דחיית בקשה לקבלת תעודת כשרות גם לעסקים הפועלים בשבת

השופטת מ' נאור:

1.            העותרת היא חברה המפעילה שתי מסעדות בחניון מי-גהה שברמת הגולן. המסעדות פועלות בשבת ומתקיימת בהן, לטענת העותרת, הקפדה על דיני הכשרות. העותרת הגישה בשנת 2002 בקשה למחלקת הכשרות של המועצה הדתית רמת הגולן לקבלת תעודת כשרות לימי חול עבור המסעדות. הנימוק המרכזי לבקשתה של העותרת היה אז - וכך הוא גם היום - כי קיימים בתי עסק רבים באיזור בו נמצאות המסעדות שבבעלותה הפועלים בשבת, ושקיבלו תעודות כשרות על בסיס הסדרים שונים עם הרבנים המקומיים. בעקבות הגשת בקשתה של העותרת הודיעה לה המועצה הדתית בתחילה כי מתן תעודת הכשרות מותנה בהסכמה של הרבנות הראשית ולאחר מכן הודיעה לעותרת כי בקשתה נדחית לאור מדיניות הרבנות הראשית שלא להעניק תעודות כשרות למסעדות הפועלות בשבת. לאחר מגעים נוספים בין העותרת לבין המועצה הדתית והרבנות הראשית שלא נשאו פרי הוגשה העתירה שבפנינו. בדיון שהתקיים ביום 21.4.2004 (השופטים ביניש, ריבלין וגרוניס) הופנו הצדדים לשוב ולהידבר בניסיון להגיע להסדר שיאפשר מתן תעודת כשרות לעותרת, בדומה להסדרים קיימים אחרים. לאחר החלטה זו של בית המשפט דנה מועצת הרבנות הראשית בעניינה של העותרת כערר על החלטת הרב המקומי. מועצת הרבנות קבעה כי אין לאשר הענקת כשרות לעסקים הפועלים בשבת ללא פיקוח. וזו לשון ההחלטה:

"א. מועצת הרבנות הראשית מחליטה באופן חד משמעי כי אין לאשר הענקת כשרות לעסקים הפועלים בשבת ללא פיקוח ומורה לרבנים נותני הכשרות להימנע באופן מוחלט מכך.

ב. ייצאו הוראות ברורות מטעם אגף הכשרות לרבנויות ולרבנים אשר ידוע שמעניקים ת. כשרות לעסקים אלו - כי יש להפסיק לאלתר את מתן ההכשר ולהודיע ברבים על הסרת הכשרות.

ג. היועמ"ש לרבנות מתבקש להביא החלטה זו לידי ביטוי בפועל במסגרת בג"ץ אירוח גולן."

           בעקבות החלטה זו של הרבנות הראשית נדונה העתירה בשנית בפני בית המשפט ביום 10.1.2005 (השופטים מ' חשין, רובינשטיין ועדיאל). בתום הדיון הוחלט כי יוצא צו על תנאי בעתירה וכי העותרת תגיש עתירה מעודכנת אליה יצורפו כמשיבים כל העסקים שלטענתה היא מופלית לרעה ביחס אליהם, וכן כל הרבנים המקומיים שבתחומם ניתנו תעודות כשרות לעסקים שלטענתה מעמדם זהה למעמדה. לשון הצו על תנאי שהתבקש והוצא היא "... מדוע לא תינתן לעותרת תעודת כשרות לימי חול".  זה היה הסעד היחיד שהתבקש בעתירה. העותרת לא ביקשה כסעד מפורש בעתירתה שיוסרו תעודות הכשרות מן המסעדות המתחרות לה ולפיכך לא נדרש מהמשיבים ליתן טעם מדוע לא יינתן לה סעד כזה. לעניין זה - עוד אשוב. השופט רובינשטיין ציין כי הצטרף לצו על תנאי כיוון שנוצרה אי בהירות עובדתית שיש לבררה. עם זאת, כך ציין, סבור הוא כי ייטיבו העותרת, המשיבים הנוכחיים והמשיבים הנוספים לעשות אם יבואו בדברים על מנת שיושג הסדר שיש בו אחידות, העומד בדרישות ההלכה וממילא יש בו שוויון. ואולם, כפי שנראה בהמשך הדברים, נותרה מידה רבה של אי בהירות עובדתית.

2.            עתירה מתוקנת הוגשה כאמור, ובה הציגה העותרת מקרים ספציפיים של עסקים שזכו לתעודת כשרות לימי חול בלבד או לתעודת כשרות המעידה על כשרות המזון בלבד. עסקים אלה צורפו כמשיבים, והעותרת צירפה ראיות לגבי חלק מהם המראות, לטענתה, שניתן לרכוש בהם מזון שבושל בשבת. המסעדות אליהן התייחסה העותרת נמצאות בתחומיהן של מועצות דתיות ורבנים מקומיים שונים ולכן צורפו לעתירה כמשיבים גם הרבנים הרלוונטיים: הרב דידי, רב איזורי עמק הירדן (המשיב 2); הרב שלום לוי, רב העיר קריית שמונה (המשיב 4); והרב יגאל אריאל, רב איזורי רמת הגולן האחראי על האיזור בו נמצאות גם מסעדותיה של העותרת (המשיב 3). בינתיים התחלף הרב אריאל ובמקומו החל מכהן הרב ישי סמואל.

