- שני התיקים שבפני הם בעניין עזבון המנוחה אלמונית ז"ל (להלן: "המנוחה").
- הצדדים לתיקים שבכותרת הם אח ואחות. התובע, מבקש צו קיום הצוואה מיום 19.7.11, הוא האח (להלן: "התובע" או "המבקש") ואילו הנתבעת, המתנגדת לצו קיום הצוואה כאמור, הינה האחות (להלן: "המתנגדת").
- להלן תיקי הצדדים שדורשים הכרעה בפסק דין זה:
ת"ע 26267-09-12 בקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 19.7.2011 שהוגשה על ידי התובע.
ת"ע 26277-09-12 התנגדות לבקשת לצו קיום צוואה שהוגשה על ידי הנתבעת.
- להשלמת התמונה, יצוין כי ההליכים הבאים בעניין הצדדים, נדונו על ידי מותב זה והסתיימו בהסכמת הצדדים:
ת"ע 14850-11-13 בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שהוגשה על ידי המתנגדת.
ת"ע 22684-03-13 בקשה למינוי מנהל עזבון זמני שהוגשה על ידי המתנגדת.
- המנוחה, אמם של הצדדים, הלכה לעולמה ביום 5.4.12.
- המנוחה ערכה בחייה 4 צוואות במועדים שונים:
צוואה מיום 29.8.06.
צוואה מיום 22.9.08.
צוואה מיום 4.2.10.
צוואה מיום 19.7.11 – היא הצוואה נשוא ההליכים בפניי.
- ארבע הצוואות קובעות הוראות שונות באשר לחלוקת עזבון המנוחה ובשלוש הצוואות האחרונות, סעיף המבקש, לשיטתה של המנוחה, לערוך איזון בחלוקת העזבון בין ילדי המנוחה (האיזון כולל גם חלוקת כספים שנערכה על ידי המנוחה לילדיה עוד בחייה). תוכן הצוואות יובא בהמשך.
- צוואת המנוחה האחרונה מיום 19.7.11 מזכה את המבקש ברובו ככולו של עזבון המנוחה הכולל זכויות בשלושה נכסים בתל אביב וכספים מזומנים, ואילו המתנגדת זוכה בתכשיטי המנוחה בלבד.
- יש לציין, כי נעשו ניסיונות רבים מאוד על ידי בית המשפט להביא את הצדדים לידי הסכמות כוללות, אך ניסיונות אלה העלו חרס. הצדדים היו רחוקים כפסע מלהגיע להסכם כולל וראוי, אולם סיבות שונות מנעו זאת. בנסיבות הללו, אין מנוס אלא ממתן פסק הדין.
- התביעות בין הצדדים הוגשו בחודש 9/2012. לאחר שנערכו בתיק 8 דיונים, ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בכתב, יש צורך להכריע בתובענות דנן וליתן את פסק הדין בעניין עזבון המנוחה.
א. תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות המתנגדת
- המתנגדת טוענת כי יש לדחות הבקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 19.7.11 בגין העילות: טעות והטעיה, השפעה בלתי הוגנת, אונס, איום, תחבולה ותרמית.
- המתנגדת טוענת כי המבקש נקט בטקטיקה מכוונת לפיה גרם למנוחה לחוש אשמה לגבי ילדותו של המבקש ודרך גידולו, בכך הטעה וניצל את המנוחה לעריכת הצוואה מיום 19.7.11 המזכה אותו בחלק הארי של העזבון.
- המתנגדת טוענת כי העדים שהובאו מטעם המבקש תמכו כולם דווקא בגרסתה.
- המתנגדת טוענת כי המבקש טוען שלל טענות לגבי כספים שהיא קיבלה מהמנוחה בעודה בחיים, אולם הוא נמנע מלחקור אותה בעניין זה, ולא בכדי.
- עוד בהקשר זה, טוענת המתנגדת כי המבקש פעל במכוון למניעת גילוי חשבונות המנוחה והעברות הכספים שבוצעו מחשבונותיה.
- המתנגדת טוענת כי ערכה שיחה עם המנוחה טרם פטירתה, בה עלה ברורות כי בכוונת המנוחה להוריש לה את הדירה ברחוב XXX בתל אביב. הוראות הצוואה האחרונה אינן עולות בקנה אחד עם השיחה כאמור, ועל כן ניתן לקבוע כי מדובר במעורבותו של המבקש.
- המתנגדת טוענת כי בכל הנוגע לסעיף 8 לצוואה מיום 19.7.11 המתייחס לחוסר האיזון בחלוקת הכספים והרכוש בין ילדי המנוחה בחייה ובמותה – אין בעדותה של עו"ד XXX, עורכת הצוואה, כדי לסתור את טענת הטעות.
- המתנגדת טוענת כי הן מעדות המבקש והן מעדות עו"ד XXX עולה כי המנוחה ייחסה משקל רב למערכות היחסים במשפחה, לכן אין זה מתקבל על הדעת שבחרה במודע לנשל את בתה ממלוא העזבון, שכן הבינה כי בכך ייסתם הגולל על היחסים בין ילדיה.
- המתנגדת טוענת כי סעיף 7 לצוואה מיום 19.7.11 לפיו אם המבקש לא יהיה בחיים בעת פטירת המנוחה, יועבר חלקו לידי המתנגדת ואם המתנגדת לא תהיה בחיים בעת פטירת המנוחה תועברנה מחצית מזכויותיה למבקש ומחצית תתחלק בין שלושת ילדיה של המתנגדת, מעורר סימני שאלה כבדי משקל.
תמצית טענות מבקש צו קיום הצוואה
- המבקש טוען כי יש ליתן צו קיום לצוואת המנוחה מיום 19.7.11.
- המבקש טוען כי על המתנגדת הנטל להוכיח שהצוואה אינה בת תוקף והיא לא עמדה בכך.
- המבקש טוען כי כלל לא ידע על צוואת המנוחה האחרונה מיום 19.7.11.
- המבקש טוען כי סעיף 8 לצוואה מיום 19.7.11 בו מסבירה המנוחה מדוע חלוקת העזבון בין ילדיה אינה נעשית באופן שווה ומאוזן, חוזר על עצמו בכל אחת מצוואות המנוחה המוקדמות, ודי בכך כדי לדחות את טענות הטעות של המתנגדת.
- המבקש טוען כי המתנגדת לא הוכיחה ולא הגישה כל ראיה התומכת בטענותיה לעניין עילת השפעה בלתי הוגנת.
- המבקש טוען כי המתנגדת לא זימנה שום עד לתמוך בהוכחת התנגדותה, בעוד שהמבקש זימן את כל ארבעת אחי המנוחה וכן את עו"ד XXX שערכה את הצוואה.
- המבקש טוען כי יש לחייב המתנגדת בהוצאותיו הריאליות כולל שכ"ט ב"כ בסך שלא יפחת מ-130,000 ₪ בצירוף מע"מ.
ב. דיון והכרעה
- בחינת מכלול טענותיה של המתנגדת מעלה כי למעשה התנגדותה לקיום צוואת המנוחה, נשענת על שני אדנים מרכזיים הקבועים בסעיפי חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"):
טעות והטעיה.
השפעה בלתי הוגנת, אונס, איום, תחבולה ותרמית (כך נטען ונכתב במאוחד).
