ההליך
1. ביום 9.12.2013 הגישה התובעת תובענה, שעניינה הפרה נטענת של הפטנט הישראלי 168475. במסגרת התובענה האמורה, עתרה התובעת למתן סעדים זמניים כנגד הנתבעים-המשיבים. הפטנט רשום על-שמו של מינהל המחקר החקלאי (מכון וולקני), שצורף כנתבע-משיב פורמאלי. התובעת היא בעלת רישיון ייחודי בפטנט, וככזאת, רשאית לתבוע בגין הפרתו.
הפטנט והשאלות שבמחלוקת
2. עניינה של ההמצאה המוגנת,
"תכשירים המכילים כחומר פעיל מרכיבים מזרעי מרווה מרושתת". התובעת טוענת, שהפטנט מקנה לבעליו הגנה על כל תוסף תזונה המכיל שמן שמופק מזרעי הצמח מרווה מרושתת. לפי סעיף 8 לכתב התביעה מגלה ההמצאה "לראשונה את היתרונות הרבים שבשימוש שבזרעי מרווה מרושתת על פני כל מקור לאומגה 3 לרבות זרעי צמחים אחרים ועל פני זרעי סוגי מרווה אחרים (למשל מרווה היספאנית הידועה בשם צ'יה)." וראו סעיפים 5 עד 9, שם.
הטענה כנגד הנתבעים היא, שלאחרונה הם החלו בייצור ובשיווק בישראל של מוצר המפר את הפטנט שבמחלוקת. אין הכחשה מצד הנתבעים בדבר הייצור והשיווק המיוחסים להם, וכן אין הכחשה, שבמקרה וייקבע שהפטנט תקף לכל דבר ועניין, כי אז המוצר של הנתבעים, אמנם מפר את תביעות הפטנט. לשון אחר: אין הכחשה בדבר ייצור ושיווק מטעם הנתבעים של מוצרים הכוללים שמן המופק מזרעי הצמח מרווה מרושתת, המיועדים לצריכה כמוצרי מזון ו/או כתוספי תזונה.
הטענה העיקרית של הנתבעים היא כנגד תוקפו הענייני של הפטנט עליו מושתתת התובענה. הנתבעים סומכים ידיהם על סעיף 182(א) לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, לפיו:
"עילה שניתן על פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה לתביעה על הפרה". סעיף 31 לאותו חוק, מפרט את עילות ההתנגדות למתן פטנט, ולענייננו, טענות ההגנה מתבססות על סעיפים 4 ו-5, המפרטים את התנאים לכשירות פטנט, דהיינו, הטענה היא לחוסר חידוש ולהעדר התקדמות המצאתית, כנדרש לפי הסעיפים 4 ו-5 לחוק הנ"ל. ראו: ע"א 47/87
חסם נ' בחרי פ"ד מה(5) 194, 197 למעלה.
3. בא-כוחה המלומד של התובעת-המבקשת, טען כי בשלב הנוכחי זכאית התובעת ליהנות מחזקת התקפות המיוחסת לכל פטנט רשום. עמדתו היא, שאין מקום, בשלב בירור הזכאות לסעד זמני, לדון בהרחבה בשאלת תוקף הפטנט. נושא זה, אומרת התובעת, אמור להידון במסגרת ההליך העיקרי, ובשלב זה זכאי הבעלים של הפטנט כי תוכר זכותו הקניינית הרשומה בדרך של מתן סעד זמני.
הכללים המשפטיים
4. ההלכה בעניין זה הובאה עוד ב-
ע"א 700/78
איססקו נ' בנית (1979), שם הזכיר השופט יצחק כהן את הכללים החלים בקשר לסעדים זמניים בתביעות להפרת פטנט, וסיכם, על-סמך פסיקה מאנגליה:
"שבכל המקרים בהם מתעוררת בעיית תוקף הפטנט, חובת ההוכחה היא על הצד הטוען שהפטנט מחוסר תוקף"
(
שם, סעיף 7). עם זאת, השופט המלומד לא כתב שבית-המשפט הדן בהליך של סעד זמני, אמור להתעלם מהתיעוד המובא בפניו בשאלת תוקף הפטנט. גם בא-כוח התובעת מסכים, שב
"מקרים חריגים", כלשונו, הנושא יילקח בחשבון. אם אלה פני הדברים, המסקנה היא שהשאלה איזה משקל יינתן לראיות המובאות בשאלת תוקף הפטנט, היא שאלה של דרגה בלבד, ושאלה זו, יכולה להיות מוכרעת רק אחרי שבית-המשפט ייתן את דעתו על כלל התיעוד שהובא בפניו על-ידי כל בעלי-הדין, לרבות זה הנוגע לשאלת התקפות העניינית של הזכות הקניינית הרשומה. ראו בהקשר זה דברים שכתבתי בעבר: גדעון גינת, עקרונות חדשים במתן צו מניעה זמני, עיוני משפט כרך ה' תשל"ז-תשל"ז עמ' 413.
