דחיית בקשה לתביעה ייצוגית כנגד עיתון "הארץ"

1.       בפני מונחת בקשת המבקש כי תביעתו כנגד המשיבה תאושר כתביעה ייצוגית. לטענת המבקש המשיבה הטעתה  אותו ואת כלל ציבור קוראי עיתון "הארץ" (להלן: " העיתון"), אשר בבעלות ובהוצאת המשיבה, כאשר גבתה ממנו ומיתרת חברי הקבוצה, אותה הוא מבקש לייצג, קרי מנויי העיתון אשר היו מנויים קודם ליום 1.3.04 ואשר שילמו את דמי המנוי לעיתון בתשלומים חודשיים, סכומי כסף אשר לא היו אמורים להיות משולמים לאור  הורדת שיעור המע"מ החל מהיום הראשון לחודש מרץ 2004.

לטענת המבקש המשיכה המשיבה לגבות את מחיר המנוי החודשי, כפי שהיה ערב הפחתת שיעור המע"מ, גם לאחר הפחתת המע"מ ובכך הפרה לטענתו את הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן:" חוק מע"מ") ותקנות מס ערך מוסף התשל"ו-1976 (להלן: " תקנות מע"מ")

בנוסף, טען כי הפרה המשיבה את הוראותיו של חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981           (להלן: " חוק הגנת הצרכן") הפרות מהותיות ומשמעותיות במישור החוזי ובמישור הנזיקי בכך שקיימה את החוזה בחוסר תום לב ואף הטעתה את הצרכנים, מנויי העיתון, בכך שלא הביאה לידיעתם בצורה ברורה וגלויה את דבר עובדת העלאת מחיר העיתון ולא וידאה את דבר הסכמתם להעלאת המחיר  הנדונה ובהתאם ניצלה את מצוקת הצרכן.

לטענת המבקש בעקבות התנהלותה של המשיבה נגרמו לו ולקבוצת המנויים אותה הוא מייצג נזקים כספיים, כשנזקו נאמד בסך של 1,337 ש"ח ונזקם של כלל הקבוצה אותה הוא מבקש לייצג מוערך ב- 51 מיליון ש"ח.

בהתאם לאמור טען כי מתקיימות העילות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית בהתאם להוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות התשס"ו - 2006  (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות") וביקש להיענות לבקשתו ולאשר את תביעתו כתביעה ייצוגית.

2.       מנגד טענה המשיבה כי אין ולא היה כל איסור שבחוק האוסר על העלאת מחיר היסוד של העיתון כאיזון להפחתת שיעור המע"מ וכי בפועל גם היתה הצדקה עובדתית ועניינית להעלאת המחיר. עוד טענה, כי לא בוצעה כל הטעיה מצדה כלפי מנויי העיתון וכי בפועל בוצע פרסום דבר העלאת מחיר המנוי באופן גלוי מעל דפי העיתון. עוד טענה כי הידיעה בדבר העלאת המחיר הגיעה לידיעת המנויים בין בעת שקיבלו לידיהם מהמשיבה את החשבונית החודשית בדבר דמי המנוי ובין בעת שקיבלו לידיהם את מסמכי הבנק או מסמכי חברות האשראי ובהן פירוט החיובים בדבר דמי המנוי. באשר למבקש ולקבוצת המנויים אותה לכאורה ביקש לייצג, טענה המשיבה כי בחוזים שנכרתו ביניהם נשמרה לה הזכות לעדכן את מחיר המנוי "מעת לעת" ובהתאם פעלה.

עוד טענה המשיבה כי אין הנסיבות מקיימות את תנאי הסף הנדרשים על פי חוק התובענות הייצוגיות המאפשרים ברור תובענה זו בדרך של תובענה ייצוגית. לחילופין, טענה  כי המבקש אינו תובע ראוי ומתאים לנהל את התובענה וגם אם יבקש בית המשפט למצוא מחליף למבקש הרי שבפועל הדבר הינו בלתי אפשרי ואינו מתאפשר בשל הקושי באיתור ואפיון בקבוצה ובהתאם במייצג.

