דחיית בקשה לאיחוד זמני של משפטים בפרשת "ראשונטורס"

1.         לפנינו בקשה מאת המאשימה לצוות על איחוד זמני של הדיון בת"פ 402/09 ובת"פ 426/09 לשם שמיעה משותפת של עדי תביעה המתגוררים בחו"ל, ולחזור ולהפריד את הדיונים לאחר מכן.

2.         לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשו שני כתבי אישום נפרדים: ת"פ 426/09 הוגש נגד מר אהוד אולמרט וגב' שולה זקן והוא נדון לפני הרכב של שלושה שופטים, ות"פ 402/09 הוגש נגד גב' רחל ריסבי רז והוא נדון לפני כב' השופט רפאל כרמל. באישום הראשון בת"פ 426/09 ובכתב האישום בת"פ 402/09 מואשמים הנאשמים בביצוע בצוותא של עבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

3.         המאשימה מציינת בבקשתה כי כל אחד מהנאשמים בשני כתבי האישום היה צד לעבירות שבוצעו על ידי שלושת הנאשמים במשותף והאישומים הם בשל סדרת מעשים המהווים פרשה אחת. לפי הנאמר בבקשה, פוצלה הפרשה לשני כתבי אישום בשל הצורך להעיד את הגב' רחל ריסבי רז הנאשמת בת"פ 402/09 נגד הנאשמים בת"פ 426/09 ובשל העובדה שכתב האישום בת"פ 426/09 כולל אישומים נוספים שהנאשמת בת"פ 402/09 איננה צד להם. עוד מציינת המאשימה בבקשתה כי חומר החקירה בתיקים מבוסס בין השאר על עדויות של עדים המשותפים לשני כתבי האישום, שמקום מגוריהם הקבוע בחו"ל. חלק מהעדים מסרבים להגיע להעיד בישראל והמאשימה החלה בהליכים לשם הגשת בקשה להשמעת עדותם באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה.

4.         המאשימה ביססה את בקשתה על שני נימוקים: העלות הכספית הגבוהה הכרוכה בהבאת עדים מחו"ל לעדות בישראל ובהעדת עדים באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה, וכן הקשיים שהעדים והרשויות בחו"ל עלולים להערים, אם תתבקש פעמיים העדת עדים בחו"ל. מטעמים אלה, כדי לחסוך בעלות גבוהה ולהבטיח את שמיעת העדים, מתבקש בית המשפט להורות על איחוד הדיון בשני התיקים באופן שעדותם של העדים המתגוררים בחו"ל, הן אלה שיסרבו להגיע לישראל והן אלה שיגיעו לארץ למתן העדות, תישמע במעמד אחד. 

5.         בעת הדיון בבקשה הוסיף בא-כוח המאשימה כי בקשתו היא שהדיון המאוחד יישמע על ידי הרכב השופטים בת"פ 426/09 ולא על ידי השופט הדן בת"פ 402/09. בא-כוח המאשימה הודה כי לא מצא תקדים לבקשה כזו כאשר מדובר בשני מותבים שונים. עם זאת, לטענתו, הדבר תומך בקבלת הבקשה שכן מרבית התקלות שהתעוררו במקרים קודמים בהם אוחד הדיון באופן זמני, נבעו מן העובדה שהיה מדובר באותו מותב. לדבריו, הרכב השופטים בת"פ 426/09 הוא זה שיכריע בבקשות השונות הנוגעות לעדויות הנדונות והחלטותיו תחייבנה גם את המותב בת"פ 402/09, כך שהעדויות יובאו לפני אותו מותב כפי שהן. עוד הוסיף בא-כוח המאשימה כי חלק מהעדים יעידו באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה, אם בית המשפט יתיר זאת, ובכך יצומצם באופן משמעותי הנזק שיגרם כתוצאה מהשמעת העדויות שלא לפני המותב בת"פ 402/09. לטענת בא-כוח המאשימה, הנזק האמור יצומצם גם הואיל ומדובר בעדים שלא צפויה מחלוקת של ממש בנוגע למהימנותם. כמו כן, לעמדתו, אין זה רצוי שעדים יעידו פעמיים על אותה פרשה שכן הדבר עלול לפגוע באופן מהותי בעדות.