ב- רע"א 6025/05 Merck & Co. Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות(19.05.2011)
http://elyon1.court.gov.il/files/05/250/060/r12/05060250.r12.htm
כתבה השופטת בדימ' א/ פרוקצ'יה (השופטים ע' ארבל ו-ס' ג'ובראן עמה), בסעיפים 19-20 (בדחותה בקשת רשות ערעור על החלטת עמיתי השופט ד"ר ע' בנימיני):
"אל מול ההגנה הקניינית הרחבה הנתונה לבעל הפטנט, שנועדה לעודד פיתוח אמצאות בתחום המדע והטכנולוגיה, ניצב אינטרס ציבורי נגדי, המבקש להגן על חופש העיסוק והתחרות, ולהבטיח קיום שוק חופשי של רעיונות ומוצרים, לפיתוח המסחר והכלכלה, ולקידום אינטרס הצרכן בהוזלת מחירים ושיפור איכות המוצר (
ע"א 2600/90 עלית, חברה ישראלית לתעשיית שוקולד וסוכריות בע"מ נ' סרנגה, פ"ד מט(5) 769, 804 (1996)). כנגד אינטרס הענקת הגנה קניינית לבעל פטנט על מנת לעודד פיתוח אמצאות, קיימת רתיעה טבעית מיצירת מונופולים בשוק, הפוגעים בתחרות ובחופש העיסוק ומסבים נזק לצרכן בהעלאת מחירים וביצירת קשיי השגה של מוצרים, לעיתים חיוניים, המוגנים על ידי מונופול (ענין שכטר, בעמ' 854;
ע"א 793/86 פורת נ' צ.מ.ל. ציוד מודרני לרפואה בע"מ, פ"ד מד(4) 578, 588 (1990);
ע"א 7614/96 צחורי ובניו תעשיות בע"מ נ' "רגבה" מושב שיתופי חקלאי בע"מ, פ"ד נד(3) 721, 741 (2000) (להלן: ענין צחורי)).
"חוק הפטנטים מושתת על איזון בין אינטרס בעל הפטנט בהגנה על אמצאתו, לבין אינטרס הציבור בחופש התחרות ובחופש העיסוק. איזון זה מתבטא, בין היתר, במגבלות המוטלות על זכויות בעל הפטנט, כגון בהגדרת משך הזמן לתקופת תוקפו של הפטנט, ובהטלת חובה לפרסם את פרטי האמצאה בציבור, המאפשרים הגשת התנגדויות ושימוש בפרטי האמצאה לאחר תום תוקפו של הפטנט. כן כולל החוק הוראות בדבר בדיקה קפדנית של האמצאה בטרם אישור הפטנט, כדי לוודא שהיא חדשה, מועילה, ובעלת התקדמות אמצאתית; הוא הדין בקיום אפשרות ביטול הפטנט בהתקיים תנאים מסוימים; איסור על תביעות חמדניות; פטורים מהפרה לשם עריכת ניסוי באמצאה; מתן רישיון כפייה במקרה של ניצול לרעה של הפטנט; ועוד (
ע"א 427/86 בלאס נ' קיבוץ השומר הצעיר "דן", פ"ד מג(3) 323, 335-336 (1998)).
והעיקר - מתן הפטנט אינו ערובה לכך שהוא בר תוקף באופן חלוט (סעיף 37 לחוק); משמעות הדבר היא, כי גם לאחר שהוענק פטנט, רשאי מתחרה לטעון בבית המשפט כי הפטנט אינו בר תוקף. ..."
(הדגשה הוספה).
5. בעניין :
Les Laboratoires Servier v. KRKA Polska (03/10/2006)
http://www.bailii.org/ew/cases/EWHC/Patents/2006/2453.html
הביא Kitchin J, מהמנוסים בשופטים הדנים באנגליה בדיני קניין רוחני, את ההלכות הרלבנטיות לענייננו, ואלה דבריו (הדגשות הוספו):