טענות העותרת

3.                  טענתה המרכזית של העותרת היא כי היא מופלית לרעה ביחס למסעדות אחרות המצויות באיזור חופי הכנרת והגולן שקיבלו בעבר ומקבלות אף עתה תעודות כשרות חרף העובדה שהן פועלות ומבשלות בשבת. לטענת העותרת, המצב בו רב מקומי אחד מתיר הסדרים המאפשרים למסעדות לבשל בשבת ולזכות בתעודת כשרות, ורב מקומי אחר אוסר על הסדרים כאלו, יוצר חוסר שוויון. מבחינה מהותית, כך טוענת העותרת, אין כל משמעות לחלוקה לתחומי המועצות הדתיות לעניין התרת או מניעת כשרות מן המסעדות. המסעדות כולן נמצאות בנתיב המטיילים לצפון. קהל הסועדים בהן הוא אותו קהל ואף סוגי המזון המוגשים בהן דומים. לפיכך, העובדה שחלקן של המסעדות זוכה לכשרות וחלקן לא, אך ורק על פי מדיניותו של רב המקום, יוצרת יתרון בלתי הוגן בתחרות לטובת המסעדות בעלות הכשרות. לטענת העותרת, מן התשובות שניתנו לה הן על-ידי הרבנות המקומית והן על-ידי הרבנות הראשית נלמד שמאחורי ההחלטה שלא להעניק לה כשרות עומד למעשה הרצון לצמצם את מספר העסקים הפועלים בשבת. שיקול זה, כך טוענת העותרת, אינו יכול להוות שיקול רלוונטי בעת ההחלטה על מתן תעודת כשרות לפי חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983.

בעתירה המקורית נוסח הסעד המבוקש על ידי העותרת כך:

"מוגשת בזאת עתירה לבית המשפט הנכבד, כי יואיל ליתן צו על תנאי המכוון אל המשיבים והדורש מהם להתייצב וליתן טעם מדוע לא תינתן לעותרת תעודת כשרות לימי חול, לעסק שהיא מפעילה בחניון מי-גהה, רמת הגולן." (ההדגשות במקור - מ"נ)

          עם זאת בשולי עתירתה המקורית ציינה העותרת כי היא:

"מודעת לתוצאה האפשרית הסבירה של עתירתה, והיא - ביטול כל תעודות הכשרות לימי חול, לכל אותם העסקים האחרים הפתוחים בימי חול, ואשר כבר הוענקה להם בעבר תעודת כשרות, ואולם, תוצאה זו, אף אם אינה התוצאה הרצויה והמבוקשת על ידה, תעמיד אותה בתחרות הוגנת ושוויונית עם אותם עסקים." (ההדגשות שלי - מ"נ)

גם בעתירתה המתוקנת, לאחר שצירפה מסעדות אחרות כמשיבות בהנחיית בית המשפט לא שינתה העותרת את הסעד המבוקש על ידה. יתרה מכך - בעתירה המתוקנת הדגישה העותרת כי צירוף העסקים כמשיבים נוספים לא נעשה מיוזמתה ולא נועד לפגוע בעסקים אלה, וכי היא אינה מעוניינת בשלילת תעודות הכשרות מאף עסק.

עמדות המשיבים

4.                  עמדתה של הרבנות הראשית, המשיבה 1, לפני הוצאת הצו על תנאי היתה כי אי מתן כשרות למסעדות הפועלות בשבת נובע מן הכלל ההלכתי לפיו הכנת מאכלים תוך חילול שבת פוסלת לא רק את המזון שהתבשל בשבת אלא גם את הכלים בהם בושל. לגישת הרבנות שיקול זה הינו שיקול המצוי "בגרעין הקשה" של הלכות הכשרות ולפיכך הוא שיקול רלוונטי שמותר לרב המוסמך לשקול. הרבנות הראשית הסבירה בתגובתה כי מקורן של תעודות הכשרות המסויגות שניתנו למסעדות הפועלות בשבת הוא בניסיון שבוצע באיזור הצפון ולפיו רבנים מקומיים הורשו לתת תעודות כשרות גם למסעדות שפעלו בשבת, אך שמרו על כל דרישות הכשרות במהלך השבוע והתחייבו לעמוד בתנאים מסוימים לגבי אופן פעולתן בשבת. מהלך זה, כך מסבירה הרבנות, נועד להקל עם אותו ציבור מטיילים שאינו שומר שבת אולם מבקש לשמור על אכילת אוכל כשר. בנוסף נוצרו הסדרים בין מסעדות לבין רבנים מקומיים לפיהם נעשה שימוש בכלים שונים לצורך בישול בשבת ובישול ביום חול על מנת להבטיח שלא תיווצר הטעיה לגבי כשרות האוכל המוגש בימי חול וזוכה לכשרות. לעניין הסדרים אלו טענה הרבנות הראשית כי ניתן שיקול דעת לרבנים המקומיים לקבוע האם עומדות המסעדות בתנאי הפיקוח הנדרשים.

