דחיית טענת התיישנות בתביעת הורים ל"הולדה בעוולה"

פתח דבר

לפני בקשת הנתבע 1 ( להלן - הנתבע) לדחיית או מחיקת תביעתם הנזיקית של  התובעים על הסף.

את תביעת התובע 1 (להלן - הקטין) מבקש הנתבע לדחות על הסף בהעדר עילה נוכח בטלותה של עילת ה"חיים בעוולה", ואילו את תביעת התובעים 2-3 (להלן - התובעים) מפאת התיישנות.

הנתבע מוסיף וטוען בבקשתו אף לדחיית התביעה על הסף בהעדר צירוף חוות דעת רפואית התומכת בנטען בה כדרישת תקנות 127 ו -137 (א), ויותר מכך הוא טוען כי אין להעתר לבקשת התובעים למתן אורכה להגשת חוות שכזו מקום בו תביעת התובעים 2-3 התיישנה שכן הדבר יביא "לפגיעה חמורה ובלתי ניתנת לתיקון" בו.

עיקרי העובדות והנטען

1.         הקטין נולד להוריו, התובעים 2-3 (להלן - התובעיםאו ההורים), ביום 30.5.00 כשהוא סובל מתסמונת SPONDLOTHORACIC DYSPLASIA . התובעת 2 הינה אימו של הקטין (להלן- התובעת או האם) ואילו התובע 3 הינו אביו (להלן - התובעאו האב)

2.         הנתבע הינו מומחה ליילוד וגניקולוגיה אשר, על פי הנטען בכתב התביעה, ביצע לתובעת סקירת מערכות שבהסתמך עליה המשיכה בהריונה עד להורתו של הקטין .

הנתבעת 2 (להלן- קופת החולים) הינה קופת חולים במסגרתה טופלה התובעת עובר ובמהלך הריונה

הנתבעת 3 (להלן - משרד הבריאות) ניהלה והפעילה תחנת טיפת חלב באיזור מגורי התובעת בה בוצע לתובעת מעקב ההריון הנדון.

3.         התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה נזיקית שהורתה בנזקים שנגרמו להם, לטענתם,  בשל אי איבחון לידתי של אותו פגם מולד ממנו סובל  הקטין.

4.         הנתבע טוען כי יש לדחות את תביעתו של הקטין על הסף בהעדר עילה וזאת נוכח קביעתו של ביהמ"ש העליון בע"א 1326/07 המר ואח' נ' פר'עמית ואח'(להלן - הילכתהמר) אשר ביטל את עילת התביעה של ילוד בגין "החיים בעוולה" (Wrongful life) תוך שהוא מבהיר כי הגדרת חייו של אדם בעל מוגבלות או מום כ"נזק" אינה ראויה להתקבל במשפטינו מבחינה ערכית ומוסרית. 

5.         אשר לתביעת התובעים, הוריו של הקטין, טוען הנתבע כי זו התיישנה מזה זמן שכן הקטין נולד במומו ביום 30.5.00 ואילו התביעה הוגשה בחלוף כ- 13 שנים לאחרי כן, בה בשעה שתקופת ההתיישנות עומדת על 7 שנים בלבד (סע' 5-6 לחוק ההתיישנותהתשי"ח-1958). לחלופין, טוען הנתבע, כי גם אם ראוי ליתן להורים "תקופת התארגנות" להגשת תביעותיהם נוכח חידושה של הילכת המר, הרי שאין מקום להארכת המועד להגשת תביעות שכאלה מעבר לשנה ממועד מתן פסק הדין בעניין המר (28.5.12). לגירסתו, הורים אשר השתהו ופעלו בחוסר סבירות עת לא הגישו תביעתם בתוך תקופת השנה ממתן פסק הדין בעניין המראין מקום לאפשר להם לבוא בשעריו של בית המשפט אחר שהתיישנה תביעתם.

6.         התובעים אינם חולקים על טענת הנתבע לפיה לא עומדת לקטין עילה תביעה בגין "חיים בעוולה", נוכח הילכת המר, ואולם על אף שכך הם טוענים כי אין למחוק את התובע מהיותו בעל דין בתובענה שכן הינו בעל דין דרוש לבירור התביעה היותו "הנפגע העיקרי" מהתרשלותם הנטענת של הנתבעים.

7.         אשר לתביעתם שלהם, טוענים התובעים,  כי זו לא התיישנה, שכן ברי שהיו מכלכלים צעדיהם באורח שונה, לו ידעו שעילת תביעתו של בנם הקטין, עילה אשר הוכרה והתבססה בפסיקה משך זמן רב (וראה ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ - להלן:  הילכת זייצוב),  דינה שתתבטל ותעבור מן העולם באחת.  אך ורק מתוך סברתם והסתמכותם על כך שעומדת לו לקטין תביעתו שלו לא טרחו התובעים ומיהרו להגיש תביעתם שלהם לבית המשפט. לפיכך חסימתם להגיש את תביעתם בגין נזקיהם כתוצאה מהולדתו של הקטין בעל מום בצד חסימתו של הקטין להגיש תביעה בגין עוולה אשר הביאה לנזק כה מהותי ומשמעותי הינה בלתי מידתית ולא ראויה בנסיבות הענין.

לטענת התובעים תוצאה בלתי מידתית זו הביאה את בתי המשפט למצוא דרכים שונות על מנת לאפשר להורים להגיש את תביעתם למרות התיישנותה הלכאורית, בין אם בדרך של מנין תקופת ההתיישנות ממועד מתן פסק הדין בעניין המרובין אם בדרך של קציבת "תקופת התארגנות" להגשת תביעת ההורים על אף התיישנות תביעתם.

יותר מכך, התובעים מוסיפים וטוענים כי אין לראות בהגשת תביעתם כשנה לאחר שניתן פסק הדין בעניין המרמשום השתהות בהגשת התביעה ו/או זלזול בהליך השיפוטי, הן משום כך שבפסקי דין רבים שניתנו לאחר פסק הדין בעניין המר נקבע כי תקופת ההתיישנות תימנה למשך 7 שנים ממתן פסק הדין, והן מתוך כך שהיקף העבודה הנדרשת קודם להגשת תביעה בעילת רשלנות רפואית הינו עצום ודורש איסוף תיעוד רפואי ממוסדות שונים, סידורו, לימוד הסוגיה, איתור מומחה רפואי וכו' - פרק זמן של שנה אין בו די לצורך ביצוע כל הנדרש להגשת תובענה שכזו.

8.         אשר לטענות הנתבע בעניין אי צירוף חוות דעת רפואית מטעמם לכתב התביעה, טוענים התובעים כי מחמת חסרון כיס לא היה בידם לצרף חוות דעת רפואית בעת הגשת תביעתם על כן עם הגשת כתב התביעה הוגשה מטעמם בקשה למתן אורכה לצירוף חוות דעת רפואית לתמיכה בנטען בכתב התביעה. מכל מקום ביום 29.10.13 צורפה חוות דעת רפואית מטעמם לכתב התביעה ומתוך שכך אין מקום לסילוק על הסף של התביעה בגין הנטען.

9.         לסיום פרק טענות הצדדים נציין כי הנתבעים 2-3 הצטרפו בתגובותיהם לטענות הנתבע בבקשתו.

עילת "חיים בעוולה" - קיצורה של הלכה