[פס"ד זה ניתן בשלושה. להלן נימוקיי לפסה"ד]. ביום 30/6/2020 הגיש האיש תביעה שכותרתה ומהותה הינן תביעה "לבטל את החיוב במזונות". בפירוט הבקשה ע"י האיש נכתב כי לצדדים שתי בנות, האחת ילידת 2011 והשנייה 2012, הצדדים התגרשו ביום 3.5.2015 וכעת מקיימים "הורות משותפת". עם גירושיהם נחתם בין הצדדים הסכם גירושין לפיו ישלם האיש מזונות ומדור לבנותיו בסך 3,000 ₪ מידי חודש.
לשון הקטע הרלבנטי בהסכם היא: "הואיל והצדדים מבקשים להסדיר בהסכם זה את כל השאלות והעניינים השנויים במחלוקת ביניהם והמצריכים הסדר לרבות מזונות הקטינות ומדורן וכו", ושם לשון סעיף 5 (ב) הינה "החל מחודש 9/15 ישלם האב עבור מזונות הקטינות ומדורן את הסך של 3000 ₪ לחודש". ובהמשך ההסכם ישנה קצבה לסוף תקופת התשלום, בסעיף ה' בא חיוב מחציות בשווה בנוסף לדמי המזונות.
האיש טוען כי "לאחרונה חל שינוי נסיבות מהותי", חלה התדרדרות רבתי במצבו הכלכלי של התובע שהובילה לקריסה מוחלטת במהלך משבר מגיפת הקורונה. הדברים הגיעו לידי כך שהתובע נמצא כעת, לדבריו, בעיצומן של ההכנות הטכניות להגשת בקשה לפש"ר. חובותיו כעת לבנקים, לדבריו, מסתכמים בלמעלה ממיליון ומאתים אלף ₪ מלבד חובותיו לספקים שונים. "התובע אינו משתכר כעת מאומה".
בהרצאת פרטים שצירף לתביעה הצהיר כי בששת החודשים שקדמו לתביעה אינו משתכר דבר. וכי לא ידוע לו מה גובה הכנסת הנתבעת, אולם ציין כי היא עובדת משרד-החינוך וכמו"כ מפעילה מספרה ושרותי איפור בביתה וכן מוכרת מוצרי טיפוח.
התובע צירף אסמכתא לפיה בנק לאומי תובעו (ליתר דיוק, תובע את החברה שבבעלותו) על סך 597,840 ₪, יתרת חובה בחשבון הבנק, החשבון אותו פתחה חברת "[ק']" שהיא חברה פרטית בבעלות האיש. מאוחר יותר נפתח תיק בהוצל"פ (20 ביולי 2020) ע"י בנק לאומי ע"ס 82,830 ש"ח. כמו"כ הוגשה תביעה ע"י בנק מזרחי-טפחות ע"ס 462,663 ש"ח. ועוד חובות לחברת האשראי ול"פרטנר".
בסיכומי ב"כ האשה טען הלה כי האשה משתכרת סכום זעום מידי חודש, וכי בעלה הנוכחי מתקיים מקצבת נכות, בנוסף יש לו חוב מזונות לילדיו מנישואיו הקודמים, עוד טען ב"כ האשה כי המסמכים אותם הציג התובע לביה"ד משקפים מצב של חובות רבים לאיש כבעל עסק, אולם לא ניתן להסיק על-פי זה בלבד מה באמת מצבו הכלכלי של האיש ללא שיציג לפני ביה"ד תדפיסי חשבון העו"ש שלו, פקדונות חסכונות וכו'. כמו"כ ציין כי כבר בעת החתימה על ההסכם, וכך נכתב בו, טען האב כי הוא מצוי בחובות של 650,000 ₪ ובכל-זאת עיסקו הניב לו מאות אלפי ש"ח בשנה.