בהתאם לכך, ידונו העילות שנטענו על ידי המתנגדת ויוכרעו.
- כבר בראשית ההכרעה, יצוין כי הצדדים שניהם הפליגו בטיעונים רבים אשר אינם נדרשים להכרעה בעניין שבפני. כך נטען לגבי נושאים שפורטו באריכות בכתבי הטענות באשר למערכת היחסים המשפחתית המורכבת של הצדדים מאז ילדותם ואירועים שלא היו קשורים ולו במקצת לעריכת הצוואה, קורות ילדותם, היקף העזבון ושווי הנכסים ואי ביצוען של עסקאות מקרקעין ותליית האשם כל צד במשנהו. עניינים אלה אף שבו ועלו בחקירות הצדדים וקיבלו מקום נכבד בהליכים, על אף שאינם רלוונטיים להליכים המשפטיים ואינם נדרשים כלל להכרעה שבפניי.
נטל ההוכחה והראיה
- נטל ההכרעה בכל עילות ההתנגדות מוטל על כתפי המתנגדת.
- לא נטען כי קיים פגם כלשהו בצוואת המנוחה שיש בו להעביר את הנטל.
- בנסיבות הללו, הנטל להוכיח את עילות ההתנגדות מוטל כולו על כתפי המתנגדת.
- טענת המתנגדת בסיכומיה כי יש ערך ראייתי לאי הגעתו של התובע להסכם עימה עד כדי כך שמוביל לשיטתה לקביעה כי התובע הוא היוזם לנישולה מעזבון אמה – לא רק שלא הוכחה אלא מנוגדת לפסיקה ולזכויות הדיוניות הבסיסיות של הצדדים. ויודגש – טענה זו לא הוכחה ולו בראשיתה. ולקביעה כי מדובר בהיפוך נטלי ראיה אין מקום להעתר ממילא.
- כל צד זכאי להכרעה משפטית ובאותו האופן כל צד זכאי לבחור האם יגיע להסכם, אם לאו. אין בית המשפט מערב בין הבחירה של הצדדים להגיע להסכם להכרעה המשפטית, ואין מקום לקבוע חזקה ראייתית והעברת נטלי ראיה בשל הסכמה או אי הסכמה של מי מהצדדים להגיע להסכם.
- יתרה מכך, על בית המשפט להיזהר לבל יערב בין הנושאים השונים. לא רק שאין ערך ראייתי לסירובו של התובע להגיע להסכם, ואיני קובעת כלל כי האשם באי ההגעה להסכם הוא בתובע, אלא ששומה על בית המשפט לא לייחס כלל משקל – לא לטובה ולא לרעה – לעמדת הצדדים בעניין זה.
- יצויין עוד כי גם בהתחשב בכך שנטל ההוכחה הוא על המתנגדת, מי שלבסוף דווקא הביא ראיות פוזיטיביות לתמיכה בטענותיו, על אף שלא נדרש כלל לכך - היה דווקא התובע.
טעות והטעיה
- סעיף 30 (ב) לחוק הירושה קובע:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן - בטלה הוראת הצוואה".
- בחינת העילה כאמור, מחייבת בחינת הקשר הסיבתי בין הטעות וההטעיה להוראות צוואת המנוחה ועל הראיות להתייחס לקשר זה:
"מי שבא לבית המשפט בבקשה להפעיל את האמור בסעיף 30(ב) חייב תחילה להוכיח לא רק שנפלה טעות ואפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, אלא שההוראה שהוא רוצה לשנות נקבעה מחמת הטעות.
לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין הטעות לבין עשיית ההוראה, אין לתקן את הצוואה".
ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, כרך 1, עמ' 276 פסקה שניה, הוצאת נבו.
- עילת הטעות היא הטענה המרכזית של המתנגדת ולב ליבו של כתב ההתנגדות שהגישה.
- המתנגדת טוענת כי כל ארבע הצוואות שנערכו על ידי המנוחה במהלך חייה ציינו כי המנוחה חפצה ליצור איזון בחלוקת הרכוש בין ילדיה. סעיף 8 לצוואה מיום 19.7.11 מסביר כי הסיבה להוראות הצוואה המזכות את המבקש במלוא העזבון, נובעת מהעברות כספים שביצעה המנוחה במהלך חייה לטובת המתנגדת. המתנגדת טוענת כי מקורו של סעיף זה בטעות ובהטעיית המבקש את המנוחה.
- המתנגדת טוענת כי אם הייתה מבינה המנוחה כי לא אלה הם פני הדברים וכי המתנגדת לא קיבלה ממנה כספים במהלך חייה, לא הייתה קובעת את הוראות הצוואה כפי שנקבעו לפיהן המבקש הוא הזוכה בחלק הארי של עזבון המנוחה. המתנגדת טוענת כי המבקש לא הוכיח העברות כספים ורכוש מן המנוחה עוד בחייה אל המתנגדת ובשל כך יש לבטל הוראות הצוואה האחרונה ולתקנן כך שיהלמו את רצונה האמיתי של המנוחה.
- לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם לעניין טעות והטעיה, אני דוחה את טענת המתנגדת בדבר טעות והטעיה בצוואה.
- יש להדגיש כבר בראשית הדברים כי המתנגדת לא פירטה מהו רצונה האמיתי של המנוחה. ככל הנראה כיוונה המתנגדת לכך שיש לחלק את כל עזבונה של המנוחה בין שני ילדיה בחלקים שווים ורק תוצאה זו תביא לשיווין ואיזון מלא בין ילדי המנוחה.
- אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוחה הייתה כשירה לצוות במועד עריכת הצוואה. יש לציין כי על אף שהמתנגדת טענה בחקירתה כי איננה רוצה להיכנס לנושא כשרות המנוחה לצוות (ראו: פרוטוקול מיום 29.3.15 עמ' 19 שורות 21-28 ובעמ' 20 שורות 15-18), לא הוגש דבר בעניין זה מטעם מי מהצדדים ולא בא זכרה של טענה לאי כשרות המנוחה בכתבי הטענות של הצדדים לאורך ההליכים.
- המתנגדת טענה טענות סותרות בעניין זה. המתנגדת טענה מחד כי לא קיבלה כספים מהמנוחה בחייה, ומאידך מציינת בסעיף 13 לסיכומיה כי: "הנתבע לא הוכיח כי המנוחה העבירה לתובעת כספים – פרט לעזרה ברכישת ביתה בשנת 1988 בסך כולל של 120,000 ₪, וזאת במקביל לכך שהעניקה לנתבע עזרה ברכישת ביתו, בסך של כ-60,000 ₪".
- ויודגש שוב – הנטל להוכחת הטעות הוא על כתפי המתנגדת. הנטל איננו על התובע להראות כי החלוקה בחיי המנוחה הייתה שווה.
- המתנגדת לא צירפה כל ראיה להוכחת טענותיה – כי לא הועברו כלל כספים מן המנוחה למתנגדת במהלך חייה והסתפקה בטענות כלליות בעניין זה ובהפלגה למחוזות רחוקים (מאוד) של כושר ההשתכרות בין הצדדים והתנהלות הצדדים עת היו בראשית חייהם הבוגרים לאחר השירות הצבאי והתנהלות בית המשפחה עת היו ילדים. אין בכך די על מנת להוכיח את הטעות הנטענת.
