דחיית בקשה להקלות בתנאים המגבילים במעצר בית לזאב בראודה

1.         לפני בקשת המבקשת, שבמקורה היתה בקשה למעצר עד תום ההליכים, להותיר על כנם תנאים מגבילים שהוטלו על המשיב בתום הדיון מיום 21.12.08 ועל פי החלטת בית המשפט העליון ב-בש"פ 10534/08 מיום 14.12.08 (מפי כב' השופט רובינשטיין). עיקרם של אותם תנאים - שהייתו של המשיב במעצר בית מלא בביתו בקרית ארבע בהשגחת ערבים, אשר חתמו על ערבות צד ג' בסכום של
5,000 ש"ח כל אחד, והפקדת סכום של 6,000 ש"ח. המשיב טוען, כי יש מקום להקל בתנאים המגבילים בהתחשב בראיות הקיימות נגדו ובמיוחד על יסוד טענות ההגנה שבפיו.

2.         על-פי האמור בכתב האישום שהוגש נגד המשיב, ביום 4.12.08 החל פינויו של המבנה המכונה "בית המריבה" או "בית השלום" בחברון. באותו יום בשעה 14:44 הלך המשיב בשביל המחבר בין קרית ארבע לבין העיר חברון שבצידיו בתים של תושבים פלסטינאים, ובהם ביתה של משפחת מטריה. כאשר עבר המשיב בסמוך לבית משפחת מטריה, עזב את השביל, שלף אקדח אשר נשא על גופו, עלה על תלולית המובילה לכיוון הבית וצעק לעבר הנוכחים במקום להיכנס לבית. המשיב עשה כן כאשר צעיר שזהותו לא ידועה מלווה אותו. חוסני מטריה (להלן: חוסני) התקרב אל המשיב ואמר לו לעזוב את המקום. במהלך חילופי הדברים ביניהם היכה המשיב את חוסני, ירד מן התלולית וכיוון את אקדחו לעבר חוסני. הצעיר שהיה עימו החל להתרחק מן המקום. חוסני ואביו, עבד אלחי מטריה (להלן: עבד אלחי), ניגשו אל המשיב וביקשו ממנו לעזוב את המקום. בין הצדדים המשיכו חילופי דברים, שבמהלכם דחף המשיב את עבד אלחי. בהמשך, ולאחר שבני משפחה נוספים ממשפחת מטריה ניסו להרחיק את המשיב מן המקום, ירה המשיב לעבר בני משפחת מטריה. יריה ראשונה עברה בסמוך לראשו של רדואן זיאדה ויריה שניה פגעה בחזהו של חוסני. בתגובה לירי התקדם עבד אלחי לעבר המשיב והפילו, תוך שהמשיב יורה שתי יריות נוספות, שאחת מהן פגעה בזרועו של עבד אלחי. חוסני, אשר כאמור נפגע בחזהו כתוצאה מהירי, צפוי לעבור ניתוח להוצאת רסיסי קלע שנותרו בחזה. אשר לעבד אלחי, זרועו נשברה, הוא נותח פעמיים וידו קובעה בעזרת ברגים. בגין מעשים אלה מואשם המשיב בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) או סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות).

3.         המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת עיקרי הדברים האמורים בכתב האישום, ואולם לטענתו עומדים לו שני סייגים לפליליות המעשה בדבר הגנה עצמית ובדבר צורך, לפי סעיפים 34י ו-34יא, בהתאמה, לחוק העונשין. ב"כ המשיב הטעים, כי די בכך שיעורר ספק בדבר התקיימות אחת מן ההגנות הנ"ל כדי לזכותו מכל אשמה (סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין).

4.         בתיק המשטרה מצויות הודעותיהם של המעורבים באירוע וכן דיסק המכיל תיעוד מצולם של האירוע שנעשה על-ידי צלם ארגון "בצלם" ג'מאל אבו סעיפאן (להלן: הדיסק).