6.         באי-כוח הנאשמים בשני התיקים מתנגדים לבקשה. באי-כוח נאשם 1 בת"פ 426/09 (ובא-כוח נאשמת 2 באותו תיק שהצטרף לטענותיהם) ציינו בתגובתם כי מדובר בפרוצדורה יוצאת דופן המהווה סטייה משמעותית מסדרי הדין הרגילים. לדבריהם, מדובר בסיטואציה ייחודית, הפותחת פתח לסכנה מוחשית של פגיעה בזכויות הנאשמים ובהגינות ההליך ומעלה חשש לגרימת עיוות דין. הסניגורים מציינים כי המאשימה, משיקוליה היא, בחרה להגיש שני כתבי אישום נפרדים. משמעות החלטתה היא שבת"פ 426/09 הגב' ריסבי רז היא עדת תביעה ולא נאשמת. אם תתקבל בקשת המאשימה, ייווצר מצב בו גב' ריסבי רז, שהיא עדת תביעה בת"פ 426/09, תהייה נוכחת במהלך שמיעת עדויותיהם של עדי תביעה אחרים וזאת בניגוד להוראת סעיף 172 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן - "החוק"). נוכחותה כעדת תביעה במהלך החקירות הנגדיות של עדי תביעה אחרים עלולה לפגוע בהגנת הנאשמים. כמו כן, אם תתקבל בקשת המאשימה, ייווצר מצב שבו בית המשפט ייחשף לעדה ולטענותיה עוד לפני שמיעת עדותה והדבר עלול להשפיע על ההתרשמות מדבריה ועל משקל עדותה. הסניגורים מוסיפים וטוענים כי בקשת התביעה מעוררת גם שאלות וקשיים פרוצדוראליים היוצרים חוסר וודאות. כך למשל, בנושא סדר חקירות העדים על ידי באי-כוח הנאשמים, בקבלת החלטות בהתנגדויות של מי מהצדדים, בשאלה של קבילות ראיה באחד המשפטים ולא בשני ובחשיפת בית המשפט לראיות בלתי קבילות.

עוד ציינו הסניגורים כי הקשיים הלוגיסטיים הכרוכים בהעדת העדים מחו"ל בשני המשפטים אינם כה גדולים, בין השאר הואיל וניתן להעיד עדים אלה בכל אחד מהמשפטים בנפרד במועדים קרובים. בכל מקרה, לטענתם, קשיים אלה היו ידועים למאשימה כבר בעת החלטתה להגיש את כתבי האישום בנפרד, ולפיכך אין בהם להצדיק בשלב הנוכחי את איחוד הדיון.

מטעמים אלה, כדי למנוע פגיעה בהגינות ההליך ובזכויות הנאשמים וכן בשים לב לכך שמדובר בסטייה מסדרי הדין המצטרפת לחריג שבשמיעת עדים באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה, ולא בדיון המאפשר התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהעדים, מבקשים הנאשמים בת"פ 426/09 לדחות את הבקשה.

7.         בא-כוח הנאשמת בת"פ 402/09 מתנגד אף הוא לבקשה. לדבריו, מרשתו טרם השיבה לאישום, והמשפט בעניינה, להבדיל מכתב האישום נגד הנאשמים האחרים, מצוי בשלב של טענות מקדמיות בלבד. הסניגור מוסיף וטוען כי המאשימה בחרה להגיש כתבי אישום נפרדים נגד הנאשמים ולא הודיעה עד היום כי בכוונתה לבקש את איחוד הדיון. המאשימה גם לא נתנה כל הסבר להגשת בקשתה בשלב כה מאוחר. הסניגור טוען כי איחוד הדיון עלול לפגוע בקו ההגנה אליו נערכה הנאשמת שהותאם לכך שהיא נאשמת יחידה במשפט. כמו כן, חקירת עדים במשותף תאריך מאוד את זמן החקירות, תעמיס עובדות וראיות שלא לצורך, תגדיל את מספר הדיונים וכן את העלויות הכספיות שמרשתו כבר עתה מתקשה לעמוד בהן. כל זאת, לדבריו, לצורך הליך שממילא לא תהיה בו כל תועלת, שכן אין לאפשר למותב שלא שמע את העדויות להחליט לאחר מכן באשר למהימנותן. הסניגור מציין כי הוא מתנגד גם להשמעת עדויות באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה שכן המאשימה לא הביאה כל ראיה המלמדת כי אין כל אפשרות לשמוע את העדויות בדרך הרגילה ולא הבהירה אם ניתנה למי מהעדים הבטחה מראש שלא ייאלץ להגיע לישראל למסור עדות. הסניגור טוען כי הובטח לנאשמת, על דעת הפרקליטות, שהיא לא תועמד לדין ובשים לב למכלול הנסיבות והטענות, אין לכפות עליה מהלכי משפט חריגים ולהגדיל, כדבריו, את הפגיעה בה על ידי הבקשה הנדונה שאילו הייתה נשקלת ללא קשר לנאשמים האחרים, לא הייתה מוגשת.

