בפני ערעור בענין פסילת הרכב בית הדין הרבני האזורי פתח תקוה בראשות האב"ד הגר"צ בוארון שליט"א. הערעור הוגש בפני תחילה כ"עתירה" לפסילת ההרכב, ובמסגרתה הוגשה גם בקשה להורות על שחרורו של המערער לאלתר מבית המעצר. עקב ההליך הבלתי ברור שבו בחר ב"כ המערער לנקוט, סברתי תחילה שבית הדין האזורי כלל לא התבקש להחליט בשאלת פסלותו לדון, ולכן הפניתיו להגיש את בקשתו תחילה להרכב בית הדין האזורי. ב"כ המערער הגיש "בקשה בהולה לדון בעתירה", בה הפנה את תשומת לבי כי הוא כבר פנה בנדון לבית הדין האזורי, אשר דחה את בקשתו. לפיכך, הנני רואה את "העתירה" כערעור, והנני דן בה בהתאם לסמכותי על פי סעיף 19א לחוק הדיינים, התשט"ו-1955.
הצדדים התדיינו ארוכות בפני בית הדין האזורי בפתח תקוה, בפני הרכב הדיינים הרה"ג שליט"א הרב שמואל פופוביץ - אב"ד, הרב ציון בוארון והרב דוד מלכא. ניתן פסק דין מפורט המחייב את הבעל ליתן גט לאשתו. על פסק דין זה לא הוגש, כפי הנראה, ערעור. נקבעה ישיבת המשך לדיון בהטלת צווי הגבלה על הבעל ובבקשה לכוף עליו מתן גט. האב"ד הרב פופוביץ הסתלק מהמשך הדיון בתיק, מאיזה טעמים שלו. במקומו נכנס כדיין שלישי להרכב הרה"ג אפרים כהן.
בפתח הדיון שהתקיים ביום כ"ח חשון תשס"ז (19.11.06), ביקש ב"כ הבעל עו"ד אריאל שריג, כי הדיון לא יתנהל בפני הרב בוארון עקב יחסי פסלות בינו לבין הרב בוארון כתוצאה מהליך משפטי בו ייצג עו"ד שריג בן משפחה לשעבר של הרב בוארון. כמו כן טען עו"ד שריג כנגד מעצרו של הבעל.
בית הדין האזורי דחה את בקשת הפסילה, באומרו: "הואיל וראש ההרכב (הרב בוארון) ישב בדיונים מאז תחילתן אין זכות לעו"ד כזה או אחר לדרוש שינוי ההרכב גם אם יש טענה של ניגוד אינטרסים כביכול. מה גם שהטענה נשמעת היום בפתח הדיון בעוד שעו"ד שריג ידע כבר לפני זמן רב שהדיון מתנהל בהרכב בו יושב הדיין הנ"ל".
בית הדין דחה גם טענה נוספת שהושמעה על ידי עו"ד שריג על כניסתו של דיין חדש להרכב, וציין בחומרא שהשינוי בא עקב לחצים שהופעלו מצד אחד מבעלי הדין ושבעטיים נאלץ לפרוש חבר בית הדין שישב בתיק. כדי לאפשר לבעל להיות מיוצג נקבע מועד דחוף אחר לדיון, ובית הדין הורה על שחרור הבעל מן המעצר בערבות בנקאית או מזומן בסך של 100,000 דולר, או ערבות הולמת אחרת שתניח את דעת בית הדין.
בכתב הערעור ("העתירה") מעלה ב"כ הבעל טענות רבות כרימון נגד בית הדין האזורי. רובן ככולן של הטענות אין בהן עילת פסלות, אלא הן טענות רגילות שהמקום להעלותן הוא בערעור רגיל, ככל שהמערער זכאי להעלותן על פי תקנות הדיון. אתמקד רק בטענות השייכות באופן ישיר לבקשת הפסילה.
ב"כ המערער מסביר את הרקע העובדתי לטענתו כי קיימים יחסי פסלות בינו, כעורך-דין, לבין האב"ד. ב"כ המערער מציין כי "הבקשה לפסילה נטענה בפתח הדיון הראשון בו ייצג הח"מ (עו"ד שריג) את המבקש. למבקש הזכות להיות מיוצג ע"י מי שיחפוץ בעוד שלדיין כזה או אחר אין זכות קנויה לישב בדין בעניינו של אדם זה או אדם אחר". מכאן מפנה ב"כ המערער לסעיף 19א לחוק הדיינים, לפיו דיין לא יישב בדין כאשר יש לדיין ענין אישי ממשי בבא-כוחו של צד להליך.