הערה מקדמית - הגדרת תביעת האיש
הגדרת התביעה ותוכנה, כפי שהוגדרה ע"י התובע, הינה "לבטל את החיוב במזונות". טענת "ביטול" חובת המזונות ראוי לה שתתבסס על טיעון עקרוני-הלכתי לפיו השתת דמי המזונות על האב בטעות יסודה, כגון: במקרה בו האב כלל אינו אבי הבנות, או אם הבן מרדן (לפי חלק מהשיטות בהבנת דין זה) וכדו'. אולם עיון בטענות האב, וכפי שהצגנו אותן לעיל בקצרה, מעלות סיבות אחרות, כשהמכנה המשותף להן הינו צורך בשקילה מחדש את כובד המעמסה הכספית המוטל על כתפי האב והצורך בהתאמה למצבו הכלכלי בהווה. סיבות אלו יכולות להיות יסוד לתביעת "הפחתת דמי המזונות" אך לא לביטולן, ותביעה זו מצריכה עיון פרטני מדוקדק באלמנטים שונים המרכיבים את מעמדו הפיננסי של האב. אעפ"כ, לא נדרוש את תיקון כתב-התביעה ונפרש פירוש דחוק את מושג "ביטול החיוב", כותרת תביעתו, ונפרשו כתביעה שמהותה איננה ה"ביטול" אלא ה"צמצום" אלא שצמצום דמי המזונות המבוקש הוא עד-כדי ביטולם. משכך טענות האב מובילות לתביעה מידתית הנעה במנעד רחב שבין הותרת הסכום כפי שהוא עד כדי צמצומו לאפס, במובן מעשי "ביטולו". לפי זה אף אם ביה"ד ימצא לנכון לדרוך בדרך האמצע ויותיר את החיוב אלא יצמצמו, הרי שייענה בזה משפטית לטענות ותביעת האב.
הספקות העומדים לפנינו
בבואנו לדון בתביעת האב (וכפי פירושה המתוקן, כאמור), נראה שעלינו להציב את הספקות שתביעה זו יוצרת, באופן הזה:
לפום ריהטא, הנדון שלפנינו שונה ממצב בו ביה"ד דן מכוח "שינוי נסיבות", לשינוי החלטה ופס"ד שלו שקבעה חיוב ושיעור דמי-מזונות. או-אז נדרש היה ביה"ד לקבוע עפ"י כללי ההלכה, מהו היקף חיוב המזונות הנגזר מתנאי המציאות העומדים לפניו, שעה שבא לתת את החלטתו המעודכנת. אופיו של חיוב המזונות הוא תלוי-מצב ועליו להיבחן ולהיקבע מחדש כל אימת שהמציאות פושטת צורתה ולובשת חדשה, בשל-כך לעולם פתוחה דלתו של ביה"ד בפני הצד אשר מבקש שקילה מחודשת בשל שינוי הנסיבות. אולם, יש להסתפק האם אף כך יש לנהוג במקרה שלפנינו, שהרי סכום המזונות שנקבע מעיקרא לא היה פרי החלטת בי"ד לאחר שיקוליו שנגזרו מהמצב שעמד לפניו, אלא נקבע מכוח החלטת והסכמת הצדדים, כפי שנוסחה בהסכם-הגירושין עליו חתמו שעה שבאו להתגרש. הסכם זה, אף כי קיבל תוקף בפסק בי"ד אשר בדק כי אינו חורג מתחום הסביר, מ"מ לא נהגה ונוצר מכוחו. אמנם, לו ביה"ד היה מוליך ומביא מעלה ומוריד, את הצדדים עד בואם לידי הסכמתם זו, היה מקום לדון שמא פרי כל זה, קרי ההסכם, הינו תוצרו המוגמר של מעשה ביה"ד הניתן מתוך מכלול השיקולים שעמדו בשעתם לפניו, לא כן הדבר כאשר ההסכם נוסח ע"י הצדדים והובא רק לאישור ביה"ד, כבמקרה שלפנינו.
אמור מעתה, שמא לא די בכך שביה"ד יווכח כי אכן תנאי ההווה ומסגרותיו שונים הם מאלו שהיו בעת קביעת סכום המזונות בהסכם. לא נוכל להסתפק בבחינת התמונה שלפנינו כיום, ולבחון את התאמתה לעבר. יתכן שלא נצא ידי-חובתנו בלא שנישא עיננו אל העבר, ונעמיד את עצמנו באותה השעה בה הבעל בא בכתב והתחייב לאותו הדבר ממנו כעת חפץ להשתחרר, שׂומה עלינו לבחון האם התחייבות זו שנטל האיש על-עצמו בעת ההיא, היה כבר אז שוברה בצידה ומצדיקה התחשבות בשינויים שיתכן ובאו בעת מאוחרת לה.
