השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (תפ"ח 24200-03-11, סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים א' ואגו ו-י' צלקובניק) מיום 15.7.2012.
ההליכים עד כה
2. המערער (יליד 1965) הורשע, לאחר הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ביום 3.6.2012, בעבירות של סחיטה באיומים על פי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ופגיעה בפרטיות על פי סעיפים 2(3) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
3. יש לציין כי תחילה המערער הכחיש את ביצוע העבירות, ולאחר שמיעת מרבית עדי התביעה, כולל עדות המתלונן, הגיעו הצדדים להסדר טיעון. זאת, לאחר שמרבית העבירות מכתב האישום המקורי (עבירות מין), נמחקו בכתב האישום המתוקן.
4. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המתלונן, יליד 1992, והמערער, הכירו בשנת 2008. השניים נהגו לשוחח על אורח החיים המסורתי שחלקו. לקראת סוף שנת 2009 נפטרה אמו של המערער. זמן קצר לאחר מכן, פנה המערער למתלונן והציע לו לנסוע עימו ועם חברים נוספים שלו לבקר בקברי צדיקים בטבריה. המתלונן נעתר להצעתו של המערער, וכאשר השניים שהו בטבריה, התקיים ביניהם מגע מיני. זמן קצר לאחר מכן, ביקש המתלונן מהמערער, במהלך שיחה בטלפון, כי יתרחק ממנו, זאת בעקבות המגע המיני המתואר לעיל. בתגובה, סיפר לו המערער כי צילם את המגע המיני במכשיר הטלפון הנייד שלו, ובכוונתו להציג את הסרטון למשפחתו של המתלונן, ולחבריו בישיבה בה האחרון לומד. כמו כן, איים המערער כי יתאבד אם תיפסק מערכת היחסים בין השניים. בעקבות איומים אלה, הסכים המתלונן להמשיך להיות בקשר עם המערער במשך תקופה ארוכה, עד ליום 25.4.2010. במעשה זה, על פי כתב האישום המתוקן, סחט המערער באיומים את המתלונן. במהלך הקשר, קיימו השניים יחסי מין, ונפגעה פרטיותו של המתלונן, כל זאת בהתאם לאמור בכתב האישום המתוקן.
5. כאמור, בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער ביום 15.7.2013. בגזר דינו, שקל בית המשפט לחומרה את אופי העבירות, ואת עברו הפלילי של המערער, שכלל הרשעה במעשים הדומים למתואר בכתב האישום המתוקן. כמו כן, ציין לחומרה את העובדה כי המערער הבטיח בפני בית המשפט בהליך קודם שלא יחזור על מעשים אלה בשנית, אולם לא עמד בכך. בית המשפט ציין, כי אומנם כתב האישום המתוקן אינו כולל ביצוע עבירות מין במתלונן כתוצאה ממעשי האיום, אלא רק את המשך מערכת היחסים בין השניים, אולם "ניתוק מלא ומוחלט של הזיקה בין מערכת היחסים ה'חברתית' לבין המערכת המינית, יהא מלאכותי ומוקשה" (עמוד 7 לגזר דין). כמו כן, ייחס בית המשפט המחוזי חומרה רבה לנסיבות עבירת האיום במקרה דנן, קרי, לעובדה שהמערער איים על נער תוך ניצול אימתו מפני חשיפת הקשר המיני ביניהם. כן, ציין לחומרה את העובדה שמערכת היחסים הסתיימה נוכח חשיפת הקשר על ידי המתלונן ופנייתו למשטרה, ולא נוכח חרטה של המערער.
6. עוד ציין בית המשפט לחומרה את הנזק הנפשי החמור שנגרם למתלונן, כתוצאה ממעשה הסחיטה והפחד מחשיפת הסרטון, יחד עם הימשכות הקשר במשך חודשים ארוכים לאחר מכן. בנוסף, שקל לחומרה את הפגיעה החמורה בחירותו של המתלונן שעולה לכדי "צורה מסוימת של שיעבוד הזולת ושלילת חופש הבחירה שלו. המתלונן, ככל אדם אחר, זכאי להגנה גם על חירות זו ועל החופש שלו לברור את חבריו ואת אלה שיזכו בקרבתו האינטימית, מכל ההיבטים" (עמוד 8 לגזר דין).
7. מנגד, ציין בית המשפט שיקולים לקולה. ביניהם, הודאתו בעבירה וקבלת אחריות על מעשיו, מצבו הבריאותי, ועדויות שהובאו במסגרת הטיעונים לעונש, אשר תיארו מעשים חיוביים שביצע המערער למען עדים אלה, ושפכו אור שונה וחיובי על אישיותו. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי לא ניתן לייחס משקל רב לסבל שנגרם לאשתו וילדיו, וזאת נוכח העובדה כי נזק זה נגרם באופן ישיר נוכח התנהלותו של המערער עצמו.
8. על בסיס כל אלה, גזר בית המשפט על המערער 30 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי למתלונן בסכום של 30,000 ש"ח.
