר לְבֶן-פָּנִים קְמוּט מֵצַח,

וַיָּצַר בַּגְּמָרָא אֶת-מְלֹא כָל-נִשְׁמָתוֹ,

וַיָּצַר – וַיִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ לָנֶצַח"

("המתמיד"/ חיים נחמן ביאליק).

           עתירה זו שבפנינו מעלה את שאלת חוקתיותו של חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008 (להלן: החוק או חוק מוסדות חינוך תרבותיים) שעיקר עניינו במתן פטור מלימודי ליבה למוסדות חינוך חרדיים שלומדים בהם תלמידים בכיתות ט' עד י"ב. במוקד העתירה הזכות לחינוך והאוטונומיה של הילד, אליהן נלווית הזכות לשוויון בחינוך.

1.        לימודי הליבה הינם תוכנית יסוד בסיסית אשר בית הספר מחויב בה כדי להקנות לתלמידיו מכנה משותף פדגוגי וערכי. תוכנית זו מגלמת את הגרעין הקשה של התכנים והערכים שהקנייתם לתלמיד היא חובה בכל מוסד חינוך רשמי, והיא נקבעת ומתעדכנת מעת לעת על ידי משרד החינוך. מעבר  לתוכנית בסיסית משותפת זו מחליט כל בית ספר איזה חומר לימודים להוסיף על ההיקף המחייב. בתגובתה המקדמית של המדינה לעתירה היא מפרטת את הצורך בקביעת תוכנית יסוד שתהיה חוליה מקשרת ליצירת הרמוניה בין הקבוצות המתבדלות ומגזרי האוכלוסייה השונים של החברה הישראלית (סעיף 10):

"ההתפתחויות והשינויים שעברו על החברה הישראלית הביאו להכרה בחיוניות של גיבוש תשתית חינוכית ותרבותית משותפת שבה מכנים משותפים חינוכיים וערכיים לכלל החברה בישראל. זאת באמצעות תכנית יסוד (ליבה) מחייבת שתשמש מכנה משותף פדגוגי וערכי לכל מוסדות החינוך לסוגיהם, תהווה בסיס לחיזוק המשותף, תוך מתן אפשרות לקבוצות החברתיות השונות להגשים גם את מטרותיהם הייחודיות. הליבה נועדה לגשר על פערים בחברה ולהבטיח לכידות חברתית, שהינה חיונית בחברה הישראלית, המהווה פסיפס של תרבויות, עולים, קבוצות דתיות מתבדלות ומגזרי אוכלוסיה שונים. המכנה המשותף הפדגוגי והערכי המוקנה במסגרת מערכת החינוך, מהווה חוליה מקשרת ליצירת הרמוניה בין המגזרים השונים, ומעניק השכלה מינימלית וערכים בסיסיים המהווים בסיס להשתלבות הפרטים בחברה".