דחיית בקשה לאיחוד משפחות בשל מניעה ביטחונית

הנשיא א' ברק:

העותרים - אזרח ישראלי ותושבת האיזור - הגישו בקשה לאיחוד משפחות. הם ביקשו כי יוענק לבת הזוג תושבת האיזור רישיון לישיבת קבע בישראל ובהמשך אזרחות ישראלית. המשיבים סירבו לבקשה לאיחוד משפחות בשל "מניעה בטחונית". כנגד סירוב זה מופנית העתירה שלפנינו. זו נדונה בהתאם להוראות המעבר שבחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. ממילא אין לפסק הדין בבג"ץ 7052/03 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם) תחולה ישירה בענייננו.

1.        העותר 1 (להלן - העותר) הינו אזרח ישראלי, יליד שנת 1933. בשנת 1995 הוא נישא לעותרת 2 (להלן - העותרת), תושבת האיזור, ילידת שנת 1964. העותרים הגישו (ביום 14.2.1996) בקשה בלשכת מינהל האוכלוסין בעפולה למעמד של תושבת קבע בישראל עבור העותרת. בשלב ראשון אושרה בקשתם (ביום 5.8.2001). לעותרת ניתן היתר כניסה לישראל ושהייה בה למשך ששה חודשים. היתר השהיה הוארך מעת לעת. ביום 1.2.2005 נשלחה לעותר הודעה ממשרד הפנים לפיה בקשתו לאיחוד משפחות עם העותרת סורבה "נוכח מידע על פעילות בה מעורב בן הזוג הזר ואשר יש בה כדי לסכן את בטחון המדינה". בהודעת משרד הפנים צוין כי על העותרת לצאת מישראל באופן מיידי.

2.       העתירה מופנית כנגד החלטת המשיבים לסרב לבקשת העותרים לאיחוד משפחות. העותרים מבקשים לאפשר להם לממש את זכותם לחיות בזוגיות ובמשותף ככל זוג אחר. הם עותרים למתן רישיון לישיבת קבע לעותרת, ובהמשך הענקת אזרחות ישראלית. העותרים עומדים על הפגיעה הקשה הנגרמת להם בעקבות סירוב הבקשה לאיחוד משפחות. הם מציינים כי העותר הינו אדם מבוגר וחולה, שאינו יכול להסתדר ללא העותרת מחמת גילו ומצבו הבריאותי. הם עומדים על זכותם לחיות יחד כבעל ואשה, ומדגישים את הזכות לחיי משפחה כזכות יסוד טבעית, המוכרת הן במשפט הבינלאומי והן במשפט הישראלי. הם מבקשים להעניק לעותרת את הזכות לשהות בישראל עד להשלמת הליך קבלת האזרחות ולהורות למשיבים להמשיך לטפל בבקשה לאיחוד משפחות. במהלך הדיון בעתירה, ניתן צו ארעי האוסר על הוצאת העותרת מישראל.

3.       המשיבים, בתגובתם לעתירה, מבקשים לדחותה. לטענתם, קיימת מניעה ביטחונית להמשך שהותה של העותרת בישראל. לדברי המשיבים, הבקשה למתן מעמד בישראל לעותרת סורבה בעקבות מידע שנמסר מגורמי הביטחון במסגרת הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות. לדברי המשיבים, ממידע מודיעיני המצוי בידיהם עולה כי גורמי הבטחון מתנגדים לאישור בקשת איחוד המשפחות ולהמשך שהייתה של העותרת בישראל, עקב קשרי העותרת לפעילי טרור. בין אלה מצוי אחיה חאלד, אשר נעצר בינואר 2005 בגין פעילות צבאית במסגרת ארגון החמאס והועמד לדין בבית המשפט הצבאי בשומרון. כן מצוי ביניהם בן אחיה אשרף, אשר נעצר בינואר 2005 והודה בפעילות במסגרת ארגון החמאס. בהמשך מסרו המשיבים כי אחיה הורשע בחברות בארגון החמאס ובהחזקת כלי ירייה ללא היתר ובן אחיה הורשע אף הוא בחברות בארגון החמאס, מתן כלים לביצוע פשע, אימונים צבאיים והחזקת כלי ירייה. החלטת המשיבים נסמכת, כך נטען, על מידע מודיעיני עדכני המצביע על מסוכנות הנשקפת מן העותרת נוכח קשריה עם פעילי פח"ע המעורבים בפעילות נגד בטחון האיזור. לפיכך, באישור הבקשה לאיחוד משפחות בעניינה יש כדי לסכן את שלום הציבור ואת בטחון המדינה.

4.       לטענת המשיבים, מוקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב בעת שקילת בקשתו של אדם לקבל מעמד בישראל. כך כאשר מדובר במעמד ארעי, ומקל וחומר עת מדובר במעמד של קבע. במסגרת שיקול דעתו רשאי שר הפנים לשקול את השאלה האם היענות לבקשה עלולה ליצור סכנה לביטחון הציבור, לשלומו, לביטחון המדינה או לאינטרסים חיוניים שלה. שר הפנים מוסמך שלא לאפשר ישיבה בישראל למי שהוא סבור כי נשקפת ממנו סכנה לביטחון המדינה או לשלום הציבור, כפי שהוא סבור בעניינה של העותרת. עמדת המשיבים היא כי השיקולים וההחלטה בעניינה של העותרת היו סבירים וראויים ואין הם מקימים עילה להתערבות בית המשפט.

