דחיית בקשה של פרקליטי משה קצב לשיחרור מייצוג

בפנינו בקשת הסניגורים לשחרור מייצוג.

1.         ביום 31.3.2009 נשלחה ע"י מזכירות ביהמ"ש כאן הזמנה לדיון הקראת כתב האישום ביום 23.4.2009; הזימונים נשלחו הן לנאשם והן לבאי כוחו עוה"ד א' פלדמן, צ' אמיר ו-א' לביא (להלן: באי כוח הנאשם).

2.         ביום 7.4.2009 הגישו ב"כ הנאשם בקשה לדחיית מועד ההקראה כשהם מציינים בסעיף 1 לבקשתם, כי "ביום 5.4.2009 סיכמו הח"מ עם המבקש על המשך ייצוגו בהליך דנן (ת.פ. 1015/09)".

3.         ביום 14.5.2009 התייצבו ב"כ הנאשם והנאשם בבית המשפט, שאז לשאלת בית המשפט השיב עו"ד אמיר כי אין צורך להקריא את כתב האישום, שכן זה מוכר לנאשם, וכי איננו יכול למסור תגובה מפורטת לכתב האישום וזו תימסר בכתב או בעל פה במועד שייקבע לכך, והוסיף "מובן מאליו אם זה לא ברור היה, העמדה שלנו היא של כפירה מוחלטת באישומים המיוחסים למר קצב. זה לגמרי ברור וזה לא הולך להשתנות. התגובה המפורטת תיעשה לאחר שנעבור על חומר החקירה."

4.         בהחלטתנו מיום 14.5.2009, קבענו כי המשפט יישמע במתכונת של ארבעה ימים בשבוע בימים א, ב, ג, ה, החל ב- 1.9.2009 עד תום.

5.         ביום 26.5.2009 הגישו באי כוח הנאשם בקשה לקיים דיון תזכורת, במסגרתו רצו להציג בפני בית המשפט את יומניהם ולהסביר אילוציהם, בגינם לא יוכלו לעמוד במתכונת שמיעת הראיות כפי שנקבעה; כך למשל, לעו"ד פלדמן קבועים בחודש ספטמבר 12 דיונים, ועל כך יש להוסיף מועדים הקבועים לעו"ד אמיר ועו"ד לביא כשפירוט המועדים שבהם נקבעו משפטים יימסר במהלך אותו דיון - ראה סעיף 11 לבקשה מיום 26.5.2009.

בין היתר, ציינו כי "'קביעה של סד זמנים שכזה אינו מאפשר לנאשם ולפרקליטיו להתכונן כראוי לדיון והוא בבחינת הכבדה אישית וכלכלית בלתי נסבלת על באי כוח הנאשם." ובפסקה 6 לבקשה, הוסיפו וציינו, כי משמעות ההחלטה לקיים דיון במתכונת שנקבעה, מהווה פגיעה אישית וכלכלית בהם ובלקוחות אחרים שהם מייצגים, שמשפטם נמצא בשלב כזה או אחר בבתי המשפט השונים - מבית המשפט העליון ועד לבית משפט השלום - כאשר ברוב המקרים הדברים אמורים בנאשמים עצורים המייחלים לסיום משפטם.

בסעיף 9 תמהו ב"כ הנאשם על מה ולמה נקבעו דיונים דחופים כל כך ועל מה ולמה הוקם הרכב מיוחד שיתפנה אך ורק לתיק זה.

הבקשה האמורה נדחתה.

6.         ביום 1.6.2009 הגישו ב"כ הנאשם בקשה שהוכתרה במלים "בקשה לשחרור מייצוג", בה הם מודיעים לבית המשפט בסעיף 6 לבקשה,  כי לא נותרה ברירה בידם אלא 'להודיע על התפטרותם' - אמירה שעל פניה אינה מתיישבת עם "בקשתם לשחרור מייצוג", שהיא כשלעצמה, טעונה אישורו והסכמתו של בית המשפט.

בבקשה טענו ב"כ הנאשם כי הרקע להתפטרותם הוא הקושי שנבע מסד הזמנים הנוקשה שקבע בית המשפט לשמיעת הראיות, בו לא יוכלו לעמוד, והלינו על כך שבית המשפט סירב לשמוע טיעוניהם בענין "ריווח" מועדי הדיון כך שיתאפשר להם להמשיך ולייצג הנאשם ונאשמים אחרים להם התחייבו קודם לכן.

7.         המאשימה התנגדה לבקשה.

ד י ו ן

א.         על הדיון בבקשה להשתחרר מייצוג חל סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), המורה כך:

"17(א)  סניגור שהנאשם העמיד לעצמו לא יפסיק לייצגו כל עוד נמשך המשפט או הערעור שלשמם הועמד אלא ברשות בית המשפט..."

הודעתם של הסניגורים מיום 7.4.2009 לפיה ביום 5.4.2009 סיכמו עם הנאשם על המשך ייצוגו ב-ת.פ.ח. 1015/09, התיק נשוא דיוננו, התנהגותם ומתן תשובתם לכתב האישום בישיבת יום 14.5.2009 - מצביעים בבירור על כוונתם לייצג את הנאשם במשפט גופו, ואין הם "סניגורים לשעה" אלא סניגורים לכל דבר וענין. ראה לענין זה בג"צ 4689/94 עו"ד דן אבי יצחק נ' השופט יעקב צמח, פד"י מח(5) 70 (להלן: "בג"צ אבי יצחק").

שחרורם/התפטרותם מייצוגו טעונים, אפוא, רשותו של בית המשפט, ואין הם יכולים לשחרר עצמם בהודעה על התפטרות מהמשך ייצוג כאמור בסעיף 6 לבקשתם.

ב.         ראוי להזכיר לענין קביעת מועדי ההוכחות בתיק זה, את הוראת סעיף 125 לחסד"פ, הקובעת לאמור: "כל עוד לא הוחל בגביית ראיות, רשאי בית המשפט מזמן לזמן לדחות את מועד תחילת המשפט או המשכו כפי הצורך; הוחל בגביית ראיות ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא זולת אם ראה מטעמים שירשמו כי אין אפשרות לנהוג כך."