3.       לציין, כי כתב התביעה המקורי הוגש עוד בטרם חוקק חוק התובענות הייצוגיות שאז עוגנה  האפשרות להגיש תובענה ייצוגית בהסדרים פרטניים בדברי החקיקה השונים: כך למשל חוק ההגבלים העסקייםחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח- 1988 (סעיף 46 א- י), חוק הגנת הצרכןחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981          (סעיף 35 א- י), חוק הפיקוח על עסקי הביטוחחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) ( סעיף 62 א- י) ועוד. עם חקיקת חוק התובענות הייצוגיות איגד המחוקק את כל ההסדרים תחת קורת גג אחת, חוק התובענות הייצוגיות, ובהתאם בוטלו כל ההסדרים הספציפיים.  עם הכנס חוק תובענות ייצוגיות לתוקפו ולבקשת המבקש אפשרתי לו לתקן את תביעתו, כאמור בהחלטתי מיום 10.4.06 בבש"א 1202/06.

לפיכך,  תתברר המחלוקת כאן בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות. (לעניין זה ראה הוראת סעיף 45 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות המורה את דבר תחולת תוקפו של החוק על תובענות תלויות ועומדות וכן ראה רע"א 7028/00 אי. בי. קרנות נאמנות  (1978) בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ  ואח' (ניתן ביום 14.12.06) וע"א 458/06 עו"ד יובל שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ   (ניתן ביום 6.5.09 )).

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

4.       ביום 1.3.2004 הופחת שיעור המע"מ מ-18% ל-17%. על פי הנחיות משרד האוצר, כפי שפורסמו בהתייחס למנוי של עיתון,  נאמר כי:    

            "על עסקאות של דמי מנוי, מוטל החיוב במע"מ על בסיס מזומן, כלומר במועד        התשלום ועל הסכום שהתקבל. לפיכך, כאשר דמי המנוי לעיתון, לתיאטרון וכו'             שולם מראש למשל, דמי המנוי השנתי לעיתון שולמו לפני ה-1.3.04 יחול על    העסקה מע"מ בשיעור 18%, גם אם העיתון יתקבל לאחר התאריך כאמור. אם       דמי המנוי משולמים בתשלומים לאורך תקופת המנוי, עבור כל סכום שישולם            לאחר ה-1.3.04 יחול מע"מ בשיעור 17%."

אין חולק אם כך כי משרד האוצר, הנחה את בעלי העיתונים להפחית את שיעור המע"מ, החל מיום 1.3.04 ואילך, לגבי מנויים המשלמים את דמי המנוי בתשלומים חודשיים.

אין גם חולק כי ביום 1.3.04 פרסמה המשיבה הודעה בעיתון אותו היא מוציאה לאור - עיתון "הארץ" - אודות החלטתה שלא להפחית את מחיר העיתון לצרכן עם הפחתת שיעור המע"מ בזו הלשון:  "אל קוראי הארץ,  מחיר המנוי ומחיר הגיליון הבודד, יישארו ללא שינוי למרות הורדת המע"מ, זאת עקב העלייה בתשומות הייצור.  הנהלת הארץ".

ההודעה פורסמה בעמוד השני הפנימי של העיתון.

5.       השאלות השנויות במחלוקת

א.  האם ביסס המבקש עילת תביעה כנגד המשיבה ?

      -           האם הייתה מוטלת חובה חוקית על המשיבה להפחית את המחיר לצרכן (המנוי)                 עם הפחתת המע"מ כטענת המבקש.

      -           האם במישור היחסים החוזיים בין הצדדים הייתה למשיבה הזכות להעלות את                 מחיר המנוי, מעת לעת על פי שיקול דעתה, תוך מתן הודעה לציבור מנוייה? או                שמא נדרשה היא לוודא את דבר הסכמתו של כל מנוי ומנוי להעלאת המחיר?