דחיית ערעורם של המעורבים בפרשת "השופטים באדום"

הנשיאה ד' ברלינר- אב"ד :

פרק א' - כללי

1.         ערעורים על פסק דינו של כב' השופט דן מור בת"פ (שלום ת"א) 4477/04 שהרשיע את המערערים בחלקם בפרשה, אשר כונתה בתקשורת "שופטים באדום". עניינה של הפרשה שופטי כדורגל שקיבלו שוחד להטיית תוצאות משחקי כדורגל בהם שפטו, מידי מהמרים, נותני השוחד, שביקשו להטות את תוצאת המשחקים לתוצאה המתאימה להימור שנטלו, ובנותני שוחד אחרים, שמטרתם הייתה השגת התוצאה הרצויה לקבוצתם.

טענות המערערים מתמקדות במכלול הראייתי שהביא להרשעתם ובפרט מהימנותו ואמינותו של עד המדינה, שעדותו היוותה ראייה מרכזית בהרשעתם .

2.         תחילת הפרשה בפרסום כתבתו של הכתב ניב רסקין (ראה ת/297) שחשפה חשדות לקבלת שוחד על-ידי שופט כדורגל לצורך הטיית משחקים לתוצאה הרצויה למהמרים בהימורים בלתי חוקיים. מטבע הדברים חשיפת הפרשה עוררה סערה תקשורתית שלוותה בדרישות מצד גורמים שונים, רמי דרג, לחקור את הפרשה ולבער את השחיתות. זמן קצר לאחר פתיחת החקירה, נתקלו החוקרים בקשיים וניתן לומר שנותרו ללא קצה חוט.

בשלב זה,  כאשר החקירה במבוי סתום, פנה משה אטיאס, שופט כדורגל לשעבר (להלן: אטיאס או עד המדינה), אל הכתבים הדס שטייף וניב רסקין, ובאמצעותם אל עו"ד יואב כץ. זה האחרון יצר קשר עם קציני מודיעין במשטרה, והכול על מנת שיערך הסכם עד מדינה עם אטיאס, לפיו תמורת חסינות מלאה מהעמדתו לדין, יספר אטיאס לחוקריו את כל הידוע לו בפרשה וישתף פעולה בחקירה (הכרעת הדין, פסקה 3).

ביום 10.1.02 לאחר משא ומתן ופגישות נוספות נחתם הסכם עד מדינה (ת/2) עם אטיאס. הודעותיו של אטיאס בפני חוקריו ופעולות שביצע בשליחותם, כגון הקלטת שיחות יזומות עם המערערים, הם שהיוו את עיקר ראיות התביעה כנגד המערערים.

ביום 10.5.02 בעקבות גל מעצרים, הפיכת החקירה לגלויה וחקירות שהתבצעו בפרשה, נחתם הסכם עד מדינה (ת/3) גם עם יריב מעתוק (להלן: מעתוק), שופט כדורגל, שנעצר יום קודם לכן וביקש להגיע ל'עסקת טיעון', כלשונו. לפי ההסכם שנחתם, מעתוק התחייב לשתף פעולה באופן מלא עם חוקריו, ובתמורה אמנם הועמד לדין אך התביעה עתרה לעונש של מאסר על תנאי וקנס בלבד (ראה ת/250, ת/251 - פרוטוקול הדיון בת"פ (השלום ת"א) 8564/03)

כתב האישום

3.         כתב האישום המקורי כולל 20 אישומים בהם עבירות של מתן ולקיחת שוחד, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות על איסור ארגון הימורים (לגבי המערער אבי חודדה בלבד).

