דחיית בקשה להארכת מועד עיכוב ביצוע לצו הריסה מנהלי בעניין תוספות בנייה לדירות מגורים

בפניי ערעור על החלטותיו של בית משפט לעניינים מקומיים בחיפה מיום 17/05/2009 ומיום 04/06/2009 אשר דחה את בקשותיהם של המערערים להאריך את מועד עיכוב ביצועו של צו הריסה מנהלי אשר הוצע בעניין תוספות בנייה שנבנו שלא כחוק בדירות מגורים של המערערים. מדובר בצו הריסה מנהלי מיום 09/12/2004 אשר ביצועו עוכב למשך 18 חודשים בהתאם להסדר שבין הצדדים, זאת על מנת לאפשר למערערים למצות הליכים תכנוניים ולהכשיר את הבנייה. המועד המוסכם חלף. הכשרת הבנייה הבלתי חוקית לא הוסדרה. הועדה המקומית לתכנון ובניה של עיריית חיפה הורתה על ביצועו של צו ההריסה. המערערים פנו לבית משפט לעניינים מקומיים כדי שתינתן אורכה נוספת ובקשותיהם נדחו. מכאן הערעור.

דין הערעור להדחות.

הכלל המנחה הוא כי צו הריסה מנהלי יבוצע לאלתר. מטרת הצו המנהלי הינה למנוע בנייה ללא היתר ולעצור את הבנייה עוד לפני השלמתה ובכל מקרה לפני אכלוס המבנה. כפי שעולה מכתבי הטענות שהוגשו לבית משפט קמא, וכן מהאמור בהודעת הערעור וממסמכים שצורפו, עולה כי אכן צו ההריסה המנהלי הוצא במועד, מיד כאשר בוצעה הבנייה, בטרם השלמתה ובטרם אכלוס. במצב דברים כזה היה מקום לבצע את הצו לאלתר ולא היה מקום לדחות את הביצוע ובדרך זו להנציח את ביצוע העבירה. המשיבה פעלה אחרת ואולם לעת הזו, משלא הוסדרה הכשרת הבנייה הבלתי חוקית, אין עוד מקום לאשר את המשך עיכובו של הצו אשר כאמור, ובהתאם למדיניות המשפטית הראויה, היה צורך לבצעו זה מכבר.

מעבר לכך, כפי שעולה מהאמור בכתבי הטענות, על אף שהוצא צו ההריסה המנהלי, ותוך כדי המו"מ הממושך, הושלמה בפועל הבנייה והושלם הליך האכלוס. בעניין זה סבור אני כי יש בכך כדי לחסום את המערערים בפני העלאת טענות כנגד ביצוע צו ההריסה המנהלי. בעניין זה סבור אני כי על אף שמדובר בהליך המתנהל במסגרת של המשפט הפלילי, חלים על המבקשים את ביטול הצו כללים החלים על כל אזרח העותר כנגד ביצוע החלטה מנהלית, במובן זה שחלים כללים מתחום המשפט המנהלי ובראש ובראשונה החובה לפעול בידיים נקיות.

על המבקש את ביטול צו ההריסה המנהלי לפעול כשידיו נקיות. לטעמי, אין זה המקרה שבפני. צו ההריסה המנהלי הומצא למערערים בטרם הושלמה הבניה ובכל מקרה בטרם אוכלס החלק הבנוי. המערערים בחרו להמשיך את הבניה, להשלימה ולאכלס את הבנוי. סבור אני כי בכך השמיטו תחת רגליהם את הבסיס לקבלת צו שעניינו עיכוב ביצועו או ביטולו של צו ההריסה המנהלי. הכלל הוא כי "חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם" בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקח כוחות צה"ל באיו"ש (לא פורסם, 28.10.2004); בג"ץ 851/06 עמונה - אגודה שיתופית נ' שר הביטחון (לא פורסם, 29.1.2006); בג"צ 17/06 צבח נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.3.2006); בג"צ 6102/04 שייח' עלי מועדי נ' שר הפנים (לא פורסם, 26.9.2005); בג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד ל(2) 304 (1976); בג"צ 8918/03 סלים איסמאיל חסן נ' ועדת משנה לפיקוח, מועצת התכנון העליונה, המנהל האזרחי ( פסק דין מיום 4/6/09, פורסם באתר בתי המשפט:

http://elyon1.court.gov.il/files/03/180/089/r18/03089180.r18.htm

דברים אלו נאמרו אמנם במסגרת של הליכים מנהלים ואולם נכונים הם גם להליך שבפני. מעת שהוצא צו ההריסה המנהלי היה על המערערים להפסיק כל פעולה של השלמת הבניה ואכלוסה, זאת עד שיוכשר המבנה ויקבל היתר. משלא עשו כן - פועל הדבר כנגדם ואין מקום ליתן להם את הסעד המבוקש. . 

מעבר לכך, אמנם לא חלים על מקרה זה הוראות סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה ואולם ניתן לגזור מהוראות סעיף 207 וההלכות שנקבעו, גם לעניין ביצועו של צו הריסה מנהלי. בעניין זה סבור אני כי יש מקום לעכב את ביצועו של הצו רק אם יוכח לבית משפט כי אכן בוצעו הליכים שמאפשרים את הכשרת הבנייה הבלתי חוקית במובן זה שקבלת היתר בנייה היא בהישג יד וכי ניתן לראות את האור בקצה המנהרה. כפי שעולה אף מטיעוני המערערים, אין זה המצב בענייננו. אמנם יום לפני הדיון הגישו המערערים לועדה המקומית לתכנון ובנייה תב"ע נקודתית ואולם נראה כי אין לתוכנית זו סיכוי של ממש ובכל מקרה לא ניתן לומר כי הכשרת הבנייה נמצאת בהישג יד.

המערערים טענו בפניי לאפליה ביחס למבנים אחרים באותו אזור. לא הובאו בפני בית משפט קמא או בפניי כל ראיות המבססות טענה זו. בהתאם, לא מצאתי מקום לקבוע כי החלטת המשיבה לבצע את צו ההריסה המנהלי, ובמיוחד לאחר הארכה שכבר ניתנה למערערים להסדיר את חוקיות הבנייה, היא הוראה הנגועה באפליה ביחס למבנים אחרים. לעניין הוכחת טענ בדבר אפליה ואכיפה בררנית  ראה: מיכל טמיר, אכיפה סלקטבית, (הוצאת נבו 2008) פרק שביעי. 

בנסיבות אלו לא מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים את ביטולו של צו ההריסה המנהלי.

אשר על כן, לא מצאתי כי נפלה טעות תחת ידו של בית משפט קמא אשר דחה את בקשת המערערים למתן אורכה נוספת לביצוע צו ההריסה.

הערעור נדחה. אני מורה כי תינתן למשיבה אורכה של 60 ימים לביצוע צו ההריסה.

מאחר ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, וכדי שלא יפגעו זכויות המערערים, אני מעכב את ביצועו של פסק הדין עד ליום 1/7/09. בפרק זמן זה יוכלו המערערים לשקול את המשך צעדיהם.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לחייב את המערערים בהוצאות המשיבה.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין בדחיפות לב"כ הצדדים. 

ניתן היום,  <כ"ד סיון תשס"ט>, <16 יוני 2009>, בהעדר הצדדים.

<             >