5.            בהמשך לטענה זו הציגה הרבנות הראשית טענה נוספת והיא כי את השאלה האם העותרת מופלת לרעה למול מסעדות אחרות יש לבחון אך ורק בתחום המועצה בה היא נמצאת. קרי, קבוצת השוויון הרלוונטית של העותרת היא אותן מסעדות הנמצאות תחת פיקוחו של הרב המקומי האחראי על הענקת כשרות לעותרת. הנימוק מאחורי טענה זו הוא שלרב המקומי נתון שיקול דעת עצמאי בנוגע לאופן יישום השיקולים ההלכתיים בהענקת כשרות. ניתן ללמוד, כך נטען, מלשון סעיף 2 לחוק איסור הונאה בכשרות הקובע מיהם הגורמים המוסמכים להעניק כשרות, כי המחוקק יצר מודל ביזורי לעניין סמכות הענקת כשרות. לכל רב יש לפי מודל זה שיקול דעת עצמאי ורחב והוא קובע את עמדתו ההלכתית בהתבסס, בין היתר, על אופי הקהילה בה הוא מכהן. הרבנות פירסמה קובץ נהלי כשרות אחידים החלים בכל הארץ וסוגיית הכשרות לימי חול בלבד אינה מופיעה בו. מכך ניתן ללמוד, כך נטען, שסוגייה זו נותרה לשיקול דעתו של הרב המקומי. לפיכך, במידה והרב המקומי של המועצה בה נמצאות מסעדות העותרת מפעיל את שיקול דעתו באופן שוויוני ביחס לכל המסעדות באיזורו, אין לקבל טענה של העותרת להפליה ביחס למסעדות הנמצאות בתחומו של רב מקומי אחר. לעניין העסקים המצויים בתחום אחריות המועצה הדתית גולן, הסתמכה הרבנות בתגובתה המקדמית על עמדתו של הרב המקומי דאז, הרב אריאל, לפיה ניתנו תעודות כשרות לימי חול רק למקומות בהם לא נמכר מזון מבושל בשבת אלא רק מזון שהוכן בערב שבת ומחומם על-ידי גוי בשבת, וניתן לבצע בהם הפרדה של הסכו"ם וכלי הבישול. 

           כאמור, הרב אריאל הוחלף על ידי הרב סמואל. בעמדת הרב סמואל חל, במהלך הדיון בעתירה, שינוי מסויים: במכתב מיום 6.7.2005 בחתימת יו"ר המועצה הדתית אזורית גולן שהוגש לאחר הוצאת הצו על תנאי צוין כי הרב סמואל ערך עם כניסתו לתפקיד סבב ביקורים והבהיר לנציגי העותרת כי "על פי החלטת הרב הראשי אין לתת כשרות למקום הפועל בשבת". עם זאת, להודעה משלימה מאוחרת יותר שהגישה הפרקליטות ביום 13.9.2005 צורף מכתבו של הרב סמואל מיום 12.9.2005 בו צויין כי "מחלקת הכשרות רמת הגולן, אינה נותנת הכשר למקומות המבשלים בשבת", וזאת על פי פסיקת הרב הראשי הרה"ג שלמה עמר, האוסרת מתן כשרות למקום המבשל בשבת. אי לזאת, כך הבהיר, בכל המקומות שמקבלים תעודת כשרות במועצה הדתית רמת הגולן נעשים הבישולים ביום ו', ובשבת נעשה חימום המזון בלבד, על פי הוראות הכשרות. הרב סמואל הדגיש עם זאת שבמקומות אלה נשמרת כשרות המזון גם בשבת, אבל לצערו, עדיין מחללים שבת על יד מכירת מוצרי המזון. בהודעה המשלימה של הפרקליטות צויין כי הרב סמואל מוכן להגיע להסדרים שיאפשרו מכירת מאכלים בשבת תחת תנאים קפדניים יותר היכולים לחול גם על העותרת. מדובר בבישול ביום ו' וחימום בשבת, על פי הוראות הכשרות. ואולם, העותרת הבהירה לו כי איננה מעוניינת בהסדר מעין זה שכן המזון הנמכר על ידה מצריך הכנה במקום, ולא חימום.

           לעניין הטענות העובדתיות הפרטניות של העותרת כפי שעלו בעתירתה המתוקנת, חשובה גם תשובתו של הרב סלומון, אחראי תחום מסעדות ברבנות, לפיה המקומות הללו קיבלו תעודות כשרות בהתבסס על כך שבשבת הן מגישות תפריט שאינו כולל בישול בשבת. לא מן המותר לציין כי על אף  העובדה שהוצא צו על תנאי שעיקרו בירור המצב העובדתי בשאלת ההפליה, הגישה המדינה הודעה משלימה קצרה ולא הגישה תצהיר תשובה.