בפניי בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פלילי 6170/07 (מחוזי חיפה) (להלן:
"התיק העיקרי"), זאת בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן, "
חוק המעצרים").
נגד המשיב (להלן הנאשם 1, גם כן) הוגש כתב אישום בתיק העיקרי שבו נטען כי ביום 13.10.07 בשעה 19:00 חגגו תאופיק דיאב (להלן:
"המתלונן") וחבריו את יום הולדתו במסעדת מונטנה בטמרה (להלן:
"המסעדה").
בכניסה למסעדה פגש המתלונן את א.ש. ולחץ את ידה. כעבור חצי שעה, נכנס למסעדה הנאשם 1, דודה של א.ש., תפס באוזנו של המתלונן ואמר לו "אם אתה גבר תצא בחוץ" והחל לקלל אותו. לנאשם 1 הצטרפו 4 אנשים נוספים, לכן המתלונן סירב לצאת אל מחוץ למסעדה. זמן קצר לאחר מכן ניגשו למתלונן אחות הנאשם 1 ואמה של א.ש., שתפסה בידו ואמרה לו לצאת החוצה, שם ידקרו אותו והוסיפה ואמרה "אתה תמות הלילה".
המתלונן חשש שיבולע לו ולכן חשש לצאת מהמסעדה ומייד התקשר לאחיו עלי, (שיקרא להלן: "
עלי"). המתלונן המתין לעלי על מנת שיבוא ויחלץ אותו מהמסעדה ובמהלך המתנתו הוא התקרב לכיוון פתח המסעדה כדי לבדוק באם עלי הגיע, אז תפס נאשם 3 את המתלונן בידו וניסה למשוך אותו אל מחוץ למסעדה והחל לזרוק עליו כסאות ועציצים.
מייד ולאחר מכן החלו כל הנאשמים ואחיו של נאשם 1, אחמד יאסין שמו, להכות את המתלונן. הנאשמים 1 ו- 2 החלו לדקור את המתלונן בסכינים, בעוד הנאשם 3 תוקף את המתלונן ומכה בראשו, באגרופים.
הנאשם 1 דקר את המתלונן בגבו והנאשם 2 דקר אותו פעמיים. האחד, ברגלו השמאלית והשנייה בירך שמאל. המתלונן ניסה להימלט על נפשו, אולם ללא הצלחה, הואיל והנאשמים 1 ו- 2 המשיכו לרדוף אחריו.
בשלב זה הגיע עלי אחיו של המתלונן, שניסה לפלס לעצמו דרך בין קהל הנוכחים על מנת להגיע לאחיו המתלונן ולחלצו משם. הנאשם 1 ראה את עלי ואז דקר אותו באמצעות סכין בחזה עליון. בסמוך למדרגות המסעדה הצליח נאשם 1 להגיע למתלונן ושם דקר אותו בגבו, בסכין ארוכת להב, פעמיים.
לאחר שנרגעו הרוחות, פנה נאשם 1 לנוכחים והטיח בפניהם את האמירה "אני אזיין את מי שידבר כאן". המתלונן ועלי הועברו לבית החולים באופן מיידי. המתלונן אושפז ל- 4 ימים ואובחנו אצלו שתי דקירות בחזה ימין שגרמו לחזה אוויר קטן וכן דקירות באיזור השוקיים. אצל עלי נמצא פצע דקירה שנתפר ולאחר מכן הוא שוחרר לביתו, בו ביום.
המבקשת מייחסת לנאשמים על יסוד המעשים המתוארים לעיל את העבירות שלהלן:
כנגד הנאשם 1, החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק"), תגרה, עבירה לפי סעיף 191 לחוק, איומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק, הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק וחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק (ריבוי עבירות).
יש לציין שביחס לנאשמים 2 (קטין) ונאשם 3 ייחסה המבקשת אותן עבירות למעט עבירות האיומים וההדחה בחקירה, קרי, הם הואשמו בעבירות של החזקת סכין או אגרופן שלא כדין, תגרה וחבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות). נאשמים אלה (2 ו-3) שוחררו ע"י בית משפט השלום במהלך הארכת ימי המעצר ועל כן הבקשה דנן התייחסה לנאשם 1 בלבד.
בדיון שקיימתי בבקשה דנן, לא חלק ב"כ המשיב על כך שקיימות ראיות לכאורה, לצורך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ואף הסכים כי, קיימת חזקה סטטורית בעניין המסוכנות, זאת בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים ומכאן, שקיימת עילת מעצר.
