דחייה על הסף או הקפאה במקרה של כריכת רכוש ומזונות אשה בתביעת גירושין

פתח דבר

1.         "היש לנקוט ב"' דחיה על הסף" או ב" הקפאת התביעה" במקרה של כריכת רכוש ומזונות אישה בתביעת גירושין של הבעל?

2.         א.         לשאלה זו נדרש פרופ' מנשה שאוה המנוח במאמר הנושא את השאלה

בשמה, מאמר שפורסם בספרו " השיפוט בדיני משפחה - לקט מאמרים בצירוף הערות ועדכונים", הוצאת לשכת עוה"ד, תשס"ג-2003, עמ' 39-70.

ב.         לשאלה זו בדיוק נדרש אני בהחלטתי זו שלהלן בשינוי מה - תביעת הגירושין הכרוכה הוגשה על ידי האשה ותביעת הרכוש - לעניננו 'תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ובמטלטלין', הוגשה על ידי הבעל.

3.         א.         בעניננו אנו הגישה המבקשת \ האשה לביה"ד הרבני האזורי בת"א תביעת

גירושין קודמת בזמן לתביעתו של המשיב \ הבעל ל'פירוק השיתוף במקרקעין ומטלטלין' אותה הגיש בפני.

המבקשת כרכה בתביעתה את עניני הרכוש, לרבות דירת המגורים שפירוקה מתבקש על מטלטליה.

ב.         בישיבת יום 3.7.06 הסכימה ב"כ המשיב, כי תביעת הגירושין על הכרוך בה עונה על המבחן המשולש שנקבע בפסיקה (תביעה כנה; כריכה כנה; כריכה כדין) והכירה בכך בסמכותו של ביה"ד הרבני האזורי להידרש לתובענה הרכושית שהגישה  בשם המשיב. עם זאת ביקשה היא שלא להיעתר לבקשת ב"כ המבקשת לדחיית התביעה על הסף אלא להקפיא אותה עד למתן הכרעה בתביעת הגירושין גופא.

4.         מבחינה זו החלטתי שלהלן, במידה רבה, נושאת אופי אקדמי בלבד - שכן כך או כך, כפי שאמרתי בס' 1 להחלטתי באותה ישיבה, התובענה תידון בביה"ד הרבני וביהמ"ש לעניני משפחה נעדר את הסמכות לדון בה בשלב זה. עם זאת, מצאתי לנכון להידרש לשאלה לצורך בחינת גבולות סמכותו של ביהמ"ש לעניני משפחה בנסיבות האמורות, בחינה שיש בה משום חידוש מסוים בהלכה הפסוקה.

ד י ו ן

5.         א.         בישיבת קדה"מ שהתקיימה ביום 3.7.06 חזרה בה ב"כ המשיב מן הטענה,

כי תביעת הגירושין על סוגיית הרכוש הכרוכה בה לא עומדת בתנאי המבחן המשולש (טענה שנטענה על ידה בתשובתה לבקשה נשוא החלטתי זו - ס' 2,3, ס' 17-19) וכל שבקשה זה לא למחוק את התביעה אלא להקפיאה ולהותירה "תלויה ועומדת"  למקרה בו יחליט ביה"ד לדחות את התביעה שבפניו ( עמ' 3 לפרוט' ש' 1-16). ב"כ המשיב סומכת טענתה זו על פס"ד של סגן הנשיא כב' השופט חיים פורת בבר"ע 1662/00 נועם שלו נ' נאוה שלו (לא פורסם).

ב.         כב' השופט פורת דן בבקשת רשות ערעור (שנידונה כבערעור) על החלטת כב' השופט גרניט בתמ"ש 29633/99 בש"א 18723/99 וכן תמ"ש 29634/99 בש"א 3034/00. באותה החלטה דחה כב' השופט גרניט בקשה של בעל לדחות על הסף, מפאת חוסר סמכות, שתי תובענות רכושיות, שהגישה אשתו לבית המשפט לעניני משפחה וזאת הגם שהבעל הקדים אותה בהגשת תביעת גירושין בבית הדין הרבני בה כרך את עניני הרכוש.  השופט גרניט פסק כי לשתי הערכאות - הן לבית המשפט לעניני משפחה והן לבית הדין הרבני - סמכות מקבילה לדון בעניני הרכוש על פי התביעות שהוגשו אליהן ועל כן דחה את בקשת הבעל לדחות על הסף את תביעותיה של האשה מפאת חוסר סמכות (פסקא 9-10 להחלטה). עם זאת, עיכב השופט גרניט את ההליכים בתובענות, שהוגשו בפניו " כל עוד בית-הדין הרבני דן בענין הרכוש" (פסקא 11 להחלטה). על החלטה זו כאמור הגיש הבעל רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נידונה כבערעור בפני כב' השופט פורת.