- היחסים בין בני המשפחה ובין כל אחד מההורים לילדיו והיסטוריית המשפחה לא מסייעים במקרה זה על מנת להוכיח את הטעות הנטענת. הוכח כי לאם המנוחה הייתה תפיסה לגבי היחסים בינה לבין כל אחד מילדיה. האיזון שהיא ביקשה לערוך בין ילדיה השתקף בצוואותיה השונות בכל פעם בצורה אחרת. אין מדובר באיזון מספרי דווקא אלא באיזון מהותי כפי שתפסה אותו וכפי שביקשה אותו האם המנוחה. לכך היא נתנה ביטוי בלשון ברורה של ציווי בצוואתה ולכך הוסיפו הנסיבות החיצוניות לצוואה כפי שיפורטו להלן.
- בית המשפט העליון, כב' הש' הנדל, דן בעניין זילברסון שעסק בעניין דומה לתיק דנן, בו נקבע:
"אודה ולא אבוש, צוואה כגון זו שלפניי, המפלה באורח כה בוטה בין שני בנים, מבלי שהיה נתק בין המורישה לבין הבן המקופח, מעלה סימני שאלה ברורים. בכוחם של סימני שאלה אלו לעורר את בית המשפט לבחון אם הדבר משקף את רצונה האמיתי של אם לילדים, או שמא נעשה הדבר מחמת טעות, שעשויה להצדיק את תיקונה של הוראת צוואה או את ביטולה. עם זאת, משנקבע שהמצווה הייתה כשירה וצלולה בדעתה בעת עריכת הצוואה, משנוסח הצוואה ברור ואינו נתון במחלוקת ואף ישנן נסיבות חיצוניות המתיישבות עם תוכן הצוואה, נטל הראיה להוכחת טעות רובצת על כתפי הטוען לה". (ההדגשות אינן במקור).
ראו: בע"מ 4990/12 זילברסון נ' זילברסון, סעיף 8 לפסק דינו של כב' הש' הנדל (13.11.12).
- בענייננו כפי שיפורט להלן מתקיימים שלושת התנאים הללו: המנוחה הייתה כשרה לצוות, נוסח הצוואה ברור ונהיר וכולל גם סעיף ובו הסבר לאופן החלוקה, קיימות נסיבות חיצוניות וראיות חיצוניות המתיישבות עם תוכן הצוואה.
- אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של המנוחה וקובע מה היה ראוי והולם יותר להורשה. יש לוודא מהו אומד דעתה של המנוחה והאם אמנם נשמר העקרון של החופש לצוות מבחינתה.
- בהקשר זה, אין בידי לקבל טענות המתנגדת כי המבקש מנע ממנה גילוי חשבונות המנוחה והוכחה כי לא בוצעו העברות כספים מחשבונות הבנק של המנוחה אל המתנגדת. העניין נדון מספר פעמים במהלך ההליך והוכרע.
- ביום 10.1.13 אושר בדיון שנערך בפני גילוי מסמכים בחשבונות הבנק של המנוחה, לבקשת המתנגדת, וניתן צו לגילוי כאמור המוגבל לתקופה שמיום 1.1.08 ועד ליום 5.5.12.
- ביום 4.2.13 הוגשה בקשה נוספת באותו עניין על ידי המתנגדת לגילוי מסמכיה הכספיים של המנוחה, אך התבקש שלא להגביל את הצו ולאפשר גילוי בכל מסמך בכל תקופת זמן.
- ביום 6.3.13 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה הבקשה נדחתה ובה נקבע:
"לאחר בחינת הבקשה, התגובה והתשובה לה – לא מצאתי כי יש עילה לשינוי החלטתי מיום 10.1.13 שניתנה במעמד הצדדים בפרוט' הדיון. יתרה מכך, אני סבורה כי גילוי המסמכים שאושר מהווה גילוי רחב עוד הרבה מעבר למה שנדרש בגידרו של התיק והוא מאפשר את אותו "מרווח נשימה" לבירור טענות המבקשת. אין מקום להרחבת חזית ולהרחבת התיק מעבר לכך. אין מקום להורות על גילוי מסמכים כה רחב כפי שהתבקש. אין מדובר בצו מידתי והוא בוודאי לא ייקדם דיון יעיל וענייני בתיק. על כן הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪".
- יתרה מכך, יצוין כי המתנגדת לא הגישה כל הליך הנוגע להיקף העזבון. מן האמור לעיל עולה כי המתנגדת קיבלה צו כפי שביקשה, על מנת להוכיח כי לא בוצעו העברות כספים, אך הדבר לא הוכח על ידה ולא ניתן כעת לתלות את האשם בכך במבקש.
- המתנגדת נמנעה מלהביא כל עד לתמיכה בטענותיה והסתפקה בחקירתה שלה ובחקירת עדי התובע. גם הגילוי שביקשה לעיל לא היה בו על מנת להועיל לה ולהוכיח את הטענות לביטולה הצוואה.
אומד דעתה של המנוחה – לשון הצוואה ונסיבות עריכתה
- בע"א 7631/12 אמסטר נ' קרן קיימת לישראל דן כב' הש' דנציגר בסעיף 54 לחוק הירושה וכיצד יש לפרש צוואה. השופט דנציגר מסתייג מגישתו של כב' הנשיא ברק בעניין טלמצ'יו לפיה הוצע לעבור לגישה חד שלבית, בה הלשון והנסיבות תיבחנה יחדיו ובית המשפט רשאי ללמוד על אומד דעת המצווה מכל מקור אמין ומאמץ את הגישה הדו שלבית לפיה בשלב הראשון על בית המשפט לבדוק האם ניתן לאתר את אומד דעת המצווה מתוך הצוואה, ורק אם הדבר אינו אפשרי, אזי יש לעבור לבדיקת הנסיבות החיצוניות. ראו: ע"א 7631/12 אמסטר נ' קרן קיימת לישראל פסק דינו של כב' הש' דנציגר, (12.8.15).
- בענייננו, גם אם בוחנים את הגישה הפרשנית הדו-שלבית וגם אם בוחנים את הגישה הפרשנית החד-שלבית – נגיע לאותה תוצאה: אומד דעתה של המנוחה בעריכת הצוואה מיום 19.7.11 לחלוקת עזבונה הבלתי מאוזנת בין ילדיה נלמדת הן מלשון הצוואה והן מהנסיבות החיצוניות לה.
לשון הצוואה
- יודגש, כי שלוש הצוואות האחרונות שערכה המנוחה, הכילו כולן הוראה דומה לזו שנקבעה בסעיף 8 לצוואה מיום 19.7.11. על כך אין מחלוקת והמתנגדת אף ציינה זאת בכתבי טענותיה. מדובר ב"סעיף הסבר ומניע" במסגרתו נימקה המנוחה מדוע ציוותה את רכושה כך ולא אחרת. העובדה כי המנוחה נימקה זאת בכל אחת מצוואותיה שוללת את טענת המתנגדת בדבר טעותה הנמשכת של המנוחה. ויודגש – "סעיף הסבר ומניע" הופיעה בצוואות שונות שנערכו בפני עורכי דין שונים וגם כאשר החלוקה הפנימית בין ילדיה הייתה שונה.
