בקשה לפסילתי מהמשך שמיעת שני התיקים הוגשה ביום 19.10.2009 על-ידי הנאשם, חתומה על-ידי שלושת באי-כוחו. עוד התבקשתי שלא לקיים בפני את שמיעת הטיעונים לעונש, אשר שמיעתם נקבעה ליום 20.10.2009, וזאת עד שתוכרע הבקשה. עוד ביקשו באי-כוחו של הנאשם, כי אם תידחה הבקשה שאפסול את עצמי מלדון בתיק - יהיו נימוקי ההחלטה אשר יהיו - תידחה שמיעת הטיעונים לעונש עד אחרי שתינתן הכרעת נשיאת בית המשפט העליון בערעור אשר יוגש על ההחלטה אשר תינתן על-ידי.
בהתאם להחלטתי מאותו יום, התבקשה המאשימה להגיב לבקשה עד יום 21.10.2009. עוד נקבע באותה החלטה, כי מאחר שההחלטה מיום 1.10.2009 נשלחה על-ידי מזכירות בית המשפט רק ביום 12.10.2009 (בטעות נכתב 10.10.2009), בוטל בשלב זה הדיון שנקבע ליום 20.10.2009 (יום 1.10.2009 חל יום לפני ערב חג הסוכות, ומטעם זה ככל הנראה, התעכב משלוח ההחלטה).
לאחר קבלת תגובת המאשימה (מיום 21.10.2009) ולאחר שהושלמה כתיבת ההחלטה, הועברה אליי בקשת באי-כוחו של הנאשם מהיום (22.10.2009), לקיים דיון בבקשה, כדי לאפשר להם להשלים את טענותיהם ולהגיב לתגובתה של המאשימה. מהטעמים אשר יפורטו בהחלטה זו, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.
א.
עיקריה של הבקשה ושל תגובת המאשימה
2. שלושה נימוקים עיקריים עומדים ביסודה של הבקשה.
האחד גזירת הדין קודם לשמיעת הטיעונים לעונש, בכך שבית המשפט גילה דעתו כי בכוונתו להטיל על הנאשם עונש של מאסר.
השני, הבעת מורת רוח מהסדר טיעון שאליו הגיעה המאשימה עם הנאשם.
השלישי, סירוב להתחשב באילוצי הליכי התכנון שבעטיים, כך לטענת הנאשם, נמצא מפר את צווי בית המשפט.
3. בתגובתה מיום 21.10.2009 מתנגדת המאשימה לבקשה וטוענת כי אין מקום לפסילתי מהמשך שמיעת תיקיו של הנאשם. זאת משורה של טעמים, שאלו עיקריהם:
האחד, הסדר הטיעון לא אושר על-ידי הגורמים המוסמכים לאשרו וממילא שאינו תקף, מה גם שהוא נוגד את מדיניות המאשימה.
השני, לא נפל דופי בהתנהלות בית המשפט, שאינו מחוייב לאמץ הסדרי טיעון, והוא אף מחוייב לבחון אם העונש שעליו הוסכם בין הצדדים אינו חורג במידה משמעותית מן העונש הראוי. מה גם שדחיית הסדר טיעון אינה עילה לפסלות שופט. התנהלות בית המשפט אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצידו. לנוכח חומרת נסיבות שני התיקים, עמדת בית המשפט לעניין סטיית המאשימה מהמדיניות המקובלת סבירה בנסיבות העניין. לא הוכח כי לבית המשפט דעה קדומה, מאחר שהחלטתו הייתה ענינית ביחס להסדר הטיעון.
השלישי, ככל שנאמרו דברים על-ידי בית המשפט בעניין עונש המאסר שיוטל על הנאשם, הרי שאין מדובר בדעה קדומה לנוכח חובת הפעלת המאסר על-תנאי התלוי נגד הנאשם.
ב.
