דחיית ערר בעניין מעצר עד תום ההליכים בגין עבירת סמים

           לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 10.5.09 בעמ"ת 1417-05-09 (כבוד השופטת ז' בוסתן) בו נדחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 3.5.09 בב"ש 7538/09 (כבוד השופט א' הימן) אשר הורה על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת.

העובדות והליכים קודמים

1.        כנגד העורר, אשר נולד ביום 26.4.91, הוגש ביום 3.5.09 כתב אישום המייחס לו יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים מסוכנים, עבירה על סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. במקביל להגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בפתח הדיון בהארכת מעצרם של העורר ושל שניים נוספים שהואשמו יחד עמו בכתב האישום, טען העורר כי הוא קטין בהתאם ללוח השנה העברי, אף שבהתאם ללוח הלועזי הוא בגיר. לאחר שעיין בחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן - חוק הנוער) ומצא כי לא מצויה בו הגדרה למונח קטין, פנה בית משפט השלום לבחינתו של חוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הפרשנות) ממנו למד כי חישוב הגיל של קטין יעשה לפי הלוח הגרגוריאני. בית משפט השלום הוסיף בהקשר זה כי כשרצה המחוקק לחרוג מכלל זה הוא קבע זאת במפורש בחוק ספציפי. לאור האמור לעיל, נקבע כי העורר הינו בגיר ומשכך, ולאחר שעמד בית משפט השלום על מסוכנותו של העורר שאינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר, הורה הוא על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת.

2.        על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי וטען כי היא ניתנה בחוסר סמכות, כאשר במועד בו הוגש כתב האישום עדיין היה העורר קטין שטרם מלאו לו 18 שנים, כך שבית המשפט שהיה מוסמך לדון בעניינו הוא בית משפט השלום לנוער. המשיבה דחתה טענה זו מכל וכל ואף טענה כי משנמנית טענת חוסר הסמכות העניינית על הטענות המקדמיות אותן רשאי הנאשם לטעון לאחר תחילת המשפט בפני המותב שדן בתיק העיקרי, הרי שלא היה מקום להעלאתה במסגרת הדיון בבקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. טענה אחרונה זו של המשיבה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקובעו כי את הטענה של חוסר סמכות עניינית יש להעלות בהזדמנות הראשונה ומתוקף סמכותו הטבועה של בית המשפט מוסמך הוא לבררה כבר בשלב הליכי המעצר. אשר להשגתו של העורר על קביעותיו של בית משפט השלום, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל בהן כל פגם וכי חישוב גילו של נאשם אכן נעשה על פי הלוח הגרגוריאני. נוסף על הטעמים שהעלה בית משפט השלום להחלטתו האמורה, אותם אימץ בית המשפט המחוזי, סמך האחרון את החלטתו גם על שני פסקי דין שיצאו מלפני בית משפט זה [ע"פ 499/80 ויצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 486 (1980) (להלן - עניין ויצמן) ו-רע"ב 5013/08 פלוני נ' שירות ביתי הסוהר(לא פורסם, 8.7.08) (להלן  - עניין פלוני)], מהם עולה לשיטתו כי חישוב גילו של קטין נעשה בהתאם ללוח הגרגוריאני. בית המשפט המחוזי דחה את ההבחנה שביקש העורר ליצור בין "חישוב תקופות" בו עוסק לטענתו חוק הפרשנות ואשר אכן נעשה בהתאם ללוח הגרגוריאני לבין "חישוב גיל" אשר חוק הפרשנות לא חל לגביו וקבע כי גם סעיף 30א לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 נוגד את הפרשנות המוצעת על ידי העורר. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי ביום הגשת כתב האישום כבר מלאו לעורר 18 שנים ודחה את הערר.