מחוסני נגבו שתי הודעות, בימים 8.12.08 ו- 9.12.08. בהודעתו הראשונה מתאר חוסני כיצד היה במרפסת ביתו וראה שני "מתנחלים" מתקרבים לכיוון ביתו. חוסני מציין, כי אחד מהם - המשיב - החזיק אקדח בידו. לדבריו, " המתנחל עלה עליה קטנה לכיוון הבית שלנו, אני התקרבתי אליו במרחק של 7-8 מטר ממנו, ואז המתנחל חזר לאחור מרחק של 4-5 מטר ואז הוא כיוון אלי את האקדח שלו ואמר לי בערבית 'רוח אל בית' - לך הביתה..." (שורות 9-11). חוסני מוסיף, כי כאשר הגיעו למקום בני משפחה נוספים והמשיב ראה " שאנו ארבע" הוא המשיך לסגת לאחור, " ופתאום ירה לעברי, כדור ראשון לא פגע באף אחד, הכדור השני פגע בי בחזה צד שמאל בחלק עליון..." (שורות 14-15). חוסני הדגיש, במענה לשאלות החוקר, כי הרים אבן מאחר שהמשיב הגיע לכיוונו כשהוא נושא אקדח ביד (שורות 41-42), ואולם הנוכחים במקום לא זרקו על המשיב אבנים לפני שירה. חוסני נשאל אם המשיב היכה אותו והשיב בשלילה - " לא, רק ירה בי" (שורה 52). בהודעתו השניה מופיע תיאור דומה. גם בהודעה זו מדגיש חוסני, כי המשיב הגיע לכיוון בית המשפחה כשהוא נושא אקדח בידו - " ראיתי ממרחק כשהוא מגיע לכיוון עם אקדח ביד. ירדתי 10 מדרגות ויצאתי לשטח..." (שורות 3-4). גם בהודעה זו נחקר חוסני לגבי האפשרות כי הוכה על-ידי המשיב ושלל זאת. לדבריו, " אני לא הרגשתי שקיבלתי מכה" (שורה 18).

מעבד אלחי נגבתה הודעה אחת ביום 8.12.08, וגם מפיו נשמע תיאור דומה. " הגיע מתנחל עם אקדח ביד ואני חושב שהיה עם ילד לידו, הוא בא מלמעלה מקרית ארבע והגיע לכניסה של הבית שלנו, הבן שלי חוסני דיבר איתו,... אמרתי לו לך מכאן, הוא לא רצה ללכת, בזמן הזה היינו אני ובני חוסני, הוא ירה יריה אחת שלא פגעה, היריה השניה פגעה בחוסני, אני חשבתי שחוסני מת וקפצתי עליו, על המתנחל, החזקתי אבן והיכיתי אותו בראש כשאני עליו, הוא ירה בי כדור ביד ימין שלי..." (שורות 4-8). בהמשך אמר עבד אלחי, במענה לשאלה, כי כאשר הגיע המשיב ואיים עם האקדח על בנו חוסני, הרים עבד אלחי שתי אבנים (שורות
25-26).

רדואן זיאדה (נכדו של עבד אלחי), אשר יריה ראשונה שנורתה על-ידי המשיב לא פגעה בו, מתאר בהודעתו מיום 5.12.08 תיאור דומה. " ואז ראיתי שני מתנחלים אחד המבנה שלו גדול, גדול בגיל, כבן 45 שנה והיה לו זקן והיה איתו אקדח בצבע כסף, אקדח קטן והיה איתו בחור צעיר כבן 25 שנה, והם באו לכיווני, המבוגר שהיה ברשותו אקדח דרך את האקדח לידי ואז איים עלי ומי שהיה איתי שנכנס לבית... היה איתי דודי ששמו חוסני עבד אלחי מטריה, ואז המבוגר ירה לכיווני ואני הזזתי לו את היד שאחזה את האקדח מיד לאחר שירה אלי. היריה לא פגעה בי. ואז הדוד שלי חוסני אמר לו תחזור למתנחלים. והמתנחל המבוגר שבידו האקדח אמר מספר דברים בעברית בעצבים, דברים שלא הבנו ואז ירה לכיוון הדוד שלי חוסני מתחת לחזה ופגע בו מתחת ללב" (שורות 5 עד 12). בהמשך מתאר רדואן זיאדה כיצד הגיע אל המקום סבו, עבד אלחי, ונורה לאחר שהמשיב הפילו על הקרקע.

הודעה נוספת שיש להפנות אליה היא הודעתו של עצאם אבו סאיפאן. בהודעה זו מצוי אותו תיאור בדבר הגעת שני "מתנחלים" לכיוון ביתה של משפחת מטריה. גם עד זה מוסר כי, " הבחור המבוגר היה לו אקדח ואז הוא החל לאיים עם הילדים, אמר להם להיכנס אל הבית ואז אני ודוד שלי [עבד אלחי] והבן שלו חוסני ורדואן ופאדי נגשנו לדבר עם המבוגר... הבחור הצעיר חזר חזרה והמבוגר הוציא את האקדח שלו ודרך אותו ואז הוא ירה בבן של דוד שלי חוסני, בחזה שלו, קרוב ללב שלו, וחוסני נפל על האדמה. ואז דוד שלי תפס את המבוגר כדי להפיל אותו ולהשתלט עליו ואז שניהם נפלו על הרצפה ואותו מתנחל ירה בדוד שלי ביד ימין והיא נשברה" (שורות 4-9).