בערעור ביטל כב' השופט פורת את פסקאות 9-11 בהחלטתו של השופט גרניט (שהקביעות האופרטיביות בהן פורטו לעיל) אך לא קיבל את הערעור וקבע, כי " הסמכות לדון בענייני הרכוש היא כיום לביה"ד הרבני, ולפיכך התביעות הרכושיות של האישה בביהמ"ש לענייני משפחה מוקפאות נוכח סמכותו של ביה"ד לדון בעניין. ההקפאה תמשך כל עוד דן ביה"ד בענייני הרכוש בכרוך לגירושין, היא תסתיים גם אם תדחה או תמחק תביעת הגירושין שהגיש הבעל לביה"ד הרבני" (ס' 10 לפסה"ד).

6.         ב"כ המשיב עותרת כי אחיל דין זהה גם לעניין תביעתה שלה שהוגשה בפניי.

7.         א.         פרופ' שאוה המנוח ניתח במאמרו (שם), באופן מקיף וממצה, אף את פס"ד

זה של כב' השופט פורת. פרופ' שאוה בחן את נימוקי פסה"ד - הן מן הפסיקה והן מן הספרות המשפטית ולדידו שגה כב' השופט פורת עת הורה על הקפאת התביעה באותן נסיבות. פרופ' שאוה במאמרו ציין, כי הקטע שהובא בפסה"ד ממאמר שפרסם (" על הכרוך ועל 'כנות' - הייפסק 'מירוץ הסמכויות' בענייני מזונות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני?" עיוני משפט ב (1972) 719, 736) שעליו, בין השאר, ביסס כב' השופט פורת את מסקנתו (בעמ' 9 לפסה"ד) לא מבטא את הדין המצוי אלא הובא במאמר בגדר "הצעה והמלצה" באשר לדין הרצוי ,מתייחס אך ורק בנוגע למזונות אשה  ולא עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בסוגייה זו ( שאוה, שם, עמ' 58-59). פרופ' שאוה מתייחס במאמרו אף לשני  פס"ד (ע"א גוטהולף נ' גוטהולף , פ"ד לו (4) 673, בעמ' 679; ע"א 97/89 ויצנברג נ' ויצנברג , פ"ד מג (3) 821, בעמ' 823) אותם אזכר כב' השופט פורת בפסק-דינו ובסס עליהם את מסקנתו. לדידו של פרופ' שאוה לא ניתן ללמוד מ-2 פסה"ד הללו את ההלכה, כי באותן נסיבות ניתן לבסס "הקפאה" של התביעה מאחר ו-2 פסה"ד הללו ניתנו בסיטואציה עובדתית שבה (במועד שניתנו) נדחתה תביעת הגירושין בבית-הדין הרבני (כאמור: לא כך היה בנסיבות המקרה שנידון בפני כב' השופט פורת. לא כך גם העניין שבפניי).

ב.         את סיכום המצב המשפטי סיכם פרופ' שאוה בצורה ממצה ותכליתית בדברי הסיום של מאמרו תחת הפרק "סיכום המצב המשפטי":

" הכלל: בעל יהודי המקדים את אשתו היהודיה בהגשת תביעת גירושין לבית-הדין הרבני, בה כרך במפורש ענינים שונים, כמו מזונות האשה ו/או עניני רכוש - מקנה לבית-הדין הרבני על-פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-הדין רבניים, סמכות שיפוט ייחודית לדון בענינים שנכרכו; ובלבד - שמילא אחר מבחני ה"כריכה" וה"כנות", כפי שנקבעו בפסיקת בית-המשפט העליון. הקניית סמכות ייחודית זו לבית הדין הרבני פירושה שלילת סמכותו של בית-המשפט לעניני משפחה לדון באותם ענינים שנכרכו. על-כן, אם האשה מגישה מאוחר יותר לבית-המשפט לעניני משפחה תביעה בענינים שנכרכו, כגון תביעת מזונות ו/או תביעה רכושית - יש לדחות את תביעתה על הסף מפאת חוסר סמכות או להעבירה לבית-הדין הרבני על-פי סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984.