טענות העורר    

3.        לטענת העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד צדוק חוגי - שגה בית המשפט המחוזי כאשר הסתמך על חוק הפרשנות בכדי לקבוע כי חישוב גילו של נאשם נעשה על פי הלוח הגרגוריאני, זאת כאשר חוק הפרשנות כלל לא עוסק בחישוב גיל כי אם בחישוב תקופות בלבד וכך גם עניין פלוני הנ"ל, מה גם שחוק הפרשנות, בהתאם לאמור בו ואף בהיותו חוק כללי, נסוג מן החוק המוקדם והספציפי לעניין הנדון, הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן - חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) ממנו עולה כי המחוקק ראה את יום הולדתו של אדם בהתאם לתאריך העברי. לדידו, עניין ויצמן הנ"ל דווקא תומך בטענותיו. לאור האמור לעיל, מבקש העורר לשחררו מן המעצר לאלתר ולקבוע כי החלטת בית משפט השלום בטלה מחוסר סמכות.     

טענות המשיבה

4.        לטענת המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד - מדוברבערר קנטרני אשר הוגש רק ביחס לטענה המקדמית של העורר ואשר לא מועלות במסגרתו השגות כלשהן לגופה של ההחלטה לעצור אותו עד לתום ההליכים נגדו, כאשר הפער בין חישוב גילו של העורר לפי הלוח העברי והלוח הגרגוריאני הוא 3 ימים בלבד, מה גם שגילו של הנאשם ונסיבותיו האישיות ממילא מנחים את בית המשפט השוקל את שאלת מעצרו, גם אם אין המדוברבבית המשפט לנוער. לטענתה, אין ממש בטענות העורר גם לגופן שכן, משנקבע בחוק הנוער כי קטין הוא מי שטרם מלאו לו 18 שנים, הרי שבהיעדר הוראה אחרת בחוק הנוער אין לפרש ביטוי זה אלא בהתאם לחוק הפרשנות, אשר קובע כי שנים נמנות ככלל בהתאם ללוח הגרגוריאני. מכל מקום, לו ביקש המחוקק כי דווקא גילו של קטין ייקבע על פי הלוח העברי, היה קובע זאת מפורשות, כפי שעשה בחוקים אחרים, אולם לא מצויה כל קביעה כזו בחוק הנוער. עוד טוענת המשיבה כי עניין ויצמן הנ"ל, בו נבחן גילו של הנאשם על פי הלוח הגרגוריאני, דווקא נוגד את טענותיו של העורר ולא מחזק אותן. לבסוף, טוענת המשיבה כי בחינת גילו של נאשם בהתאם ללוח העברי, כאשר מרבית הציבור מנהל את חייו לפי הלוח הגרגוריאני ורק מיעוטו נוהג לפי הלוח העברי ובקיא בו, תפגע בוודאות המשפטית וביכולת בעלי הדין בהליך הפלילי לכלכל את מהלכיהם.    

דיון והכרעה

5.        לאחר שעיינתי בהודעת הערר על צרופותיה ושמעתי את טיעוני בעלי הדין בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. סעיף 1 לחוק הנוער קובע כי קטין הוא "מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים". משלא נקבע בחוק הנוער על פי איזה לוח נמנות שנים אלה, יש לפנות לשם בחינתה של שאלה פרשנית זו לחוק הפרשנות [ראו: סעיף 1 לחוק הפרשנות]. סעיף 3 לחוק הפרשנות קובע במפורש כי מקום בו במסגרת חיקוק פלוני מצויינת שנה, הרי שזו תיבחן "לפי הלוח הגריגוריאני" ורק אם צויינה תחילתה או סופה "לפי הלוח העברי בלבד" תיבחן היא "לפי הלוח העברי". ברי אפוא, כי הכלל שנקבע על ידי המחוקק הינו כי מקום בו מצוינת בחיקוק שנה, זו נבחנת בהתאם ללוח השנה הגרגוריאני והחריג הינו בחינתה על פי לוח השנה העברי, וזאת אך במקרים בהם צויינה תחילתה של אותה שנה על פי הלוח העברי בלבד[ראו: עניין פלוניהנ"ל, פסקה 4]. משתאריך לידתו של תושב ישראל נרשם במרשם האוכלוסין הן על פי הלוח הגרגוריאני והן על פי הלוח העברי [ראו סעיפים 1 ו-2(א)(3) לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965], הרי שלאור האמור לעיל אין אלא לקבוע כי גם מניין השנים מיום לידתו עד ליום הקובע, ובענייננו גיל 18, יעשה על פי הלוח הגרגוריאני. ההבחנה אותה מבקש העורר לערוך בהקשר זה בין מניינן של תקופות לבין מניינם של גילאים הינה מלאכותית ואין לה עיגון לא בלשונו של חוק הפרשנות ולא בהיגיון ובשכל הישר, שהרי גיל אינו מייצג אלא תקופת חיים וניסוחו של סעיף 1 לחוק הנוער המגדיר קטין כמי שטרם מלאו לו שמונה עשרהשנים, להבדיל ממי שהוא "בן שמונה עשרה", יוכיח. ומכל מקום, שעה שביקש המחוקק למנות מועדים על פי הלוח העברי, הוא עשה כן באופן מפורש במסגרתו של החוק הספציפי אשר מועדים אלו קבועים בו [ראו למשל: סעיף 2 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986; סעיף 16 לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980; סעיף 3 לחוק יסוד: נשיא המדינה, ועוד]. 