8.         לאחר שעיינו בבקשה ובתגובות ושמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים הגענו למסקנה כי אין מקום, בנסיבות הנדונות, להיעתר לבקשה.

9.         על פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט מוסמך להורות על איחוד משפטים זמני לשם שמיעת עדים במאוחד. עם זאת, הואיל ומדובר בהליך דיוני חריג, שהחוק לא התייחס אליו בהוראותיו והעלול בסופו של יום לגרום לאי הבנות ולאי בהירויות, ובמקרים מסוימים אף לפגיעה בזכויות הנאשמים, נקבע בפסיקה כי מוטב, ברגיל, לבחור ב"דרך המלך" ולא בהליך הסוטה מסדרי הדין המותווים בחוק:

"איחוד חלקי של הדיון פותח פתח לאי-הבנות ולתחושה סובייקטיבית שנפגעו זכויות דיוניות, שהיא, לעתים, תוצאה נגזרת מהן. בעניין סדרי דין פליליים מוטב, בדרך כלל, ללכת בדרך המלך המותווית בחוק סדר הדין הפלילי אלא אם כן מדובר על עניין שולי וניתנה לסטייה הסכמה מפורשת של כל הנוגעים בדבר...

סיכומה של נקודה זו, האיחוד וההפרדה לא היו פסולים... אך הלקח אותו יש להסיק מן הפרשה שלפנינו הוא, כי יש לנהוג בכגון דא בעתיד זהירות רבה, כי ייתכן שהחיסכון בזמנם של עדים לא יהיה שקול כנגד אי ההבנות או אי הבהירויות היכולות להיווצר במקרה כגון זה..." (ע"פ 777/80 בינאשוילי נ' מדינת ישראל).

"במקרה שבפנינו נערך האיחוד שלא בהסכמה ובכך נוצר, ככל הנראה מעיקרו, היסוד לטרוניות שבאו עתה בפנינו בבקשת הפסילה ובערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. מקרה זה מדגים מחדש עד כמה חשובה הזהירות היתרה בכגון דא ועד כמה רצוי לבכר את ההליכה בדרך המלך אם רוצים למנוע לאחר מכן השגות וערעורים המאריכים את הדיון ממילא" (ע"פ 597/87 מוישאשוילי נ' מדינת ישראל).

10.       האמור לעיל מלמד כי בדרך כלל אין לבחור בפרוצדורה החריגה של איחוד דיון לשם שמיעת עדים במאוחד. זאת, במיוחד כאשר אין הסכמה לכך מצד כל הנוגעים בדבר. אכן, ייתכנו מקרים בהם יצדיקו הנסיבות את הבחירה בהליך דיוני חריג בגדרו יורה בית המשפט על איחוד דיון לשם שמיעת עדים במאוחד. ואולם, ברגיל יש לנהוג "בזהירות יתרה" בכגון דא ו"לבכר את ההליכה בדרך המלך אם רוצים למנוע לאחר מכן השגות וערעורים המאריכים את הדיון ממילא" (ע"פ 777/80 הנ"ל).

11.       מן הראוי לציין כי במקרים בהם נמנע בית המשפט העליון מלפסול את ההליך הדיוני החריג לפיו אוחד דיון לשם שמיעת עדים במאוחד, נבחן הדבר בדרך כלל בדיעבד, בגדר ערעור שהוגש לאחר ההליך, או בגדר דיון בבקשות לפסילת שופט. אך מובן הוא כי השיקולים הנשקלים בשלב הערעור שונים מאלה אותם יש לשקול בטרם הוחלט על איחוד הדיון תוך סטייה מהמסלול הרגיל שנקבע בחוק (ר' החלטת כב' השופט צבי זילברטל בת"פ (ירושלים) 1256/01 מדינת ישראל נ' יונה (שלמה) כהן (החלטה מיום 5.8.02)). זאת, הואיל ובחינה בדיעבד עשויה לגלות כי במקרה ספציפי אכן לא נגרם עיוות דין שיש בו להביא לפסילת השופט או לזיכוי הנאשמים, בעוד שבחינה מראש של בקשה לאיחוד זמני תבקש להימנע מלכתחילה מסטייה מדרך המלך, הטומנת בחובה פוטנציאל לפגיעה בזכויות הנאשמים, לאי בהירויות, לסרבול ההליך ובסופו של דבר אף להארכתו.

