דחיית בקשה לחיוב בתשלום פיצוי עקב הוצאות תביעה הגירושין

לפנינו תביעת הבעל (להלן התובע) לחיוב האשה (להלן הנתבעת)בפיצוי בגין בגידתה והרס חיי הנישואין בסך של 156,393 ש"ח.

סכום זה מורכב מהוצאות חוקרים פרטיים, הוצאות טיפול נפשי, הוצאות משפט, הפסד ימי עבודה, הפסד כספים בחלוקת הרכוש, ופיצוי כספי בגין עגמת נפש.

בית הדין שמע את עמדות הצדדים וב"כ ועיין בסיכומי הצדדים וב"כ בתביעה זו ובחומר נוסף שבתיקים.

להלן תקציר עובדתי הכולל עיקרי טיעוני הצדדים:

א.  ביום י"א באב תשע"ג (18.7.2013) הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י ולהם בת משותפת כבת עשר הנמצאת במשמורת הנתבעת.

ב.   ביום כ"ז באייר תשע"א (31.5.2011) התגרשו הצדדים.

ג.   ביום י"ד בכסלו תשע"א (21.11.2010) פתח התובע בבית הדין תביעת גירושין ובה ציין את העילות לתביעה, חוסר יציבות רגשי ונפשי, אופיה הבזבזני מאד, וכן טענה בגין בגידת האשה. מבקש להודיע כי יעזוב את הבית עקב חשש לעלילות שהנתבעת ממציאה.

ד.   ביום י"ב באייר תשע"א (16.5.2011) התקיים דיון ראשון במהלכו טען התובע כי הנתבעת בגדה בו, לשאלת בית הדין את התובע האם היו יחסי אישות של הנתבעת עם גבר אחר השיב " לא ראיתי, אבל חשד יש" בהמשך ציין כי כששאל האשה על כך השיבה האשה כי לא בגדה. ב"כ הבעל בקשה פיצוי ולאסור את האשה על הבעל והבועל, הנתבעת הכחישה כי היו יחסי אישות וטענה כי היה רק קשר ידידותי, אף היא בקשה פיצוי, בית הדין הציע לצדדים לוותר על תביעותיהם ההדדיות. הנתבעת הסכימה לוותר על כתובתה. ב"כ התובע לא הסכימה.

ה.  בהחלטת בית הדין מהתאריך הנ"ל אישר בית הדין את הסכמת הצדדים להתגרש ואת הסכמת הנתבעת לוותר על כתובתה ופיצוי והורה לרשום במעשה בית דין כי הנתבעת אסורה לחזור לתובע ואם תהיה מעוניינת להינשא למר [ו'] הנחשד, יקיים בית הדין בירור. כשבועיים לאחר מכן התגרשו הצדדים.

ו.   ביום כ"ח באדר ב' תשע"א (3.4.2011) פתח התובע בבית הדין תביעה כספית נלווית לתביעת הגירושין ובו דרש פיצויים על סך 100,000 ש"ח וסך נוסף של 50,000 ש"ח השבת מתנות בגין אורחות הנתבעת.

ז.   ביום ג' בסיון תשע"א (5.6.2011) פתח התובע בבית הדין תביעה נוספת לקביעת דיון לאסור את הנתבעת עליו ועל מר [ו'].

ח.  ביום ב' כסלו תשע"ב (28.11.2011), כחצי שנה לאחר סידור הגט, התקיים דיון ראשון בתביעות התובע וב"כ הנ"ל לאסור את הנתבעת על מר [ו'] ולחייבה לשלם לתובע פיצויים בסך 156,000 ש"ח בגין בגידתה.

ט.  בראשית הדיון הסכימה הנתבעת לציין במעשה בית דין להיאסר על התובע ומר [ו'], אולם התובע וב"כ בקשו לשמוע את החוקרים הפרטיים ולחקור את הנתבעת.

י.   במהלך הדיון נשמעו שני חוקרים פרטיים שהוזמנו מטעם התובע. נצפו תמונות של הנתבעת מתנשקת ומתחבקת עם מר [ו']. לדברי החוקרים הקשר היה נראה להם עמוק (המעקב התבצע ביום 14.11.2010 כשבוע לפני הגשת כתב התביעה).

יא. תגובת הנתבעת: אכן היו יחסי ידידות מתוקף קשרי עבודה שכללו שיחות טלפון ואף נשיקה על הלחי וחיבוק חברי בלבד. לדבריה, מר [ו'] נשוי לאשה ויש להם ילדים וחי באושר.

יב. בית הדין הציע לנתבעת להיבדק בפוליגרף על גרסתה, הנתבעת הסכימה ואף התחייבה בפני בית הדין לקבל תוצאות הבדיקה.

יג.  עוד נשמעו עדים מטעם הנתבעת של חוקרים, גברת בשם [ע' כ'] ואביה, שלטענת הנתבעת וב"כ קיימה יחסי אישות עם התובע בעודם נשואים. נשמעה קלטת בה הודתה הגברת [כ'] כי היא בת זוגו של התובע שנים. העדה הודתה כי קיימה יחסי אישות עם התובע אולם לדבריה זה התחיל אחרי הגירושין, הודתה כי הייתה בקשר ידידותי עמו מספר חדשים לפני כן. בתגובה לדבריה שבקלטת טענה כי עשתה זאת לאחר שחששה מהחוקר שהתקשר ונבהלה ממנו, לאחר מכן אמרה שזו הייתה סתם אמירה.

יד. בהחלטת בית הדין נקבע כי על התובע להמציא בקשה מסודרת ומפורטת לתביעת הנזיקין.

טו. ביום ל' בניסן תשע"ב (22.04.2012)התקיים דיון נוסף בתביעה. במהלך הדיון שוב טענו התובע וב"כ כי בקלטת נצפתה הנתבעת עם מר [ו'] במשך כחצי שעה של בילוי נשיקה וחיבוק המעידים על קשר חזק עם מר [ו'] ולא סתם ידידותי. הנתבעת נחקרה ע"י בית הדין וחזרה על טענתה כי היו אלו קשרי חברות בלבד במסגרת העבודה ללא קשר אינטימי. עוד דן בית הדין בתביעה לחלוקת הרכוש בהתאם לחוק יחסי ממון.