אני מוכן לצאת מתוך הנחה שאכן קיימים יחסי פסלות בין ב"כ המערער לבין ראש ההרכב. אך עצם קיומם של יחסי פסלות בין עורך-דין לבין דיין אינם מובילים בהכרח לפסלותו של הדיין. קיימים מקרים שבהם על עורך-הדין לפסול עצמו מלקבל את הייצוג בתיק.
סעיף 53א(א) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, קובע:
"התבקש עורך-דין לקבל על עצמו לייצג צד בהליך בבית משפט, ויש לו יסוד להניח כי קבלת הייצוג תביא לכך שהשופט שנקבע לדון באותו הליך לא ישב בדין בשל התקיימות עילה מעילות הפסלות המפורטות להלן, לא יקבל על עצמו את הייצוג אלא אם כן ההליך הוא הליך קשור להליך קודם שבו ייצג עורך הדין את אותו צד או שבית המשפט התיר את הייצוג לפי בקשה שהגיש עורך הדין"
שאלת יחסי פסלות בין עורך דין לבין דיין נדונה ארוכות בפסק דין שניתן על ידי עמיתי הרה"ג שלמה דיכובסקי שליט"א בערעור בתיק 1-13-002793529 גרייף נ' גרייף. גם אני עסקתי בכך ארוכות בפרשה של עו"ד רפאל שטוב. הבאתי שם שתי הנחיות שקבעתי בנושא זה:
"א. בתביעות חדשות, אשר טרם התקיים בהם כל הליך, וטרם נפתח כל תיק, והתובע בהם מיוצג ע"י עו"ד פלוני, ואשר עפ"י חלוקת הענינים אמור להיות נדון בפני ההרכב בו יושב הדיין הנמצא ביחסי פסלות עם עו"ד פלוני, תובא בקשת עו"ד פלוני להתרת הייצוג, בפני כב' ראש אבות בתי הדין. החליט כב' הראב"ד להיעתר לבקשה, יעבור התיק להרכב הבא אחריו, לפי סדר אותיות שם המשפחה של התובע. כפי שנקבע בהנחיות נשיא בה"ד הרבני הגדול - התשס"ד.
ב. תיקים שכבר נקבעו לדיון, בפני הרכב בו יושב דיין הנמצא ביחסי פסלות עם עו"ד פלוני, ועו"ד פלוני מבקש להתיר לו את הייצוג, תובא הבקשה בפני ההרכב ב"ד, בו יושב הדיין, אם יוחלט להעתר לבקשה, יעבור התיק להרכב הבא אחריו, כאמור לעיל."
מהחומר שבפני עולה באופן ברור כי עו"ד שריג נטל על עצמו את הייצוג כאשר היה מודע לכך כי הייצוג על ידו עלול ליצור בעיית פסלות בינו לבין ראש ההרכב. עו"ד שריג היה חייב להגיש תחילה בקשה להתרת הייצוג. הוא לא עשה כן. למרות זאת אני מוכן לראות את הענין כאילו בקשה כאמור הוגשה על ידו, נדונה על ידי בית הדין האזורי ונדחתה.
לפי חוק הדיינים, התשט"ו-1955, סעיף 19א(ו), כאשר בית הדין דן בבקשה להתרת יצוג על ידי עורך-דין הנמצא ביחסי פסלות מול דיין -
"רשאי בית הדין להתיר את הייצוג, לבקשת עורך הדין או בא הכוח, אם מצא כי הנזק שייגרם לצד להליך אם לא יתיר את הייצוג עולה על הנזק שייגרם לצד להליך או לאינטרס הציבורי בשל הפסקת הדיון או החלפת דיין; התיר בית הדין את הייצוג כאמור, לא ישב בדין הדיין שלגביו התקיימה עילת הפסלות."
עו"ד שריג ציין כי בקשתו הוגשה בפתח הדיון הראשון בו הופיע בפני בית הדין. אך הוא מתעלם מכך כי זהו דיון המשך לדיונים רבים אחרים שהתקיימו בהרכב בו ישב הרב בוארון. גם אילו לא התקיימו דיונים קודמים כלל בענינם של הצדדים, הרי המתנה "לרגע האחרון" להעלאת הטענה, אינה במקום ואינה עולה בקנה אחד עם חובותיו של עורך-דין באשר הוא עורך-דין מול הערכאות השיפוטיות. על אחת כמה וכמה כאן, שהתקיימו דיונים רבים קודמים.
כמו כן, הנזק שייגרם לצד האחר להליך הוא ברור ועולה מאליו. החלפתו של הדיין תביא להארכת הדיונים בענינם של הצדדים, אם מחמת הדיון הראשון שיידחה ואם מחמת האפשרות הסבירה כי עקב החלפת הדיין יהיה צורך בדיונים נוספים על מנת שהדיין החדש יתערה בחומר שכבר הצטבר בתיקי הצדדים, ובפרט שכבר הוחלף דיין אחד וכנ"ל.