6.        אשר לטענת העורר כי יש להיזקק בהקשר זה לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, איני סבור כי יש בה ממש. ראשית, ובניגוד לטענת העורר, חוק זה כלל אינו נוגע לסוגיה שלפניי כאשר כל נגיעתו לנדון בערר זה הינה בכך שאף הוא מגדיר את המונח קטין באופן בו מוגדר מונח זה בחוק הנוער, ובכך, כאמור לעיל, אין רבותא. ומכל מקום, גם לגופו של עניין, דומה כי העורר מבקש למצוא בחוק הנדון את מה שאין בו. העורר מפנה בהקשר זה לסעיפים 11 ו-12 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ומבקש ללמוד מהם כי סעיפים אלו מעידים על כך שהמחוקק רצה לקבוע במסגרתם כי בחינת גילו של אדם תיעשה על פי הלוח העברי. ואולם, לא רק שלא ניתן ללמוד מסעיפים אלו כי מכוונים הם לקביעת גיל על פי הלוח העברי, אלא שהם אף אינם עוסקים בסוגיית קביעת הגיל בדרך כלל, כי אם במקרים קונקרטיים בהם לא ידועים יום ושנת לידתו של אדם או בקביעת השעה ממנה נמנה גילו של אדם, ואין זה המקרה בענייננו.

7.        גם הסתמכותו של העורר על האמור בעניין ויצמן הנ"ל לא רק שאין בה לחזק את טענותיו, כי אם, כטענת המשיבה, לערער את בסיסן. ראשית, בעניין ויצמן כלל לא נדונה השאלה לפי איזה לוח נבחן גילו של נאשם במסגרת חוק הנוער, כאשר השאלה שנבחנה שם היתה שונה בתכלית והיא שאלת התיישנותם של אישומים כנגד קטינים והלוח לפיו נבחנת תקופת ההתיישנות. אדרבא, במסגרת בחינתה של השאלה האמורה, מנה בית משפט זה את שנותיו של המערער על פי הלוח הגרגוריאני, כך שאין העורר יכול להיבנות מן האמור שם, ההפך הוא הנכון.

8.        מן המקובץ עולה אפוא כי בעת מעצרו, ולצורכי חוק הנוער, כבר מלאו לעורר 18 שנים, וזאת על פי הלוח הגרגוריאני שהוא הלוח הקובע לעניין החוק האמור. מכאן שלא נפל כל פגם בהחלטתו של בית משפט השלום לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. משכך, איני מוצא מקום להידרש לטענותיה של המשיבה בדבר היותו של הערר קנטרני.

           אשר על כן, הערר נדחה. העורר יוותר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.    

           ניתנה היום, ה' בסיון התשס"ט (28.5.2009).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il