המערער אבי חודדה (להלן: חודדה), והמערער אלי כהן (להלן: כהן) הואשמו, כל אחד בנפרד, בכך ששיחדו שופטי כדורגל, ביניהם: מעתוק (עמו נחתם כאמור הסכם עד מדינה) וכן נאשמים 4, 5    ו- 6, יוחנן ציבוטרו (להלן: ציבוטרו), בריק תחסין (להלן: תחסין), וסמי אלנקווה (להלן: אלנקווה), להטות את תוצאות המשחק בהם שפטו לתוצאה הרצויה להם בהתאם להימור בו הימרו בשוק ההימורים הבלתי חוקיים. בחלק נכבד מן המקרים ההסכמה על מתן השוחד, גובה השוחד והעברת דמי השוחד לשופטי הכדורגל, נעשתה באמצעות אטיאס לאחר שפרש משיפוט כדורגל פעיל, ובאמצעות מעתוק שהיה עדיין שופט. אטיאס ומעתוק קיבלו כדמי תיווך, חלק מדמי השוחד. בהבטחת התוצאה הרצויה שהושגה באמצעות שיחוד שופט המשחק, יכלו המהמרים להבטיח לעצמם רווח משמעותי בהימור שלקחו על אותו משחק, אם בתוצאה ואם על פי מספר השערים הצפוי.

מי שהיו נאשמים 8 ו-9 - נביל דגש ושייח' סולימאן באסם, הואשמו במתן שוחד לשופטים ללא קשר להימורים לא חוקיים אלא במטרה להשיג את התוצאה הרצויה לקבוצתם.

ההליך בבית-משפט קמא

4.         כתב האישום הוגש תחילה לבית-משפט השלום בחדרה, אשר בהחלטתו מיום 24.9.03 נמחק כתב האישום, והוגש מחדש לבית המשפט קמא ביום 6.6.04.

ההליך בפני בית-משפט קמא החל ביום 7.7.04 לאחר כפירת הנאשמים, וסופו בגזר הדין בעניין המערערים ביום 2.9.07, כאשר חלק ניכר מהישיבות, כ-10 ישיבות, יוחדו לעדות וחקירה של עד המדינה אטיאס. פרוטוקול הדיון כולל למעלה מ- 2,560 עמודים, ומספר המוצגים, שחלקם הגדול הוגש בהסכמה, הגיע ל - 338 מוצגי תביעה, ו - 40 מוצגי הגנה.

תשעה נאשמים כלולים בכתב האישום, אולם הכרעת הדין מיום 15.5.07 (להלן: הכרעת הדין) ניתנה בעניינם של שישה נאשמים בלבד. באשר לנאשמים האחרים: הנאשם 6 סבי אלנקווה (שבתאי), ברח מהארץ מאימת הדין, ושמו נמחק מכתב האישום. הנאשם 3, שרון פנחס (להלן: שרון), והנאשם 4, ציבוטרו, בחרו לחזור בהם מכפירתם, הודו בעבירות כתב אישום מתוקן ועונשם נגזר ביום 22.1.07 וביום 15.10.06 בהתאמה. ציבוטרו מערער על חומרת העונש שהוטל עליו.

הכרעת הדין שניתנה ביום 15.5.07 בעניינם של ששת הנאשמים האחרים זיכתה מחמת הספק את נביל דגש (להלן: נביל) ושייח' סולימאן באסם (להלן: סולימאן), מעבירות של נתינת שוחד ללא קשר להימורים בלתי חוקיים, והרשיעה את חודדה, כהן, תחסין וחיים מירובסקי (להלן: מירובסקי) - הם המערערים הנוספים בפנינו.

בהכרעת דינו, מזכיר כבוד השופט קמא את החלטתו המקדמית ולפיה שופטי כדורגל הם עובדי ציבור ולקיחת שוחד על ידם בעד פעולה הקשורה בתפקידם, הינה עבירה על סעיף 290(ב)  לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), המגדיר עובד ציבור: " עובד ציבור - לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור", זאת, בניגוד לטענת הסניגורים כי עבירה אותה ניתן לייחס למערערים היא עבירה על-פי סעיף 292 לחוק העונשין, קרי שוחד בתחרויות, שהעונש בגינה נמוך מהעונש הקבוע לעבירות לפי סעיפים 290 ו-291 לחוק העונשין. נושא זה שוב אינו עומד על הפרק בפנינו.