הערה מקדימה בעניין "גזירת עונשו" של הנאשם קודם לשמיעת הטיעונים לעונש
4. הטענה המרכזית שבעטייה התבקשתי לפסול את עצמי מהמשך שמיעת תיקו של הנאשם היא, כי
גזרתי את עונשו של הנאשם עוד קודם לשמיעת הטיעונים לעונש, בכך שהבעתי את דעתי בכתב, בהחלטה שניתנה על ידי, וכך גם בדברים שנאמרו על-ידי, כי עונשו יכלול עונש מאסר.
טענה זו אכן
נכונה. אכן אמרתי, עוד קודם לשמיעת הטיעונים לעונש, כי עונשו של הנאשם יכלול חודשיים מאסר שיבוצעו בעבודות שירות.
דא עקא, שככל הנראה שכחו שלושת באי-כוחו של הנאשם החתומים על הבקשה לפסילתי מהמשך שמיעת התיק, לציין ארבע עובדות חשובות, שאלו הן:
הראשונה, הנאשם הורשע
חמש פעמים בעבירה של אי קיום צו הריסה שיפוטי (סעיף 210 בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965). לאור ריבוי גזרי הדין שניתנו בעקבות אותן הרשעות,
תלוי ועומד נגד הנאשם מאסר על-תנאי למשך חודשיים אשר כבר הוארך בגזר-דין שניתן על-ידי בית המשפט. עתה, על-פי הדין,
אין מנוס מהפעלתו.
מכאן אפוא, שאין לבית המשפט כל שיקול דעת בעניין השאלה אם גזר הדין יכלול את הפעלת המאסר על-תנאי, אם לאו. בנסיבות אלו בית המשפט הוא בבחינת
"אנוס על-פי הדיבור" לכלול בגזר הדין עונש מאסר.
השנייה, נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על-תנאי נוסף למשך חודשיים, שהוא אמנם בר הפעלה, אך אין חובה להפעילו.
השלישית, בעקבות הודעת התובע, לאחר מתן הכרעת הדין, כי נגד הנאשם תלוי מאסר על תנאי למשך חודשיים שכבר הוארך ולפיכך חובה להפעילו, אכן ניתנה על-ידי החלטה שבמסגרתה התבקש הממונה על עבודות שירות לחוות את דעתו בדבר האפשרות שהנאשם יישא בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות. חרף העובדה שניתן היה לבקש שחוות הדעת תתייחס לתקופה של ארבעה חודשים (שתי התקופות של עונשי המאסר על-תנאי התלויים נגד הנאשם),
התבקש הממונה להתייחס לתקופה בת חודשיים בלבד, תקופת מאסר שאותה, כאמור, אנוס בית המשפט להטיל על הנאשם.
הרביעית למרות האמור, ועל אף שלוש הזמנות (או שתיים, אם אמנם הראשונה הייתה שגויה), שנשלחו אל בא-כוחו של הנאשם על ידי הממונה על עבודות שירות,
לא התייצב הנאשם בפני הממונה על עבודות השירות. בא-כוחו של הנאשם
התעלם מהחלטת בית המשפט בעניין זה, ולא טרח לנמק את אי התייצבותו של הנאשם - החלטה שכמקובל, נועדה ליתן לנאשם הזדמנות נוספת להתייצב בפני הממונה -
והנאשם אף לא טרח להתייצב לדיון שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש.
5. עתה, מהשהובהר הנושא המרכזי, שעניינו כי לכאורה גזרתי את דינו של הנאשם קודם שנשמעו הטיעונים לעונש, נפנה לדון בבקשה לפסילתי, אך תחילה ראוי כי נפרט את הרקע העובדתי.
ג.
רקע עובדתי
6. הבקשה המבוקשת לפסילתי מהמשך שמיעת עניינו של הנאשם מתייחסת לשני תיקים, אשר לבקשת בא-כוחו של הנאשם אוחדו בישיבת מתן הכרעת הדין שהתקיימה ביום 3.5.2009 (כפי שיפורט בהמשך). נפרט את עיקרי עובדותיו של כל אחד מהתיקים.