- צוואת המנוחה מיום 9.08 קובעת בסעיף 7:
"הסיבה לכך שלא חילקתי את עזבוני בחלקים שווים בין ילדיי נעשתה מתוך רצוני לנסות ולאזן בין הנכסים והכספים שקיבלו ילדיי בעבר ובתנאי ששניהם יהיו בחיים במועד פטירתי".
- צוואת המנוחה מיום 2.10 קובעת בסעיף 7:
"ברצוני לציין כי הסיבה לכך שלא חילקתי את עזבוני בחלקים שווים בין ילדיי, נובעת מרצוני לנסות ולאזן בין הנכסים והכספים שקיבלו ילדיי בעבר".
- צוואת המנוחה האחרונה מיום 7.11 קובעת סעיף 8:
"ברצוני לציין כי הסיבה לכך שלא חילקתי את עזבוני בחלקים שווים בין ילדיי, נובעת מכך שביתי ***** קיבלה מידי כספים במהלך חיי, וברצוני לאזן בין הנכסים והכספים שקיבלו ילדיי בעבר באופן המפורט בצוואה זו".
- בחינת לשונן של צוואות המנוחה מלמדת כי המנוחה בחרה לציין בכל אחת מצוואותיה את אותו "סעיף הסבר ומניע" לחלוקה שבהוראות הצוואות לפיהן מותירה רכוש רב יותר למבקש בהשוואה לחלקה של המתנגדת.
- העובדה כי המנוחה נימקה והסבירה כיצד רצונה לחלוקה בין ילדיה מעידה כי הייתה מודעת היטב כי תוצאת החלוקה בצוואתה הינה יצירת אי שוויון בין שני ילדיה. המנוחה הייתה ערה לכך ואף ביקשה להסביר מדוע כך ציוותה את רכושה. העובדה כי היו מספר צוואות ובהן היא משנה את החלוקה בכל פעם מעידה על "סוף מעשה במחשבה תחילה" של המנוחה והורשה מודעת ומתוכננת.
- המנוחה שרטטה את אותה מפת דרכים, שלעיתים בית המשפט נדרש לגלותה ולשרטטה בדיעבד, והסבירה מפורשות מה הוא אומד דעתה בצורה פשוטה ונהירה.
- יתרה מכך, המנוחה הייתה עקבית ולא מדובר בהוראה יחידה בצוואה בודדת שאי אפשר להבין את ההקשר שלה ואת הקשר הדברים והנסיבות הכוללות אלא מספר צוואות שבכולן אותו הסבר לפשר ההורשה השונה.
נסיבות עריכת הצוואה
- מי שדווקא הוכיח את נסיבות עריכת הצוואה היה התובע עצמו, על אף שהנטל היה על כתפי המתנגדת. התובע הביא לעדות את עו"ד XXX שערכה את הצוואה ואת אחיה של המנוחה. עדים אלה העידו על נסיבות עריכת הצוואה. עדויותיהם חיזקו והבהירו את אומד דעתה של המנוחה ואת אמיתות סעיף ההסבר בסעיף 8 לצוואה האחרונה מיום 19.7.2011.
- נסיבות עריכת הצוואה נלמדו, בין היתר, מחקירתה של עו"ד XXX אשר ערכה את צוואת המנוחה שסיפרה בחקירתה כי נפגשה עם המנוחה כ-6 פעמים וכי ערכה עבורה את שתי הצוואות האחרונות, האחת משנת 2010 והשניה היא הצוואה האחרונה משנת 2011.
- עו"ד XXX נשאלה מפורשות האם המנוחה שוחחה עימה והסבירה לה את הסיבה לחלוקה הלא שיוויונית בין ילדיה:
"ש. מה היא סיפרה לך את המצב המשפחתי?
ת. מהניסיון שלי הורים שלא מחלקים את הצוואה באופן שווה, מרגישים צורך להסביר למה. היא סיפרה לי שבתחושה שלה לפלונית היא נתנה במהלך חייה הרבה יותר והיא מעוניינת לתקן את המצב הזה בצוואה. היא סיפרה לי שיהיה לי כעסים על פלונית על סביב בן הזוג בעיקר, היא הרגישה שבן הזוג של פלונית לא מתייחס אליה כמו שהיא חושבת והיא נגררת אחריו בעניין הזה, היה גם נתק עם הנכדות עד כמה שאני זוכרת מהבנות של אלמוני שכאב לה והיה לה נתק שהכאיב לה. התחושה הכללית הייתה שכואב לה שהקשרים המשפחתיים שלה לא בדיוק כפי שהיא הייתה רוצה". (ההדגשות אינן במקור).
ראו: פרוטוקול מיום 27.11.13 עמ' 20 שורות 27-30 ועמ' 21 שורות 1-3.
- כאשר נשאלה עו"ד XXX לגבי "סעיף ההסבר" הוא סעיף 8 לצוואה מיום 19.7.11 ענתה כי לא מדובר בהוראה קבועה או טקסט קבוע שנוסח על ידה או על ידי משרדה, כי אם במילותיה של המנוחה אשר ביקשה להכניס דברים אלה לצוואתה (ראו: פרוטוקול מיום 27.11.13 עמ' 22 שורות 20-22).
- שוכנעתי בגרסתה של עו"ד XXX אשר הינה עדה אובייקטיבית, אין לה כל אינטרס בתוצאות ההליכים ואין לה כל קשר למי מן הצדדים. עו"ד XXX נפגשה עם המנוחה מספר פעמים וערכה עבורה את שתי צוואותיה האחרונות. גרסתה של עו"ד XXX מהימנה עליי ואני נותנת בה אמון מלא. לא מצאתי ולו ראשית ראיה מדוע לא ליתן אמון מלא בגרסתה.
- נסיבות עריכת הצוואה נלמדו גם מעדותה של אחות המנוחה, הגב' XXX. כאשר נשאלה על מערכת היחסים המשפחתית השיבה:
"ש. בסעיף 10 את מעידה שהמנוחה אמרה לך בסמוך לעריכת צוואתה שתגידי לבת שהיא לא תקבל את הצוואה. על איזה צוואה מדובר?
ת. על הצוואה השנייה. 6 שנים היא עשתה לה משפט על XXX והיא אמרה שנגיד לה זאת והיא אמרה זאת גם לעוד אחות שלי. אני מצטערת שפלונית לא שאלה אותי. אם היא הייתה שואלת הייתי אומרת לה שאמא עשתה זאת כי זה מאוד כאב לה. זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
ש. אם באמת המנוחה נתנה כל כך הרבה לפלונית בחיים ואלמוני היה מקופח, למה פלונית אמורה להתנגד לצוואה?
ת. אחותי גם אמרה לי שפלונית לא העריכה שום דבר שהיא עשתה בשבילה. תשאלי את פלונית למה היא מתנגדת לצוואה. היא לא מתנגדת, היא אמרה שאם פלונית תשאל למה, שנגיד לה שזה הקש ששבר את גב הגמל בגלל זה אמרתי".
[...]
"ש. היא ערכה 3 צוואות, בשלושתם היא הורישה לאלמוני את XXX ולפלונית היא תמיד שינתה את החלק שלה. למה את החלק של פלונית היא שינתה שלוש פעמים. החלק של פלונית הוא חצי מXXX.