תיאור דומה, אם כי באורח כללי יותר, מופיע בהודעתו של פאדי אלג'עברי מיום 5.12.08.

5.         מן המשיב נגבו שלוש הודעות. בהודעה הראשונה מיום 6.12.08 אמר המשיב כי שם פעמיו ל"בית המריבה", לבקשת אשתו, לאחר שבנם לא השיב לפלאפון. בדרכו, התקדמו לעברו " מספר ערבים שאותם אני לא מכיר עם אבנים בידיים" (בשורה 11). בהמשך מציין המשיב, כי נסוג לאחור בעוד הקבוצה התקדמה לעברו " למגע פיזי". אחד מהם ניסה לתת לו מכת אגרוף אך לא פגע בו. המשיב חשש לחייו ורצה להבריח את בני החבורה. " האקדח עדיין היה ביד שלי אז אני דרכתי ויריתי באויר כדור אחד נדמה לי, הם המשיכו להיות סביבי, לא זזו, אני הבנתי שאני נמצא באמת בסכנת חיים, התחלתי לירות מעל הראשים שלהם..." (שורות 17-19). יש להדגיש, כי המשיב אינו מתאר כלל את סטייתו מן השביל ופנייתו לעבר בית משפחת מטרייה וכן את העימות עם חוסני לפני שנוצרה ההתקהלות. גרסתו הראשונה היא, כאמור, כי בדרכו לחברון התקדמו לעברו תושבים פלסטינאים כשבידם אבנים וניסו לפגוע בו.

            בהודעה השניה מיום 7.12.08 נשאל המשיב אם היה עימו אדם נוסף, ותשובתו היתה: " ירדתי לבד אבל ראיתי שאיזה בחור צעיר יורד אחרי" (שורה 5). אשר לעימות המילולי עם בני משפחת מטריה, עובר לירי, אמר המשיב: " ניסיתי להסביר שאני רוצה להגיע לבית המריבה ולא להגיע לבתים שלהם" (שורה 8). לדבריו של המשיב, הוא שלף את אקדחו שכן החבורה עמדה בצורה " אגרסיבית" עם אבנים בידיים. כאשר עומת המשיב עם הנראה בדיסק, כפי שיובא להלן, אמר כי רצה לעבור " ולא נתנו לי" (שורה 25). כאשר הציגו לפני המשיב את הדיסק בו הוא נראה סוטה מן הדרך ופונה לבית משפחת מטריה, אמר: " עליתי אליו מטר או מטר וחצי וניסיתי להסביר שאני מתכוון להגיע לבית המריבה ולא לבית שלו. היה לו אבן ביד. הוא התחיל להרים את האבן..." (שורות 36-37).

בהודעה השלישית מיום 9.12.08 מסר המשיב גרסה שלישית, לפיה עלה לתלולית בעקבות אותו צעיר שזהותו אינה ידועה, אשר תעה בדרך (המדובר באותו צעיר לגביו אמר המשיב בהודעה השניה, כי ראה אותו יורד אחריו). לדבריו של המשיב, לא היתה לו ברירה אלא לעלות בעקבות הצעיר ולהחזירו לשביל (שורות 19-23). המשיב הוסיף, כי הצעיר נבהל ועמד דום, והמשיב חש אחריות לחייו. בהמשך הודעה זו הודה המשיב, כי הוציא את הנשק מכליו עוד לפני שעלה על התלולית בעת שהלך בשביל (בשורות 42-44).