במצב דברים זה ובהתאם להלכה שהתגבשה בסוגיית המעצר עד תום ההליכים וכמצוות המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, מוטלת על ביהמ"ש החובה לבחון קיומה של חלופת מעצר ובעניין זה נאמרו הדברים הבאים:
"....עקרון יסוד בדיני המעצרים הוא כי גם לנאשם בפלילים מוסיפה לעמוד חזקת החפות, ועמה זכותו לחירות, כל עוד לא הורשע. עיקרון זה מוביל לכך כי אין המעצר פתרון מועדף למסוכנתו של נאשם, אלא מוצא אחרון שבו נוקטים בהיעדר חלופות הולמות (בש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 2672). במסגרת ההחלטה באשר לקיומה של חלופת מעצר בוחן תחילה בית המשפט אם ניתן להסיר את המסוכנות (או כל עילת מעצר אחרת) באמצעות חלופת מעצר כלשהי. רק אם משיב בית המשפט על שאלה ראשונה זו בחיוב, עליו לבחון את התאמן (כך במקור כ.ס.)של חלופות מעצר קונקרטיות המוצעות לו (בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 505)." -בש"פ 7524/06
מרדכי נ' מדינת ישראל, (2006).
בטרם ניישם את ההלכה הנ"ל, יש לציין את השיקול החשוב ביותר בבקשות מסוג זה, שהנו עברו הנקי של המשיב. המשיב מעולם לא הסתבך במעשה שהביא לחקירתו ע"י המשטרה, כך שזה המפגש הראשון שלו עם רשויות החוק. לעניין, חשיבותו של העבר הנקי, אין לי אלא להפנות לבש"פ 11141/07
ממן נ' מדינת ישראל, פסקה ז (2007), שם קיבל ביהמ"ש העיליון את הערעור וביטל את ההחלטה למעצר עד תום ההליכים, על אף שדובר במקרה בו יוחסה למערער עבירות אלימות שכללו שימוש בסכין, ושם נאמרו הדברים הבאים:
"ז. לאחר העיון סברתי, לא בלי התלבטות, כי יש מקום לקבלת הערר. בראש וראשונה נוכח
עברו הכמעט נקי של העורר. אכן המדובר בעבירה מכוערת מן הסוג שבתי המשפט נאבקים בו, וכך ראוי. ואולם, הדיון הנוכחי - בהליך המעצר - הוא בשאלה האין מקום, על פי צו המחוקק, לבדוק אפשרות לחלופה שהיא פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח. בנסיבות, נוכח תסקיר שירות המבחן ובתוספת הגבלות כפי שיפורטו...." (ההדגשה לא במקור).
בענייננו, מדובר באדם נורמטיבי, יליד שנת 86', בן למשפחה המונה 7 בנות, הוריו גרושים, חלק מאחיותיו נשואות, עובר למעצרו למד בצ'כיה במשך שנתיים בפקלוטה לריפוי בדיבור ותכנן לחזור לשם, להמשך לימודים בפקולטה לרפואה, אליה נתקבל. הוא אמור לחזור לספסל לימודיו במהלך סמסטר האביב בשנה הבאה ובעניין אף הוגשו מסמכים לעיון ביהמ"ש.
הסנגור הוסיף וטען כי לפני מעצרו של המשיב, הוא עבד לפרנסתו ולפרנסת משפחתו ורצה להמשיך בדרך זו, עד למועד חזרתו ללימודים. המשיב עבד בעבודות שונות ומזדמנות ובעניין זה אף הגיש תלושי שכר ומכתב המלצה של המעביד. לדעת ב"כ המשיב, אין כל סכנה הנשקפת ממרשו, הואיל ולא הפר בעבר הוראות רשויות החוק. כאשר עוכב ביום 24.11.07 באתר בנייה בחולון, שם חתם על כתב ערובה לשם התייצבות בתחנת שפרעם והוא אכן עשה כן.
הסנגור טען, כי מבלי להקל ראש בחומרת המעשים והפגיעה במתלוננים, הרי שעל פי המידע שברשותו מצבם יציב ולא נשקפת להם כל סכנה ממשית. עוד הדגיש הסנגור כי בל נשכח את תרומתם וחלקם של המתלוננים להתפתחות כל האירוע. טענה נוספת שהעלה הסנגור מתבססת על העובדה כי שני הנאשמים האחרים שוחררו ממעצר בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט. מצב דברים זה יש בו כדי ליצור אפליה לא מבוססת ובודאי לא מוצדקת בין נאשמים שביצעו אותן עבירות ועל כן גם על בסיס טענה זו, מתבקש בית המשפט לדחות את הבקשה ולהורות על שחרור המשיב ממעצרו, בתנאים שיקבע.