12.       במקרה הנוכחי, הצורך באיחודם הזמני של המשפטים נובע, לדברי המאשימה, בעיקר מהקשיים הלוגיסטיים ומהעלות הגבוהה של העדת עדים המתגוררים בחו"ל במערכת טלוויזיה סגורה או באמצעות הבאתם מחו"ל לישראל לצורך עדותם בשני משפטים שונים. כלומר, מדובר בקושי שהוא בעיקרו לוגיסטי וכלכלי. לעומת זאת, איחוד המשפטים - גם אם אין ודאות כי כך יקרה - עלול לפגוע בהגנת הנאשמים בשני המשפטים. זאת, הן בשל כך שבת"פ 402/09 יישמעו העדויות שלא לפני השופט הדן בתיק, והן בדרכים אחרות, שלא ניתן, בשלב זה, לצפות את כולן. אשר לטענה לפיה אין זה רצוי שהעדים יעידו פעמיים על אותה פרשה, הרי משהחליטה המאשימה להגיש שני כתבי אישום נפרדים בגין אותה פרשה, הדבר ממילא מחויב המציאות לגבי כל העדים שאינם מתגוררים בחו"ל.

13.       במקרה הנוכחי מדובר במשפטים הנידונים לפני שני מותבים שונים. איחוד משפטים זמני, כך שהדיון המאוחד יתקיים לפני אחד המותבים בלבד, הוא בגדר פרוצדורה יוצאת דופן וחסרת תקדים, שתסרבל את הדיון, תקשה עליו ותעכב את הדיון בת"פ 426/09. כמו כן, כאשר תסתיים שמיעת העדים מחו"ל ויופרדו המשפטים מחדש, יידרש המותב האחר שלא נטל כל חלק בדיון, להתייחס לעדויות שלא נשמעו לפניו, ואף יהיה כבול להחלטות שונות שנתן מותב אחר בעניין אותם עדים. אמנם החוק מכיר במצבים מיוחדים בהם מותב אחר ממשיך בשמיעת הראיות שהחלה לפני מותב קודם, אולם נסיבות יוצאות דופן אלה מותנות בכך ש"נבצר משופט מסיבה כלשהי לסיים את המשפט" כאמור בסעיף 233 לחוק. תנאי זה אינו מתקיים במקרה שלפנינו, ואפילו היה מתקיים הרי אז לפי הוראת החוק האמורה ניתן היה להורות על שמיעת המשך הראיות לפני מותב אחר, אך לא על העברה זמנית של שמיעת חלק מתוך הראיות לפני מותב אחר ולאחר מכן החזרת שמיעת יתר הראיות לפני המותב המקורי. הלכה למעשה, בקשת המאשימה ככל שהדבר נוגע לת"פ 402/09 הנה לכאורה מבחינה מהותית בקשה לשמיעת עדות מוקדמת לפני מותב שאינו דן בתיק עצמו, שהרי ההליך בתיק זה נמצא בשלב מוקדם שבו טרם השיבה הנאשמת לאשמה. אלא שבקשה כזו לשמיעת עדות מוקדמת לא הוגשה על ידי המאשימה.

14.       נוכח האמור לעיל ולאחר ששקלנו את הנסיבות שלפנינו ובכללן התנגדותם של כל הנאשמים לאיחוד הדיון, הצורך להחיש את ההליכים בת"פ 426/09 שעוכבו מעל המידה מסיבות שונות ובלתי צפויות, אופי העבירות והעדויות הנדונות, העובדה שמדובר בתיקים המתנהלים לפני שופטים שונים ומצויים בשלבי דיון שונים והעובדה שלמעשה עיקר הטעם לבקשה מתייחס לעלות הגבוהה וליתר הקשיים הכרוכים בשמיעת עדים המתגוררים בחו"ל, לא ראינו לנכון לקבל את הבקשה שלפנינו לאיחוד זמני של המשפטים.