דחיית ערעור נאשם שהורשע בתקיפת שוטר, על הכרעת הדין וחומרת העונש

השופט ר. שפירא [אב"ד]:

הרקע לערעור וטענות הצדדים:

בפנינו ערעור הנאשם על הכרעת הדין של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט ז. פלאח), שניתנה ביום 3.11.08 בת.פ. 1447/08 לפיה הורשע המערער בעבירה של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, עבירה על סעיף 274(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 וכן על גזר הדין שניתן ביום 16.11.08 בו נגזר דינו של המערער ל- 15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים.

המערער הורשע בכך שבתאריך 19.3.08 נהג בטירת הכרמל בשעת תהלוכת עדלאידע וצפר ללא הרף וללא סיבה. השוטר לוגסי ליאור (להלן: "השוטר") ביקש ממנו שיפסיק לצפור, אך המערער המשיך בשלו. השוטר ביקש מהמערער לעצור בצד ולהציג בפניו רישיון נהיגה, כל זאת כשידו של השוטר על חלון הנהג. המערער סגר את החלון על כף ידו של השוטר והחל בנסיעה כשידו של השוטר תפוסה בחלון והשוטר צועק ודופק למערער לעצור. רק לאחר נסיעה של כ- 25 מטרים הצליח השוטר לשחרר את ידו התפוסה מהחלון והמערער נמלט עם הרכב מהמקום.

בימ"ש קמא קבע כי גרסת השוטר הייתה מהימנה וכל הסתירות עליהן הצביע הסניגור בסיכומיו הן שוליות ואינן מהותיות. כן נקבע כי זיהוי המערער על ידי השוטר/המתלונן היה אמין וודאי לאור היכרותו של השוטר את המערער. נקבע כי השוטר עשה רושם אמין על ביהמ"ש ודבריו התקבלו כדברי אמת. כן קבע בימ"ש קמא כי עד התביעה הנוסף, קצין שהיה במקום האירוע, אימת את הזיהוי שנעשה על ידי השוטר המתלונן ואמר שהמתלונן טען שהמדובר באדם בשם אורן מיד לאחר האירוע. עד זה אף אמר שהרכב שהיה מעורב באירוע נשא לוחית רישוי שמספרה האמצעי היה 414 ואחיו של המערער אכן החזיק ברכב שכור שמספר לוחית הרישוי שלו מכיל את הספרות האמצעיות 414 ואשר הושכר ביום האירוע לאחיו של המערער. אחיו של המערער אישר שביום האירוע החזיק ברכב שכור מסוג פיאט מסחרית הנושא לוחית רישוי מס' 60-414-55 וכי באותו היום הרכב לא היה בעבודה, על כן כל אדם יכול היה לנהוג בו, כולל אחיו - המערער. עד זה עשה רושם אמין על בימ"ש קמא והוא לא שלל את האפשרות שהמערער נהג ברכב ביום האירוע. באשר למערער קבע בימ"ש קמא כי הוא עשה עליו רושם גרוע, הרחיק עצמו בעדותו מזירת האירוע והרחיק את אחיו מטירת הכרמל לכרמיאל ואף הכחיש קיומו של רכב הפיאט אצל אחיו. נקבע כי שקרים אלו מוכיחים שהיה למערער אינטרס להרחיק עצמו מהאירוע שהיה שותף לו ומחזקים את הראיות נגדו. על כן, נקבע כי הוכח במידת הוודאות הדרושה בפלילים שהמערער נכח בזירת האירוע וביצע את המעשים שתוארו על ידי השוטר.

טענת הסניגור למחדלי חקירה נדחתה על ידי בימ"ש קמא ונקבע כי מחדלים אלה לא מהותיים ואין בהם כדי לפגוע בהגנת המערער ואף לא לעורר כל ספק בוודאות זיהויו כמבצע העבירה.

ב"כ המערער טוען כי הכרעת הדין של בימ"ש קמא עוסקת כולה בשאלת זיהויו של הנוהג ברכב. משנקבע כך על ידי בימ"ש קמא, הורשע המערער בכל עובדות כתב האישום, מבלי להתמודד כלל ועיקר עם גרסת השוטר לכשעצמה, שהינה דמיונית וחסרת אחיזה ובסיס במציאות ואינה נתמכת בממצא אובייקטיבי כל שהוא. לטענת המערער, שגה בימ"ש קמא משהתעלם לחלוטין מטענות ההגנה הנוגעות לגרסת השוטר ומכך שאין כל ממצא רפואי התומך בגרסה זו והשוטר לא נזקק ולו לראשית טיפול רפואי.

באשר לזיהויו של המערער כנוהג ברכב טוען המערער כי שגה בימ"ש קמא משלא נתן את המשקל הראוי לעובדה כי למעט שמו של המערער לא ניתנו על ידי השוטר כל פרטים נוספים בדו"ח הפעולה והמזכר המשלים שנרשמו על ידו, זאת על אף שציין שהמערער מוכר לו מעבודתו במשטרה. כן טוען המערער כי שגה בימ"ש קמא משלא נתן משקל לעובדה כי לא נערך מסדר זיהוי לשוטר על מנת לוודא כי אכן מדובר במערער וזאת בשים לב לגרסת המערער. עוד טוען המערער כי שגה בימ"ש קמא משלא נתן משקל לעובדה כי לא נערך מסדר זיהוי לשוטר הנוסף ששהה בסמוך לשוטר המתלונן בחלק מן האירוע.