ת. אני לא יכולה לדבר על 3 צוואת אלא על שתיים. המנוחה הרגישה שפלונית לא מעריכה והיא לא התנהגה עם אלמוני ביושר. עובדה שהיא רצתה לתת לו כשאני קניתי את הבית של אמא שלי ואלמוני לא עבד והיא תמיד דאגה לו כי הוא תמיד עובד על חוזים. היא רצתה לתת לו את הכסף כדי שישלם את המשכנתא על הבית. הם לא לקחו. היא רצתה לשלם את המשכנתא כי הוא לא עבד אז אבל הם לא לקחו. היא עשתה את הצוואה הראשונה ורצתה לתת לפלונית משהו, אבל היחסים לא היו תקינים. עובדה שהיא הסתירה מפלונית את הדירה בXXX. אמא מסתירה מבת דברים כאלה זה אומר משהו על היחסים".
[...]
"ש. האם המנוחה אמרה לך שהיא עזרה לאלמוני לרכוש דירה בשנת 2009?
ת. כן. אבל לא באותה פרופורציה שהיא נתנה לפלונית.
ש. למשל?
ת. לא שאלתי כמה כסף היא נתנה לאלמוני וכמה כסף היא נתנה לפלונית, אני לא נכנסת לכל השאלות הללו.
ש. אני חייבת להבין את השיחה לעזרה לדירה לאלמוני. היא אמרה עזרתי לאלמוני לקנות דירה ולפלונית היא עזרה יותר או שאת מסיקה כך. אלה שאלמוני קנה את הבית בשנת 2009 מה בדיוק היא אמרה?
ת. היא אמרה שלאלמוני היא לא נתנה באותם הפרופורציות כמו לפלונית. היא נתנה לו אבל לא הרבה.
ש. המנוחה אמרה לך שהיא עזרה לאלמוני לקנות דירה בשנת 2009, זה לא נרשם בתצהיר שלך, האם זה היה בטעות?
ת. מה זה היה רלוונטי בכלל. היא אמרה לי שלפלונית היא נתנה יותר במהלך החיים ואת אלמוני היא קיפחה".
ראו: פרוטוקול מיום 27.11.13 עמ' 7 שורות 5-15 ו-26-30, עמ' 8 שורות 1-5, עמ' 10 שורות 1-13.
- נסיבות עריכת הצוואה נלמדו גם מעדותה של אחות המנוחה, הגב' XXX. כאשר נשאלה על רצון המנוחה השיבה:
"ש. בסעיף 5 ב' ואני מצטטת את הסעיף. תסבירי לי איך כל זה קשור לצוואה שלה?
ת. היא תמכה בפלונית יותר, היא נתנה לה יותר כסף, אלמוני לא היה מוכן לקבל. לכן, היא הייתה ככה.
לשאלת ביהמ"ש:
ש. את קראת את הצוואה שלה?
ת. לא. אני יודעת ממה שהיא הייתה מספרת לי.
המשך:
ש. בסעיף 5 ג' את יודעת שהיא נתנה כספים רבים ולא כיבדו אותה ולא העריכו. את יודעת איזה היקף כספים היא נתנה?
ת. היא אמרה שהיא תומכת בה הרבה. אני לא שאלתי את גובה הסכומים והיא אמרה.
ש. את חושבת שהיא רצתה לאזן ביניהם מבחינה כספית?
ת. אני יודעת על הרצון שלה".
ראו: פרוטוקול מיום 27.11.13 עמ' 12 שורות 8-23.
- עוד ניתן ללמוד על נסיבות עריכת הצוואה מעדותו של אחי המנוחה, מר XXX, שתיאר את החלטותיה של המנוחה לצוות כפי שהורתה בשתי צוואותיה האחרונות באופן מודע ומתוך רצון לאזן בחלוקת הרכוש לילדיה:
"ש. בסעיף 7 לתצהיר שלך שהמנוחה שוחחה איתך על הצוואה שלה ב- 5 השנים האחרונות לחייה. היא דיברה איתך בערך בשנת 2007?
ת. כן, כאשר אמי נפטרה בשנת 2007.
ש. אתה אומר לי שאחותך החליטה להשאיר לאלמוני יותר לטובת אלמוני?
ת. כן.
ש. זה אכן, קרה בשלושת הצוואות. היא הורישה לאלמוני את XXX שזה שווה בערך כ- 10 מיליון ולפלונית היא השאירה כחצי מזה ואח"כ את חלקה, אתה היית קרוב אליה?
ת. אני יודע והיא אמרה לי בפירוש שלאלמוני אין פנסיה תקציבית והוא עלול להישאר בלי כלום. היא רצתה להבטיח אותו כלכלית ולפלונית היא נתנה יותר בחיים".
[...]
"ש. בשלושת הצוואות היא מדברת על זה שהפערים נובעים מזה שהיא רוצה לאזן ביניהם וכל פעם היא שינתה ולא בגלל שהיא דואגת לאלמוני ורצתה לאזן, תסביר לי את עניין האיזון. אם היא הוציאה מחלקה של פלונית בעיזבון מיליון ₪ זה אומר שהיא נתנה לפלונית מיליון ₪ בחייה?
ב"כ התובע:
השאלה היא היפותטית לחלוטין.
החלטה
אני מאשרת את השאלה.
המשך:
ת. מתוך השיחות שהיו לי איתה במרוצת השנים ראיתי מידי פעם שהיא יותר דאגה לעניין של אלמוני בתקופות שלא הייתה לו עבודה. עד כמה שאני הבנתי מתוך מה שהיא אמרה לי היא רצתה להבטיח לאלמוני לא תהיה עבודה במקצוע שלו והעבודה שלו הייתה על חוזה מיוחד, העבודה שלו לא הייתה קבועה. היא נתנה לפלונית בחיים הרבה יותר ממה שנתנה לאלמוני ולכן היא רצתה שיהיה איזון".
ראו: פרוטוקול מיום 27.11.15 עמ' 14 שורות 22-30 ועמ' 15 שורות 21-25.
- עוד ניתן ללמוד על נסיבות עריכת הצוואה מעדותה של אחות המנוחה, הגב' XXX, אשר סיפרה:
"ש. היא סיפרה לך שהיא עשתה צוואה?
ת. כן. היא אמרה לי שהיא רשמה לאלמוני את הרכוש ולפלונית היא נותנת את התכשיטים, כי לפלונית היא נתנה בחייה. פלונית מסודרת והיא עובדת ותהיה לה פנסיה ואלמוני עובד במקום שהיום הוא עובד ומחר הוא יכול להיות בחוץ. לעולם אלמוני לא אמר לי זאת אלא המנוחה אמרה לי. היא אמרה לי שפלונית קיבלה בחייה והיא לא נתנה לה לממש את הרכוש שלה".
[...]
"ש. מה היו הסיבות שהיא רצתה לשנות את הצוואה מספר פעמים?
ת. היא אמרה לי שהיא שינתה את הצוואה בגלל שהיא כעסה על פלונית. היא אמרה לי שאגיד לה את זה. הכוונה שאני אגיד לפלונית, פלונית הייתה אצלי ולא אמרתי לה וקיוויתי שלא נגיע לפה. אמרתי לה שהיא מסודרת ואלמוני לא".
ראו: פרוטוקול מיום 27.11.13 עמ' 17 שורות 21-26 ועמ' 18 שורות 5-8.