אם נתרגם ספק זה לשפה ההלכתית-משפטית, הרי שענייננו הוא לשקול כיצד להגדיר את סוג ההתחייבות אותה נטל האיש על-עצמו ומהם גבולותיה. האם יש לראות את התחייבות האיש למזונות ילדיו בהסכם הגירושין, כהתחייבות חדשה לה התחייב האיש, ואין בינה ובין חיוב מזונות הקבוע מצד ההלכה אלא שיתוף השם בלבד? האם בחייבו את-עצמו בקניין הפך האיש את חוב מזונות ילדיו שהטילה עליו ההלכה (לפי הגדרתו למדרגותיו השונות) לחוב כשאר חובות שאדם מחייב את-עצמו? או שמא, אין התחייבותו באה לשנות את תוקף החיוב ההלכתי הקיים בלאו-הכי ולתת לו הגדרה חדשה מחמירה, אלא אך ורק באה לקצוב את סכום המזונות, הנכון בעיניי בני הזוג, חלף הקצבתו ע"י הערכאה השיפוטית, שעה שבאים להתגרש ולעגן בהסכם את פני העתיד – זהו הספק הראשון העומד לפתחנו.
והנה אם נכריע כפי הצד השני, ולא נראה בהתחייבותו פנים חדשות, ובכך יש לחזור לשורת הדין, יש לדון כיצד בדיוק להגדיר את חיובו שעפ"י ההלכה לשתי בנותיו שבגילן הנוכחי, שהוא מעל גיל שש, וממילא האם הגדרת חיובו זה מאפשרת שינוי סכום המזונות במקרה של הרעת מצבו הכלכלי, אם נסבור שאכן כן, לא יוותר לנו אלא לבחון בדקדוק את מצבו הכלכלי של האב (ואולי אף של האם) כדי להגיע למסקנה אם יש מקום להיענות לבקשת האב.
אולם אם נצעד בדרך האחרת ונכריע כי פנים חדשות באו לכאן והתחייבות האיש בהסכם כמוה כהתחייבות ממונית רגילה, יש לדון האם בכלל יש מקום לבחינת שינויי נסיבות אל מול שעת ההתחייבות שהתחייב. בחינה זו צריכה להיות בראשיתה "טכנית", עיון ודקדוק בלשון ההסכם, מה בדיוק ולמי בדיוק התחייב, שמא שוברו נמצא בצידו, ואם ההסכם ככתבו וכלשונו ינעל הדלת בפנינו לסותרו מתוכו, הרי שתידרש בחינה הלכתית האם בכלל ומתי ניתן לשנות מהחיוב שנטל האיש על-עצמו. בחינה זו תסתעף למספר סעיפים בשים לב לאופי החיוב, לקצבתו, ולתלות, אם קיימת, בין סעיף זה בהסכם, נשוא דיונינו, לבין סעיפים נוספים בהסכם. יתכן ונצטרך לחדור אף להלך רוחם של הצדדים שעה שבאו לחתום על ההסכם, מי מביניהם היה הדוחף לגירושין ולהסכם שסידר את עניינם ומי היה הצד ה"נגרר".
הגדרת חיוב מזונות שבהסכם
שרש הספק
כאמור, שרש הספק הראשון שלפתחינו, הינו, כיצד להגדיר את סוג ההתחייבות אותה נטל האיש על-עצמו ומהם גבולותיה. האם יש לראות את התחייבות האיש למזונות ילדיו בהסכם הגירושין, כהתחייבות חדשה לה התחייב האיש, ואין בינה ובין חיוב מזונות הקבוע מצד ההלכה אלא שיתוף השם בלבד? האם בחייבו את-עצמו בקניין הפך האיש את חוב מזונות ילדיו שהטילה עליו ההלכה (לפי הגדרתו למדרגותיו השונות) לחוב כשאר חובות שאדם מחייב את-עצמו, או שמא אין התחייבותו באה לשנות את תוקף החיוב ההלכתי הקיים בלאו-הכי ולתת לו הגדרה חדשה מחמירה, אלא אך ורק באה לקצוב את סכום המזונות הנכון בעיניי בני הזוג, חלף הקצבתה ע"י הערכאה השיפוטית, שעה שבאים להתגרש ולעגן בהסכם את פני העתיד - זהו כאמור הספק הראשון העומד לפתחנו.