טענות הצדדים
9. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סטה בצורה משמעותית ממתחם הענישה הראוי, והדבר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לדידו, לא ניתן משקל מיוחד לתיקון שנעשה בכתב האישום, ולעובדה כי נמחקו ממנו עבירות המין בהן הואשם תחילה. יתר על כן, לטענתו, גזר הדין של בית המשפט המחוזי ייחס לכתב האישום המתוקן עבירות מין, אשר כאמור כלל לא נכללו בו. לטענתו, "בית המשפט קמא לא הצליח לנתק עצמו מכתב האישום המקורי, ומעבירות המין שיוחסו בו, ומשכך, הטיל עונש חמור ולא מידתי בנסיבות העניין" (סעיף ב' לכתב הערעור). לטענתו, גזר הדין מבוסס ומסתמך על הרשעה בעבירות מין, בין היתר נוכח הטרמינולוגיה שבה נקט בית המשפט המחוזי. לטענתו, לא היה ניתן לראות בקשר המיני בינו לבין המתלונן כנסיבה לחומרה כפי שנקט בית המשפט.
10. עוד בהקשר זה טוען המערער, כי נגזר עליו עונש חמור משום שבית המשפט המחוזי כרך בין המעשים המיניים שבין המערער והמתלונן לבין עבירת הסחיטה. זאת, בניגוד לכתב האישום המתוקן, אשר קשר בין הסחיטה לבין המשך הקשר בין השניים, הא ותו לא. במסגרת זאת, מפנה הוא לקביעה בגזר הדין כי ניתוק בין מערכת היחסים החברתית לבין זאת המינית יהיה "מלאכותי ומוקשה". לטענתו, כתב האישום המתוקן הוגש בדיוק מן הטעם שלא ניתן היה להוכיח כי הקשר המיני בין השניים לא היה בהסכמה. משנמחקו עבירות המין מכתב האישום, "ברור כי הצדדים הגיעו להסכמה כי אין ולא היה כל קשר בין אירוע של הסחיטה באיומים לבין קיום יחסי המין המאוחרים שהיו בהסכמה מלאה בין הצדדים" (סעיף 8 לכתב הערעור). עוד מוסיף הוא כי מתן משקל לזיקה כאמור לעיל, מרוקנת מתוכן את כתב האישום המתוקן.
11. כמו כן, מפנה המערער לקביעתו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי כתב האישום תוקן והוא "עושה חסד" עם המערער. לטענתו, כתב האישום לא תוקן לפנים משורת הדין, אלא עקב קשיים ראייתים בהוכחת העדר הרצון בעבירות המין מצד המתלונן, ומנגד ראיות ברורות וחד משמעיות מצידו כי יחסים אלה היו בהסכמה (סרטוני וידאו, שיחות מוקלטות ומסרוני SMS, שלטענתו מעידים על יחסי האהבה בינו לבין המתלונן).
12. במסגרת זאת, טוען המערער כי בגזר הדין נקבע כי הודאתו מלמדת על ניסיון לסחוט באיומים את המשכו של הקשר המיני בין השניים. לטענתו, קביעה זו של בית המשפט המחוזי מחייבת לכאורה הרשעה בעבירת מין, ושעה שלא הואשם בעבירה מעין זאת בסופו של יום, מדובר בקביעה שגויה.
13. בנוסף, טוען הוא כי ניתן משקל יתר לעברו הפלילי, למרות שהעבירות נעברו לפני זמן רב (14 ו-19 שנים). כמו כן, שגה בית המשפט המחוזי כאשר נוכח עברו הפלילי קבע כי קיים בעניינו דפוס עברייני. לטענתו, כתב האישום עליו הסתמך בית המשפט המחוזי בקביעותיו אלה עוסק כולו בעבירות מין, ושעה שעבירות אלו הוסרו מכתב האישום המתוקן, לא ניתן להסיק על קיומו של דפוס עברייני. במסגרת זאת, טוען הוא כי גזר הדין למעשה קושר בין כתב האישום המתוקן לכתב האישום הקודם, נוכח השפעתה של הליך שמיעת הראיות בפניו בטרם תוקן כתב האישום.
14. בנוסף, לטענתו, לא היה ניתן לייחס משקל לחומרה לסבל שנגרם למתלונן, שעה שנתון זה אינו מוסכם ולא הוגש תסקיר קרבן או המתלונן העיד במסגרת הטיעונים לעונש.
15. לבסוף, טוען הוא כי היה על בית המשפט המחוזי לייחס משקל רב יותר לעדויות האופי לזכותו שהובאו במסגרת הטיעונים לעונש, לחרטה הכנה שהביע, ולנזק הפיזי והנפשי שנגרם לו נוכח הגשת כתב האישום המקורי.
16. במענה, טוענת המשיבה, כי לא ניתן לנתק בין הסחיטה באיומים לבין הרקע להתרחשותה והאמצעים לקיומה. לטענתה, המערער ניצל את תמימותו של המתלונן, קטין, ופערי הכוחות העמוקים בין השניים מלמדים על זיקה הדוקה בין הסחיטה לבין צילום הסרטון בטבריה. לטענתה, נוכח עבירת הסחיטה ונסיבותיה החמורות כמפורט לעיל, העונש שנגזר על המערער מצוי במתחם הסבירות. כמו כן, לטענתה, מכתב האישום המתוקן וההרשעה הקודמת של המערער כן עולה דפוס פעולה, זאת נוכח כך שבשני המקרים ניצל המערער פערי יחסי כוחות כדי לסחוט ולקיים יחסי מין. לבסוף, מציינת המשיבה כי הפיצוי שנפסק לטובת המתלונן טרם שולם על ידי המערער.