- אשר על כן – מעבר לעדויות הצדדים עצמם – העידו על נסיבות עריכת הצוואה עורכת הצוואה ואחיה של המנוחה. עדויות אלה מחזקות ומתיישבות עם לשון הצוואה ומחזקת את שנאמר בה ברורות.
- המתנגדת טוענת בסעיף 7 לסיכומיה, כי המנוחה בחרה במונח "זכויות" לציון זכויותיה בעזבון, בעוד שבפועל חלקה בעזבון היה תכשיטי המנוחה ותו לא, קרי אין המדובר בזכויות. מכאן, המתנגדת טוענת בלשונה כי: "נהיר לכל בר דעת כי המנוחה עצמה לא התכוונה בצוואתה לנשל את התובעת מהזכויות". אני דוחה טענה זו של המתנגדת, לאור האמור לעיל – פרשנות אומד דעתה של המצווה נלמד הן מלשון הצוואה והן מהנסיבות החיצוניות לה. שימוש המנוחה במילה "זכויות" לכינוי תכשיטיה אינו מוכיח אומד דעת שונה של המצווה ואינו מספק מבחינה משפטית.
- המתנגדת לא הוכיחה בסופו של יום שהמנוחה טעתה או הוטעתה. ומנגד התובע הוכיח את נסיבות עריכת הצוואה בעדים אובייקטיבים. לשון הצוואה ונסיבותיה שכנעוני כי לא מדובר בטעות של המנוחה.
- יתרה מכך, המתנגדת לא הוכיחה כל קשר סיבתי בין אותה טעות לבין עריכת הצוואה. המנוחה בחרה כי בשל הנסיבות המשפחתיות להוריש לבנה את רובו של עזבונה. רצון זה היה חד ברור ועצמאי. רצון זה היא השמיעה והסבירה בפני עדים שונים לאורך חייה ואין מקום להתערב בכך.
- בחינת מכלול טענות המתנגדת ומכלול הראיות שהוצגו בפני בכל הנוגע לעילת הטעות וההטעיה מביאה אותי לתוצאה לפיה לא הוכח שהמנוחה הוטעתה בכל דרך שהיא על ידי המבקש, הוראות צוואותיה לאורך השנים וכן צוואתה מיום 19.7.11 היו ברורות, עקביות ושיקפו את אומד דעתה של המנוחה בעריכתן.
- אשר על כן, אני קובעת כי המתנגדת לא הוכיחה את הרכיבים הנדרשים לפי סעיף 30(ב) לחוק הירושה ואני דוחה את טענת ההתנגדות הנ"ל.
תיקון הטעות הנטענת
- למעלה מן הצורך יש להתייחס גם לתיקון המבוקש על ידי המתנגדת.
- המתנגדת טוענת כי מאחר שהוראת סעיף 8 לצוואת המנוחה נערכה בשל טעות המנוחה, יש לתקן אותו, כפי שקובע הסעיף בחוק הירושה. אולם, המתנגדת לא הציגה כל דרך כיצד יש לתקן את הטעות הנטענת או חלופה להוראת סעיף 8 לצוואה. ככל הנראה כוונתה הייתה לתיקון הטעות באופן שבו כל נכסי עזבונה של המנוחה יחולקו בין ילדיה בחלקים שווים. לא ניתן לקבל פרשנות זו. הדבר שקול לכתיבה מחדש של צוואתה של המנוחה או ביטולה בפועל.
- יצוין, כי גם אם היה נעשה תיקון בסעיף 8 לצוואת המנוחה מיום 19.7.11, לא היה בכך די להגשים הטענות והסעד שנדרש על ידי המתנגדת. מאחר והחלוקה של הנכסים מופיעה בסעיפים קודם לכן של הצוואה.
- סעיף 8 האמור מסביר את החלוקה האי שוויונית של עזבון המנוחה בצוואתה. כל הוראות הצוואה מכילות את החלוקה היוצרת בפועל את אותו אי שוויון מהותי בחלוקת הרכוש לילדי המנוחה. כך ששינוי סעיף 8 לצוואה אין בו די.
- הלכה למעשה המתנגדת מבקשת לערוך שינויים מהותיים בחלוקת העזבון ולמעשה לשכתב את הצוואה ולערוך אותה באופן שונה לגמרי. לכך, אין בידי להיעתר ואין עילה שבדין.
השפעה בלתי הוגנת
- סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
- כידוע, המבחנים שנקבעו על מנת להוכיח עילת השפעה בלתי הוגנת האמורים לעיל הינם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.
- נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו:
"כנראה הדרך להצליח בטענה של השפעה בלתי הוגנת היא לא על ידי הוכחה פוזיטיבית של ההשפעה הפסולה, אלא ע"י ביטול החזקה שהצוואה נעשתה עפ"י רצונו החופשי של המצווה".
ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, בעמ' 271.
- על המתנגדת מוטל נטל ההוכחה לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת. המתנגדת לא פירטה כיצד מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה, ולו במשפט אחד. המתנגדת לא הניחה ולו צל צילה של תשתית ראייתית בהתאם למבחני הפסיקה שלעיל להוכחת עילת ההתנגדות הנ"ל. בחינת סיכומיה מעלה כי הדברים נטענו באופן כללי ולא מפורש ובחינתם פשיטא מעלה כי אין בהם די על מנת לבטל את הצוואה.
- יש לציין כי אף שנטל ההוכחה מוטל על המתנגדת, כאמור לעיל, טוענת המתנגדת כי לאור מבחני הפסיקה שלעיל יש לבחון את טענות המבקש דווקא. אולם גם העתרות לבקשתה זו לא הועילה לה ביצירת "יש מאין" ולא סייעה בידה להוכיח את התקיימות התנאים הנדרשים.
- טענות המתנגדת כי המבקש השפיע על המנוחה בכך שגרם לה לחשוש לעתיד גורלו הפיננסי – דינן להידחות.
- המתנגדת עצמה מציינת בעמ' 8 לסיכומיה כך:
"בעדויות העדים עוברת הסברה לפיה המנוחה חששה לעתידו הכלכלי של הנתבע."
ובהמשך:
"אם כך, נראה כי נראה כי הנתבע דאג ליצור הפרדה מכוונת בין אמו לבין חייו, על מנת שיוכל להציג עצמו כמסכן בפניה, לפרוט על נימי ליבה, ולבנות יש מאין את גרסת הקיפוח. העובדות בתיק זה מלמדות כי הנתבע פעל באופן סדור על מנת להציג עצמו כמסכן, כקורבן וכמקופח וזאת בניגוד לתובעת". (ההדגשות אינן במקור).
- לא ניתן לבסס טענות על סמך השערות, סברות או הסקת מסקנות. יש להוכיח טענות משפטיות ולתמוך אותן בראיות מתאימות ומספקות. המתנגדת לא הוכיחה טענות אלה ולא הציגה ולו ראשית ראיה לתמיכה.
- טענות המתנגדת כי המבקש טען טענות סותרות, כי בחקירתו טען כי לא יכול להסביר מדוע בחרה המנוחה לנשל את בנותיו (נכדות המנוחה) מהצוואה, ומנגד הרבה לפרט לאורך ההליך כולו לגבי רצון המנוחה לנישול המתנגדת מצוואתה – דינן להידחות.