באשר לעבירת התקיפה בה הורשע - המערער טוען הוא כי בימ"ש קמא נתן אמון במלוא גרסתו של השוטר ולא העמיד אותה מול ראיות אחרות, כגון גרסת השוטר הנוסף ששהה בסמוך למקום האירוע ולא ראה כל סגירת חלון על ידו של השוטר או גרירתו; היעדרה של כל עדות אחרת התומכת בגרסת השוטר כאשר היו במקום אנשים רבים בשל תהלוכת העדלאידע; חוסר ההיגיון בגרסת השוטר וכדומה.

באשר לחומרת העונש שנגזר על המערער טוען הוא כי יש להפחית מעונשו באופן משמעותי ביותר ובוודאי שלא לשולחו למאסר מאחורי סורג ובריח. בקשת ההגנה להזמין תסקיר שירות מבחן לעניין עונשו של המערער נדחתה על ידי בימ"ש קמא ללא כל הסבר מניח את הדעת. לטענת המערער, לו היה מוגש תסקיר שכזה היה מהווה הוא כלי עזר בגזירת הדין של המערער, במיוחד משהתברר בדיעבד כי המערער נשלח למאסר בפועל. המערער טוען כי עברו רחוק מלהיות מכביד והוא לא ריצה בעבר מאסר בפועל כל שהוא. המערער בן 30, אב לשני ילדים. הוא סועד את אמו שהינה חולת סרטן. המערער טוען כי שגה בימ"ש קמא משלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער ולעובדה כי לא נגרם נזק לשוטר בתיק זה.

המשיבה טוענת כי הכרעת דינו של בימ"ש קמא מנומקת וניתנה לאחר שבימ"ש שמע את העדים והתרשם מהם ובחר להעדיף את גרסת עדי התביעה על פני גרסתו של המערער. כן טוענת המשיבה כי אין מקום לטענה כי גרסת השוטר המתלונן היא דמיונית וחסרת בסיס. השוטר העלה מיד על הכתב את השתלשלות העניינים ושב על אותם פרטים בעדותו בבימ"ש. גרסתו של השוטר הנוסף שנכח במקום האירוע מחזקת את גרסתו של המתלונן. השוטר המתלונן הסביר לעניין החבלה שהחיכוך בין החלון לבין היד נמנע כתוצאה משעון כך שלא היה מגע רב בין החלון לבין היד ובנוסף נותרו סימנים של החלון על ידו והייתה אדמומיות. הוא אף הראה את הסימנים לשוטר הנוסף שהיה במקום שמאשר זאת בעדותו. באשר להיעדר עדים לאירוע הסביר המתלונן בבימ"ש קמא שבמקום נכחו ילדים קטנים ולא היו מבוגרים שניתן היה לגבות מהם הודעה. שני השוטרים העידו שבמקום הייתה התקהלות ורעש ולכן לא הבחינו במתרחש עדים נוספים.

באשר לזיהוי המערער נמצאה התאמה בין גרסתו של השוטר המתלונן לגרסתו של השוטר הנוסף והשוטר הנוסף אף העיד כי ראה את המתלונן נמשך עם הרכב כשידו על הרכב. המשיבה טוענת כי לא היה מקום לערוך לשוטר הנוסף מסדר זיהוי מאחר שהעיד שהבחין בקווים כלליים של הנהג אך לא יוכל לזהותו במאת האחוזים. מלבד זאת, לא היה מקום לעריכת מסדר זיהוי לנוכח הזיהוי הוודאי של המערער על ידי השוטר המתלונן.

באשר לעונש שהושת על המערער טוענת המשיבה כי העונש ראוי והולם את חומרת העבירה ואין מקום להתערב בו. המערער סגר את חלון רכבו על ידו של השוטר על מנת לברוח ממנו והמשיך בנסיעה כשהשוטר נגרר אחריו למרחק של 25 מטרים. עובדות אלו מעידות על אופי משולל רסן של המערער וזלזול בוטה בשלטון החוק. המערער לא לקח אחריות על המקרה ולא הביע חרטה. לחובתו של המערער 3 הרשעות, בין היתר הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ולכן גם עברו הפלילי מלמד על העדר מורא מהחוק ומנציגיו. המשיבה טוענת כי בדרך נס האירוע הסתיים כפי שהסתיים ללא פגיעות חמורות יותר בגופו של המתלונן. לטענת המשיבה, אין נסיבות מיוחדות המצדיקות שליחתו של המערער לשירות המבחן ואין מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא ואמליץ לחברי לדחות את הערעור על כל חלקיו. אפרט להלן.

אשר לטענות המערער המתייחסות לאמון שנתן בית המשפט בגרסתו של השוטר המתלונן וגרסאות עדי התביעה הנוספים, ואשר על בסיסן קבע את ממצאיו העובדתיים, הרי חל על העניין שלפנינו הכלל לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה של ערכאה דיונית, אשר נקבעו על יסוד הערכת מהימנות ומשקל של ראיות שהובאו בפניה. הטעם העיקרי לכך נעוץ ביתרון הנתון לערכאה הדיונית בהתרשמות ישירה מן העדים המופיעים בפניה. ראה:

ע"פ 4711/03 רובין אבו זייד נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (15.1.2009);

ע"פ 3914/05 איתן אלחרר נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (10.11.08);

ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (28.5.2007);