דיון

5.       בקשת העותרים - אזרח ישראלי ותושבת האיזור - לאיחוד משפחות הוגשה בשנת 1996. היא התבססה על חוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן - חוק האזרחות). ביום 6.8.2003 פורסם חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן - חוק הוראת השעה). חוק הוראת השעה הטיל מגבלות על איחוד משפחות בין אזרח ישראלי לבין תושב האיזור. ההוראה המרכזית בחוק הוראת השעה קובעת כי:

"בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל..." (סעיף 2 לחוק).

6.       הוראות המעבר שבחוק הוראת השעה מאפשרות, עם זאת, מתן רישיון לישיבה בישראל לתושב האיזור שבקשתו להתאזרחות הוגשה לפני יום 12.5.2002 או שהחזיק בידיו רישיון לישיבה בישראל ערב תחילתו של החוק. וזו לשון הוראות המעבר שבסעיף 4 לחוק:

"4. הוראות מעבר

על אף הוראות חוק זה -

(1) רשאי שר הפנים או מפקד האזור, לפי הענין, להאריך את תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל, שהיו בידי תושב אזור ערב תחילתו של חוק זה בהתחשב, בין השאר, בקיומה של מניעה ביטחונית כאמור בסעיף 3ד;

(2) רשאי מפקד האזור לתת היתר לשהייה זמנית בישראל לתושב אזור שהגיש בקשה להתאזרחות לפי חוק האזרחות או בקשה לרישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לפני יום א' בסיון התשס"ב (12 במאי 2002) ואשר ביום תחילתו של חוק זה טרם ניתנה החלטה בענינו, ובלבד שלא תוענק לתושב כאמור, לפי הוראות פסקה זו, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא יינתן לו רישיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע, לפי חוק הכניסה לישראל".

7.       בית משפט זה דן, בהרכב מורחב של אחד-עשר שופטים, בשורה של עתירות נגד חוקתיותו של חוק הוראת השעה (בג"ץ 7052/03 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' שר הפנים ואח' (טרם פורסם); להלן - פרשת עדאלה). הדיון נסוב, בעיקרו, סביב האיסור הגורף הקבוע בסעיף 2 לחוק הוראת השעה על הענקת מעמד חוקי כלשהו בישראל לתושב האיזור בתקופת תוקפו של החוק. בית המשפט פסק, ברוב דעות, לדחות את העתירות כנגד חוקתיות חוק הוראת השעה. 

8.       דחיית בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות, הגם שארעה בתקופת תוקפו של חוק הוראת השעה, אינה נובעת מן האיסור הגורף הקבוע בסעיף 2 לחוק. היא מבוססת על בחינה אינדיוידואלית של הבקשה. אכן, עניינם של העותרים אינו בא בגדר האיסור הגורף על קבלת מעמד בישראל. זאת, נוכח הוראות המעבר הקבועות בחוק הוראת השעה. בקשתם הוגשה עוד בשנת 1996. החל משנת 2001 היה בידי העותרת היתר שהייה בישראל, אשר הוארך מעת לעת, בהתאם לנוהלי "המבחן המדורג" בהתאם לחוק האזרחות. עניינם של העותרים מצוי, איפוא, במסגרת הוראת המעבר שבסעיף 4(1) לחוק. מעבר לכך, העותרים נכנסים גם לגדר חריג הגיל, הקבוע בסעיף 3(2) לחוק הוראת השעה. אמנם, כל עוד חוק הוראת השעה עומד בעינו, גם הנהנה מהוראות המעבר ומחזיק בהיתר שהייה או רישיון לישיבה בישראל אינו יכול להשלים את הליך ההתאזרחות ולקבל אזרחות. אולם העתירה דנן, אין עניינה בהיעדר אפשרות להשלים את הליך ההתאזרחות. עניינה בסירוב הפרטני לבקשת העותרים להאריך תוקפו של היתר שהייה קיים, בשל "מניעה בטחונית", תוך שלילת כל מעמד חוקי של העותרת בישראל וחיובה לצאת את הארץ. התקיימה בעניינם של העותרים בדיקה אינדיבידואלית של נסיבותיהם הספציפיות והבקשה נדחתה על בסיס פרטני. מכאן שלשאלות החוקתיות בעניין האיסור הגורף על איחוד משפחות עם תושבי האיזור, שנדונו בפרשת עדאלה, אין נגיעה ישירה לעתירה שלפנינו.

9.       לשר הפנים (או מפקד האזור) מוקנה שיקול דעת להאריך תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל. על פי הוראות המעבר שבחוק הוראת השעה, הוא רשאי להתחשב בקיומה של "מניעה בטחונית". סעיף 3ד לחוק קובע:

"3ד. מניעה ביטחונית

לא יינתן היתר לשהייה בישראל לתושב אזור לפי סעיף 3, 3א(2), 3ב(2) ו-(3) ו-4(2), אם קבע שר הפנים או מפקד האזור, לפי הענין, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או בן משפחתו עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל; בסעיף זה, "בן משפחה" - בן זוג, הורה, ילד, אח ואחות ובני זוגם".