דחיית בקשה לצו עשה זמני כנגד קבלני בניין בנתניה

1.         המבקשים, בני הזוג בלוך, מתגוררים בלונדון. המשיבים הם קבלני בניין שבנו את הבניין בנתניה, שבו רכשו המבקשים דירה (להלן: הדירה).

         בית הדירות שבנו המשיבים כונה "רויאל רזידנס", והמבקשים רכשו בו את דירתם, בקומה ה- 14, על פי הסכם מכר בין הצדדים, מיום 14.12.05, במחיר של 930,000 דולר.

2.      בין הצדדים נתגלעו מחלוקות, בין היתר, בעניין ביצוע במועדם של חלק מהתשלומים על פי ההסכם וכן בעניין חישוב יתרת הסכום לתשלום.

המשיבים מתנים את מסירת החזקה בדירה למבקשים בתשלום מלוא יתרת הסכום, כפי שהיא לטענתם.

בתביעה העיקרית תבעו המבקשים כי ביהמ"ש יקבע מה יתרת הסכום שעליהם לשלם, וכן תבעו לחייב את המשיבים בסכומי פיצוי שונים, שיקוזזו מיתרת התשלום, ובנוסף - לחייבם למסור למבקשים את החזקה בדירה, כנגד תשלום היתרה, כפי שהיא לטענתם, או כל סכום אחר שביהמ"ש יקבע.

3.         בבקשה דנן ביקשו המבקשים סעד של צו עשה זמני המורה למשיבים למסור לידיהם לאלתר את החזקה בדירה, כנגד תשלום יתרת המחיר, שאינה שנוייה במחלוקת, וכנגד הפקדת הסכום השנוי במחלוקת בקופת ביהמ"ש (או בכל דרך מוסכמת אחרת), עד להכרעה בתביעה העיקרית.

אין מחלוקת כי עד כה שילמו המבקשים עבור הדירה סכום של למעלה מ- 800,000 דולר.

הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ושאותו מוכנים המבקשים לשלם כעת לידי המשיבים, הוא קרוב ל- 87,500 דולר, והסכום שנותר שנוי במחלוקת עומד על סך של כ- 80,000 דולר (זאת, בכפוף לתביעה של סכומי פיצוי כפי שפורטו בתביעה העיקרית). כאמור, המבקשים מוכנים להפקיד גם סכום זה באופן שיבטיח את תשלומו למשיבים, אם כך ייפסק בתביעה העיקרית.

4.         המשיבים מתנגדים לבקשה ממספר טעמים.

            הטעם הראשון הוא כי הסעד שמבוקש בבקשה זהה לסעד שהתבקש בתביעה העיקרית.

            טעם זה אינו נכון: הסעד שהתבקש בתביעה העיקרית הוא הכרעה במחלוקות שבין הצדדים, לרבות המחלוקת הכספית; וכפועל יוצא ממנו - חיובם של המשיבים למסור למבקשים את החזקה בדירה כנגד תשלום הסכום, שיחוייבו בו המבקשים על פי הכרעת ביהמ"ש, ככל שיחוייבו.

            בבקשה לסעד הזמני מבקשים, אמנם, המבקשים לייתר אותו "פועל יוצא" ולקבל את החזקה בדירה כבר כעת, כנגד תשלום והפקדה אשר יבטיחו כי גם הסכום ששנוי במחלוקת יעמוד לתשלום למשיבים, אם כך יפסוק ביהמ"ש.

            אין, איפוא, זהות בין הסעדים, באופן שיצדיק לדחות את הבקשה לסעד הזמני על הסף, רק בשל זהות הסעדים.

5.         טעם כבד-משקל יותר להתנגדותם של המשיבים לבקשה הוא, כי אין מדובר בבקשה לצו מניעה זמני, שנועדה לשמר מצב קיים, אלא בבקשה לצו עשה זמני, שבאה דווקא לשנות את המצב הקיים.

            ב"כ המשיבים מסתמך על הוראות ההסכם בין הצדדים (נספח ב' לבקשה, סעיפים 6.1 ו- 18.4) ולפיהן תנאי לביצוע התחייבויותיו של המוכר על פי ההסכם הוא, כי הקונה יקיים תחילה את התחייבויותיו-שלו, בשלמותן ובמועדן.

            המצב הקיים, לדידם של המשיבים, הוא כי המבקשים לא קיימו את התחייבויותיהם על פי ההסכם, במלואן ובמועדן, ואין מחלוקת כי נותרו חייבים למשיבים לפחות כ- 87,500 דולר, לשיטתם של המבקשים עצמם.

            המצב "הקיים", שבו מסרבים המשיבים למסור למבקשים את החזקה בדירה, כל עוד לא שילמו את מלוא מחירה - הוא המצב שצריך להתקיים, על פי הוראות ההסכם שבין הצדדים. לשיטתם של המשיבים, אין הצדקה ליתן למבקשים סעד זמני שישנה מצב דברים זה, בניגוד להוראות ההסכם, בעת שתלוייה ועומדת תביעתם של המבקשים להכריע במחלוקות שבין הצדדים.

            המשיב 1, מר רפאל אטיאה, אישר בחקירתו הנגדית כי כנגד תשלום מלוא הסכום, שהמשיבים דורשים, "בוודאי" שהמשיבים מוכנים למסור למבקשים את החזקה בדירה.

            עמדה זו תואמת את טיעונו האמור של ב"כ המשיבים.