השופטת ד' ברלינר, נשיאה - אב"ד
1. יעקב העליון (להלן:
"המערער") הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב (כב' הש' ח' אפרתי, סגן נשיא) לאחר שמיעת ראיות בארבע עבירות של בעילה אסורה בהסכמה, לפי סעיף 346(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"החוק") (אישומים 1 - 4); ובעבירה נוספת של מעשה מגונה, עבירה על סעיף 348(ג) לחוק (אישום 5).
על המערער הוטלו 18 חודשי מאסר, מהם 12 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשים על תנאי. המערער חוייב לפצות את קורבנות העבירה בסכומים של 15,000 ש"ח למתלוננת בארבעת האישומים הראשונים ו- 5,000 ש"ח למתלוננת באישום החמישי.
על גזר הדין הערעור בפנינו.
2.
עיקר העובדות הרלוונטיות
המתלוננות בתיק זה הן אחיות. המתלוננת בארבעת האישומים הראשונים היא ילידת 1988 (להלן:
"הקטינה(; המתלוננת הנוספת, אחותה של הקטינה, היתה בתקופה הרלוונטית כבת 21 (להלן:
"האחות").
בשנת 2001 נוצר קשר באמצעות האינטרנט בין המערער לבין הקטינה ומשפחתה, לרבות אחותה. הקשר בין הקטינה למערער הפך להיות אינטנסיבי, ומצא ביטוי, בין היתר, בהתכתבות יום-יומית רצופה בינו לבינה בדואר אלקטרוני. ההתכתבות כללה גם תכנים מיניים, שהלכו והסלימו. המערער הדריך את הקטינה, בין היתר, לשמור על חשאיות בנושא השיחות ולסגור את דלת חדרה כאשר היא מתכתבת עמו.
לאחר תקופה שבה הרעיף המערער על הקטינה מחמאות בתחומים שונים (מראיה, חוכמתה, יכולותיה האינטלקטואליות וכו'), התחזק הקשר ביניהם. המערער הפך להיות איש אמונה וסודה והיא פיתחה בו תלות. בשלב מאוחר יותר התווספו אל המפגשים הווירטואליים מפגשים פנים אל פנים. המערער הזמין את הקטינה להילוות אליו לאירועים שונים: הצגות תיאטרון, סרטים וכיו"ב, והסיע אותה בהזדמנויות שונות. במהלך מפגשים אלה בוצעו העבירות בקטינה.
העבירות כוללות מעשים מיניים קשים ובוטים, הנמצאים ברף הגבוה של עבירות המין. בין היתר מדובר, בבעילה אסורה, שהתבטאה בכך שהמערער החדיר את אצבעו ואת לשונו לאיבר המין של המתלוננת במספר הזדמנויות, כאשר לכך נלוותה בהמשך גם הוראה כי הקטינה תמצוץ את האצבע כדי
"שתטעם את עצמה".
לבעילה, כמתואר לעיל, נלוו מעשים מיניים נוספים, נגיעה ונשיקות באברי-גופה האינטימיים של המתלוננת, הותרת סימני-מציצה בשדיה ואפילו גזירה ושמירה למזכרת של שערות ערוותה של הקטינה. באשר לאחות הורשע המערער, כאמור, במעשה מגונה שהתבטא בהחדרת ידו אל מתחת לחולצתה, חיבוקה והצמדתה אליו, חרף רתיעתה מפניו והתנגדותה למעשים.
2.
גזר הדין - ההנמקה
השיקולים שנמנו על-ידי בית-משפט קמא, כאשר הטיל את העונש, הם השיקולים המקובלים, "האופייניים" לענין ענישה, ובכללם: דמותו של העבריין; אופיין של העבירות; הנזק שנגרם לקורבן; ואינטרס הציבור, שעניינו הרתעת הכלל והרתעת העבריין שהורשע.
באשר לעבריין (המערער) - בית-משפט קמא התייחס בהרחבה למיהותו של המערער ולתפקודו לאורך כל חייו, כפי שהצטיירו מעדויות האופי שנשמעו בעניינו. המערער היה עיתונאי בכיר, שנפצע קשה במערכות ישראל. חרף פציעתו, לא נכנע לנכות, המשיך לכתוב, לתרום ולסייע לפצועי-צה"ל.
בשל המצוינות שאפיינה את המערער לאורך חייו, כפי שעלתה מהעדויות שנשמעו, תהה בית-משפט קמא, הכיצד יכול היה לבצע את העבירות בהן הורשע. עד כדי כך התרשם בית-משפט קמא מהניגוד בין הדמות המוכרת לכולי עלמא, לבין הדרך בה פעל המערער, בעיקר כלפי הקטינה, שהעלה את הסברה שמא בפנינו מעין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד:
"בו-זמנית לתיפקודו המופתי המתמשך, 'פעל במסתרים' ... באופן המכתים, מצל ומעכיר את איכות חייו ופועלו".
עוד ציין בית-משפט קמא, כי לא התרשם שהמערער מתחרט על מעשיו. לנושא החרטה, או ליתר דיוק היעדרה, התייחסה המדינה בהדגשה רבה בטיעוניה בפנינו, ועל-כך בהמשך.
בנוסף, התייחס בית-משפט קמא לנסיבותיו האישיות הרלוונטיות, ובכללן מותה של אשת המערער בנסיבות טרגיות לאחר שנחשפה הפרשה, נכותו ומצב בריאותו הפיזי והנפשי, לרבות הערכת המסוכנות המינית, כעולה מחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות (חוות הדעת נדרשה מכוח סעיף 6 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006).
4. באשר למהות העבירה, עמד בית המשפט על החומרה שבעצם הפגיעה בקטינה, לצד הציניות שבניצולה לרעה על רקע האמון המוחלט שנתנה בו בתקופה הרלוונטית והתפקיד שמילא כלפיה כמדריך ויועץ בכל רבדי-חייה. המערער הפעיל כלפי הקטינה מניפולציות כדי לאפשר את ביצוע עבירות המין, שלל ממנה את ההגנה והבטחון שהיא זכאית להם, ולו גם בהתחשב בגילה, ופגע בכבודה ובנפשה.
5.
הערעור
בהודעת ערעור מפורטת, ארוכה ועמוסה (המשתרעת על-פני 36 עמודים), תקף בא-כוחו הנוכחי של המערער (עו"ד א' פלדמן) כל אחד מרכיביו של גזר הדין, וכפועל יוצא מכך, את התוצאה הסופית.