דחיית בקשה להורות על ביטולו של כתב אישום מחמת אי קיומה של זכות השימוע

בפני בקשה להורות על ביטולו של כתב אישום מחמת אי קיומה של זכות השימוע.

כתב האישום מייחס לנאשם, בין היתר, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג, עבירה בניגוד לסעיף 382(ג) לחוק העונשין התשל"ז 1977(להלן חוק העונשין). כתב האישום הוגש למזכירות בית המשפט ביום 6.4.08.

כתב האישום הגיע לידי הנאשם והוא מיוצג על ידי עו"ד עטרי.

אין מחלוקת כי המאשימה, בטרם הגשת כתב האישום, יידעה את הנאשם בדבר הכוונה להגיש את כתב האישום.

בישיבה שקויימה בפני ביום 11.6.08 טען ב"כ הנאשם כי יש  לבטל את כתב האישום וזאת מכמה טעמים:

א.      לא נערך לנאשם שימוע למרות שב"כ עו"ד עטרי במכתב מיום 10.3.08 שנשלח בפקס לענף תביעות ירושלים, הודיע כי הוא מבקש שיערך שימוע לנאשם וכי המועד לשימוע יתואם עימו.

ב.       כתבי אישום בגין אותה פרשה ממש, הוגשו בשני תיקים שונים. האחד ב- ת.פ. 5417/06 והשני ב- ת.פ. 4261/07. כתבי האישום בשני התיקים בוטלו לאחר שעו"ד עטרי טען לעניין השימוע. לפיכך, לטענת עו"ד עטרי, אף על מוטב זה לבטל את כתב האישום, מאותם טעמים שפורטו שם.

ג.        אין מוטב זה משמש ערכאת עירעור ואם לא קויימו החלטות השופטים בשני התיקים שבוטלו ולא הוגש בגינן עירעור יש לבטל את כתב האישום שבפני.

לטענותיו של ב"כ הנאשם השיבה המאשימה כי על פי סעיף 60 א(א) לחוק סדר הדין הפלילי נוסח משולב התשמ"ב 1982 (להלן חוק סדר הדין הפלילי) היא קיימה את חובת היידוע לפני הגשת כתב האישום וזאת למרות שבעבירה בניגוד לסעיף 382(ג) לחוק העונשין ובהתאם לתקנה 1(1)(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי (קביעת סוגי פשעים שלגביהם אין חובת יידוע לפי סעיף 60א(א) לחוק) התשס"ה 2005, פטורה המאשימה אפילו מחובת היידוע.

עוד טענה ב"כ המאשימה כי לתיק לא הגיע מכתבו של עו"ד עטרי ועל כן הנאשם לא הוזמן לשימוע. המאשימה תערוך לנאשם שימוע, אם יחפוץ בכך, ואין צורך לבטל את כתב האישום. המאשימה תשמע את טענות הנאשם בחפץ לב ועמדתה לא תהיה מושפעת מעצם הגשת כתב האישום. אם תגיע למסקנה כי יש ממש בטענותיו של הנאשם היא תשקול את עמדתה מחדש ותבטל את האישום אם יהיה צורך בכך.

כן טענה כי אין די בכך שב"כ הנאשם שלח פקס, היה עליו לוודא את קבלתו. חודשים ארוכים לא בירר מה עלה בגורל בקשתו.

הצדדים הפנו לפסיקה של בתי משפט שלום ומחוזי ומסתבר שקיימים פסקי דין שונים בסוגיה זו.

דיון

המאשימה העדיפה שלא לערער על החלטות הביטול בשני התיקים שנזכרו לעיל וטעמיה עימה. עובדה זו אינה משפיעה על יכולתה להגיש כתב אישום חדש. ההחלטה בתיק זה ניתנת על ידי בתיק הנוכחי העומד בפני. החלטות קודמי אינן מחייבות מוטב זה.

מה עוד שהחלטת כב' השופטת שלו גרטל מיום 12.2.07 בת.פ. 7417/06, זו לשונה

"לאור טיעוני ב"כ הנאשם, ובשים לב לטיעוני התביעה אני מורה על

ביטול כתב האישום"

זאת ותו לא.

אני מסכימה עם קודמי באשר לחשיבות זכות נאשם ליידוע ושימוע. נראה שלא יכולה להיות מחלוקת כי עם היוודע לנאשם כי התביעה שוקלת הגשת כתב אישום זכותו לשימוע, אם רצונו בכך, תישמר.

אך במה דברים אמורים. הנאשם ידע כי בכוונת המאשימה להגיש כתב אישום וב"כ אף טרח לשלוח פקס לתביעה שברצונו לנצל את זכות השימוע.