- אין מדובר בטענות סותרות. כל אחת מן הטענות עומדת בפני עצמה וניתן כי תתקיימנה בד בבד. אין דבר בין נישול בנות המבקש מצוואת המנוחה לבין נישול המתנגדת מצוואת המנוחה. שני הדברים היו רצונה של המנוחה, ואת שניהם היא ביססה ופירטה בצוואותיה.
- העובדה כי המנוחה נתנה משקל למערכות היחסים המשפחתיים והם היו מניע לצוואותיה הייתה עקבית וברורה בכל צוואותיה.
- טענות המתנגדת כי העובדה שהמבקש ידע על קיומה של הצוואה האחרונה והסתיר זאת, מעידה על ההשפעה שהפעיל על המנוחה – דינה להידחות. המתנגדת כלל לא הוכיחה כי התובע ידע על קיומה של הצוואה, ולו בראשית ראיה. יתרה מכך, אני נותנת אמון מלא בגרסת עו"ד XXX ובגרסת התובע כי הוא לא ידע אודות קיומה של הצוואה. בכך נשמטת טענה נוספת של המתנגדת. ובנוסף, אין כל הגיון כי התובע יביא את אמו דווקא למשרד עורכי דין שבו חבר ילדות של המתנגדת דווקא, כפי שאישרה המתנגדת עצמה בכתב ההתנגדות.
- אשר על כן, אני קובעת כי המתנגדת לא הוכיחה את סעיף 30(א) לחוק הירושה.
אונס, איום, תחבולה ותרמית
- סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
- דברי מציעי חוק הירושה הסבירו את המונחים אונס ואיום באופן הבא:
"המדובר כאן הוא בכפייה המונעת גמירת דעת (vis absoluta) וגם בכפייה הגורמת לגמירת דעת (vis compulsive). צירוף זה מתאים למשפט העברי... חוקים שונים מסייגים באופנים שונים את הנתונים של אונס ואיום. יש שמגבילים אותם לאיום בנזק 'חמור', או בנזק 'מידי' או בנזק 'בלתי חוקי'; ויש שמכירים רק בסכנה הצפויה לחיים ולרכוש (אבל לא לכבוד); או רק בסכנה לאיש שמאיימים עליו או לקרובים מסויימים שלו; או רק באיומים מצד האיש המעונין בדבר. הצעתנו אינה קובעת סייגים כאלה.
לגבי צוואה אין לראות את הצורך בהם; צוואה צריכה להיות חפשית לגמרי, וכל דבר השולל או מגביל את חופש הבעת דעתו של המצווה – מבטל את תקפה".
ראו: פירוש לחוק הירושה עמ' 268.
- לגבי העילות של תחבולה ותרמית צוין כי:
"בדומה לאמור לגבי השפעה בלתי הוגנת, גם בטענת תרמית על הטוען אותה להוכיחה. חזקה על צוואה שנערכה כדין ושלא נערכה כתוצאה מתרמית. מה שלעיתים קשה להוכיח – והוא מהווה חוליה שאין לוותר עליה בהוכחת התרמית – הוא הקשר הסיבתי בין התרמית לבין הוראת הצוואה הנדונה".
ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, עמ' 275, כרך 1, הוצאת נבו.
- בעניינו, המתנגדת לא הוכיחה התקיימותם של אונס ואיום וטענותיה לגבי עילה זו – דינן להידחות.
- לא הוכח כי המבקש איים, כפה או אנס המנוחה לערוך את הצוואה האחרונה כפי הוראותיה. לא הוגשה כל ראיה בעניין עילה זו.
- הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהוראות הצוואה אינן שונות באופן מהותי מהוראות הצוואה הקודמת לה בזמן וכן שעה שההוראה הנוגעת לאי חלוקת רכוש שווה בין הצדדים מופיעה בשלוש הצוואות האחרונות של המנוחה.
- ויודגש - המנוחה מעולם לא ערכה צוואה ובה הוראות לחלוקה שוויונית של כלל נכסיה בין ילדיה.
- כאשר בוחנים את החלוקה בצוואות המנוחה רואים כי במספר נכסים ההורשה הייתה עקבית ללא כל שינוי לאורך השנים: התכשיטים – לבת, נכס בXXX – לבן, דירה בXXX – לבן.
בשני נושאים עיקריים חלו שינויים בין הצוואות השונות:
דירה בXXX – חולקה בתחילה לשני הילדים שווה בשווה ולאחר מכן לבת ולבסוף בצוואה האחרונה לבן. כספים מזומנים – חולקו בתחילה לשני הילדים שווה בשווה ולאחר מכן לבן ואז לבת ולבסוף לבן.
- העובדה כי המנוחה שינתה את רצונה ושינתה את אופן החלוקה באופן שונה בין הצוואות השונות מעידה דווקא על החופש לצוות שלה ויכולתה העצמאית להכריע ולקבוע באופן חופשי את רצונה בצוואותיה. לכך יש להוסיף את "סעיף ההסבר" שבחרה להוסיף לכל אחת מצוואותיה.
- טענת המתנגדת בכתבי טענותיה כי: "המשיבה כבר הבהירה כי אם לא יסכים המבקש לדון במאוחד בהתנגדותה לכל צוואותיה של המנוחה היא תגיש התנגדות לכל בקשה שלו לקיום כל אחת מהצוואות אם יהא צורך בכך. כפי שהוסבר לביהמ"ש הטעמים להתנגדותה של המשיבה לקיום הצוואה האחרונה כולם יפה גם לגבי הצוואות המוקדמות" (ההדגשות במקור). אמירה ברורה זו יש בה להעיד כי המתנגדת לא תסכים לכל צוואה אלא אך ורק לחלוקה שיווניות של צו ירושה למעשה. זאת, גם אם אין בידיה כל עילת התנגדות תקפה. אין מקום לקבל התנגדות כללית לכל הצוואות ועל המתנגדת היה להגיש הליכים מתאימים לכך. המתנגדת בהתאם לכך גם לא הגישה כל בקשה לקיום צוואה אחרת או בקשה לצו ירושה.
- לא הוכח ואף לא הוגשה ראיה לפיה המבקש רימה את המנוחה. למעשה הוכח כי המבקש כלל לא ידע על קיומה של הצוואה מיום 19.7.11.
- המבקש נשאל על כך ארוכות ובפירוט רב בחקירתו. תשובותיו היו קצרות, משכנעות, בעלות גרסה סדורה והיא מהימנה עליי:
"ש. תסתכל על סעיף 41-41 לתשובה להתנגדות ואי אפשר יהיה להתחמק, אני מקריאה לך את הסעיפים. תענה לי במדויק, אתה בשלב הזה, כשאתה מוצא את XXX ואתה מקבל את הצוואה של 2008, לא יודע שיש עוד צוואה רק XXX אמרה לך משהו כללי שיכול להיות שיש עוד צוואה?
ת. חד משמעית כן.
ש. למה XXX מסרה לידכם צוואה משנת 2008 אם היא ידעה שיש צוואה מאוחרת?
ת. אין לי מושג.
ש. אם את הצוואה בשנת 2008 ערכו עו"ד XXX וXXX, איך יכול להיות שידעת שהיא ערכה צוואה אצל עו"ד אחר?
ת. ידעתי זאת מדודתי.