6.         עוד יש להפנות לתיעוד המצולם של צלם "בצלם" ג'מאל אבו סעיפאן, אשר צילם אירועים שונים הכרוכים בפינוי "בית המריבה" או "בית השלום" ואשר קלט במצלמתו את האירוע המתואר בכתב האישום, ככל הנראה סמוך להתחלתו (צילום מיום 4.12.08 החל מדקה 14:48). ב"כ הצדדים הכבירו מילים באשר לעובדות שניתן לקבוע על יסוד הצפיה בדיסק. כמו ב"כ הצדדים, אף אני צפיתי בדיסק שהוגש לעיוני פעמים רבות. המדובר באירוע אינטנסיבי ו"דחוס" ביותר שארך קצת יותר מחצי דקה. אך מובן כי השלב הנוכחי איננו השלב הנכון לקבוע מסמרות באשר לממצאים העובדתיים או באשר להשתלבותם של הנתונים העולים מן הדיסק עם שאר הראיות. ואולם, צפיה בדיסק מלמדת על התרחשותם, לכאורה, של האירועים הבאים: הצילום מתחיל כאשר המשיב מצוי על התלולית הסמוכה לבית משפחת מטריה, כאשר הצעיר שזהותו לא ידועה מאחוריו; המשיב פונה לעבר חוסני, מתקדם לכיוונו, ונראה, לכאורה, מכה אותו או לפחות מאיים עליו בתנועת יד; חוסני בולם את המשיב; בשלב זה חוסני אינו מחזיק באבן; המשיב נסוג לאחור ונמצא בעמדת ירי, וחוסני מרים אבן; עבד אלחי מגיע למקום במהירות, בעוד חוסני נשאר במקום בו עמד; בין המשיב לבין עבד אלחי נוצר עימות; הצעיר שזהותו אינה ידועה אשר עמד לעזוב את המקום שב; אנשים נוספים מתקרבים; המשיב ממשיך להתעמת עם עבד אלחי ואחרים; המשיב יורה יריה אחת שאינה פוגעת, ומיד לאחר מכן יורה בחוסני; עבד אלחי מתנפל על המשיב ומפיל אותו לארץ; בשלב זה נורות יריות נוספות.

            נראה, כי התיעוד המצולם תומך, לכאורה, בגרסתם של חוסני ויתר בני משפחת מטריה שהובאה לעיל ושולל הן את גרסתו הראשונית של המשיב בדבר התקדמות חבורה מאיימת לעברו בעודו הולך לחברון והן את גרסתו המאוחרת בדבר היחלצות לעזרת הצעיר שהלך בסמוך אליו.

7.         ב"כ המשיב, עו"ד עטרי, הדגיש בטיעונו, כי חוסני, על אף שנשאל בנושא זה פעמים רבות, אינו אומר בהודעותיו שהמשיב היכה אותו. לדידו של הסניגור, האירוע התחיל בכך שהמשיב סטה מן השביל כדי להחליף דברים עם חוסני, אשר ירד לעברו בצורה מאיימת וקרא לעברו קריאות שטנה. לאחר מכן, המשיב נראה כל העת כשהוא נסוג, והיריה הראשונה נורתה רק לאחר שהמשיב הוקף על-ידי ארבעה תושבים פלסטינאים שחלקם נשאו אבנים גדולות. עו"ד עטרי הטעים, כי בעת שהמשיב התעמת עם עבד אלחי, הגיע למקום חוסני אשר "איגף" את המשיב ובידו אבנים גדולות. לאחר שהמשיב היה מכותר על-ידי חוסני, עבד אלחי ושניים אחרים, ירה המשיב באויר, ואולם חוסני לא נסוג אלא המשיך להתקדם לעבר המשיב כשאבנים גדולות בידו, ורק בשלב זה ירה בו המשיב ופגע בכתפו. אשר ליריה השניה, זו נורתה שעה שהמשיב היה שרוע תחת עבד אלחי.

8.         תיאורו זה של ב"כ המשיב מבקש להתעלם מן השלב הראשון של האירוע, שלו חשיבות מיוחדת במיוחד בהקשר של הסייג בדבר הגנה עצמית. אזכיר, כי על-פי הסיפא לסעיף 34י לחוק העונשין, " ...אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים". " בעוד שבחינתם של יתר התנאים להגנה עצמית נעשית במועד התקיפה ממש, בחינתו של רכיב זה תיעשה במבט לאחור אל הדרך שבה נקלע המתגונן למצב שבו התאפשרה תקיפתו. הלכה היא כי דרישה זו מעוררת את הצורך לבחון את רצף האירועים שהתרחשו עובר לאירוע..." (ע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 80, 91 (2004), מפי כב' השופט א' א' לוי). עוד יש להזכיר, את הוראות סעיף 34יד(א) לחוק העונשין, לפיהן " הוראות סעיפים
34ז, 34יא [צורך] ו-34יב לא יחולו אם העושה היה מודע, לפני היווצרות המצב שבו עשה את מעשהו, כי הוא עלול לעשותו במצב זה, ואם העמיד את עצמו בהתנהגות נשלטת ופסולה באותו מצב...".