ש. בדרך כלל עושים את הצוואה הנוספת אצל העו"ד שערך את הצוואה, איך פנית לעו"ד ולא לעו"ד שעשה את הצוואה?
ת. פניתי לXXX, כי ידעתי שאמי גמלאית מXXX ולכן הגעתי אליה.
ש. איך ידעת אם לא היה לך ידע מוקדם לפנות לעו"ד של גימלאי XXX ולפנות לעו"ד XXX ובמקרה היא ערכה את הצוואה?
ת. לא. זה לא היה ולא טלפון אחד. ביקשתי מXXX שיברר לי והוא נתן לי את הטלפון של המשרד. מי שמכיר את המשרד הזה זו פלונית.
ש. פלונית ידעה שיש עוד צוואה, מי שידע זה אתה?
ת. חד משמעית לא ידעתי.
ש. פלונית ידעה שנערכה צוואה נוספת אצל עו"ד XXX?
ת. אין לי מושג, לא התעניינתי.
ש. למה אתה אומר שפלונית הכירה את המשרד?
ת. היא העידה שהוא חבר ילדות שלה.
ש. האם פלונית ידעה שיש עוד צוואה?
ת. אמרתי שאין לי מושג. לא עוסק בזה.
ש. פלונית פונה לשניכם לפי הגרסה שלכם, אתם פונים לXXX והיא נותנת את הצוואה משנת 2008 והגרסה לא נכונה כי XXX לא ידעה על צוואה מאוחרת. אני מפנה לעמ' האחרון מ- 13.6.12 פלונית פונה לחברי ילדות שלה ולא אומרת אם יש עוד צוואה, היא לא ידעה יש עוד צוואה. היא שואלת אותו מצב צילום הצוואה של אמי ואשמח לשמוע את חוות דעתך... איך יכול להיות שפלונית לא יודעת שיש עוד צוואה ואתה כן יודע שיש צוואה?
ת. אני לא יודע על אף צוואה קודם לא על 2006 ולא על 2008. מעולם לא עסקתי בזה, לא שאלתי, לא התענייתי וזה לא היה במגרש שלי.
ש. בכל זאת, אשאל לגבי סעיפים 40, 41 בתשובה להתנגדות, XXX אמרה לך שיש צוואה מאוחרת יותר. אתה פנית לבן XXX והוא מצא את עו"ד של גימלאי XXX אתה התקשרת לשם והנה עו"ד שערכו את הצוואה?
ת. אכן, זו גרסתי. עו"ד XXX העידה שאני לא ידעתי על הצוואה ולא ידעתי על אף צוואה באף שנה".
ראו: פרוטוקול מיום 1.4.15 עמ' 25 שורות 22-30, עמ' 26.
- לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם עולה כי המתנגדת לא הוכיחה התקיימותן של תרמית ותחבולה וטענותיה לגבי עילה זו – דינן להידחות.
- אשר על כן, אני קובעת כי המתנגדת לא הוכיחה את סעיף 30(א) לחוק הירושה.
ג. פסיקת הוצאות
- ברע"א 5919/14 דוד בכר נ' המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ חזר בית המשפט העליון על ההלכה כי יש לשאוף לפסיקת הוצאות ריאליות בהליכים משפטיים:
"לצד כל האמור יש להזכיר את הכלל הנקוט בשיטת משפטנו לפיו "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס וישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן" (ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(3) 806, פסקה 31 והאסמכתאות שם (2008); עניין ביאליק, בפסקה 3; עניין עירית חיפה, בפסקה 57). כמו כן, יש לקחת בחשבון את מטרתה הנוספת של פסיקת הוצאות משפט ריאליות (בכפוף להיותן סבירות, הכרחיות ומידתיות, עניין מחצבות כנרת, בעמוד 615) –הכוונת התנהגות של בעלי הדין: "על בעל הדין לדעת מראש, כי היה ולא יצליח בהליך, בין אם הוא תובע (או מבקש) ובין אם הוא נתבע (או משיב), יהא עליו לשאת בשכר הטרחה שהצד שכנגד נשא בו (בין בפועל ובין לפי הערכה) וכן בהוצאות שהלה הוציא. ידיעה זו, כאשר היא קיימת מראש, בעת קבלת ההחלטה להגיש תובענה והאם וכיצד להתגונן, אמורה להשפיע על תוכנה של ההחלטה, וטוב שכך" (רע"א 9102/11 אור לאור בע"מ נ' קרויזר, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.12.2011); גורן, בעמוד 727). אכן תוצאות ההליך ביחס למבקשים אינן קלות, ואולם היה עליהם לדעת, ולשקול את האפשרות במסגרת החלטתם על הגשת התביעה, כי במידה ויפסידו בהליך המשפטי יאלצו לשאת בהוצאות ניכרות בהן תישא המשיבה כדי לעמוד על זכויותיה". (ההדגשות אינן במקור).
ראו: רע"א 5919/14 דוד בכר נ' המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, סעיף 9 לפסק דינו של כב' הש' סולברג (29.1.15).
- ההליכים דנן הינם דוגמא מובהקת מדוע יש צורך ואף הכרח לחייב בהוצאות ריאליות. בתיקים ניתנו עשרות החלטות, התקיימו 8 דיונים והוגשו סיכומים בכתב. הצדדים הוציאו הוצאות רבות לצורך שמיעת ההליך. ההליך נמשך למעלה משלוש שנים.
- לאחר בחינת האופן בו נוהל ההליך וגם לאור נימוקי פסק הדין, על המתנגדת לשאת בהוצאות המבקש, ככל שניתן, באופן ריאלי להוצאות שהוצאו. זאת, כאשר אני ערה לכך שגם פסיקה ריאלית לא תשפה את המבקש על מלוא הוצאותיו.
- עם זאת לא מצאתי כי יש להיעתר לסכום שהתבקש על ידי התובע (130,000 ₪) כאשר לא צורפה לכך כל אסמכתא.
- על כן – המתנגדת תישא בהוצאות ההליך ושכ"ט בסך 64,350 ₪.
ההוצאות ושכ"ט ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
- טרם חתימה - תחושותיה של הבת מובנות וטבעיות הן. אולם עם כל ההבנה לאכזבתה מצוואת אמה המנוחה, הרי שאין לאיש זכות מוקנית לרשת את הוריו. אין בית המשפט נכנס לנעלי המנוחה ומצווה במקומה את מה שנראה לו מוסרי, משפחתי או ראוי יותר. בשל המצב המשפחתי נעשו ניסיונות רבים להביא את הצדדים לפשרה שיהיה בה על מנת לסייע למשפחה. בסופו של יום הדבר לא צלח. עם כל ההבנה לתחושות הבת לא ניתן להכריע בהתאם לכך. בסופו של יום התברר מה היה אומד דעתה של המנוחה ואומד דעת זה יש לקיים.
ד. סיכום
- ת"ע 26267-09-12 בקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 19.7.2011 שהוגשה על ידי התובע – מתקבלת.
- ת"ע 26277-09-12 התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה שהוגשה על ידי הנתבעת - נדחית.
- צו קיום צוואה נחתם במקביל כעת.
- המזכירות תסרוק לתיק את הצו החתום.
- המזכירות תסגור את שני התיקים שבכותרת.
ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.