דורון נ' רייך

פסק דין

בפניי תביעה שעניינה נזקי רכוש לרכב.

הנהגים פרטו את גירסתם לקרות אירוע התאונה בישיבת בימ"ש מיום 30.9.13 במסגרת קדם משפט מורחב אשר שימש דיון סופי, וזאת בהמשך לטופסי ההודעה על התאונה אשר הוגשו וסומנו על ידי.

על פי גירסתו של התובע, ביקשה הנתבעת מס' 1 לעקוף אותו ברח' אשר מתחיל רחב ואח"כ נעשה צר. כנראה לא אמדה נכון את המרחק, פגעה בו בצד שמאל ודחפה אותו לעבר המדרכה באופן שיש נזקים במוקדי נזק שונים.

על פי גירסתה של הנתבעת, כפי שתיארה בביהמ"ש, התרחשה התאונה כדלקמן:

"נסעתי בכביש. נסעתי בנתיב שנוסע ישר. הבחנתי ברכב שלו מצד ימין שנוסע במהירות גבוה יותר משלי ושמעתי את הרעש של המנועים שלו כאילו שהוא לוחץ על הגז. אני יודעת שהנתיב מיועד לאוטובוסים. ראיתי שהוא עומד להיכנס ברכב שלי. עצרתי את הרכב עצירה מלאה וכנראה שהוא נכנס במעקה ואיכשהו הוסט לרכב שלי. בעיקרון הוא ניסה לעקוף אותי ובדרך פגע גם במעקה וגם במדרכה".

גירסתה זו של הנתבעת מס' 1, אשר למעשה טוענת כי התובע הוא אחראי לתאונה בנסיבות אותן תארה, לא עלתה בקנה אחד עם הגירסה, כפי שנמסרה בטופס ההודעה על התאונה המאוד מפורט לחב' הביטוח, וכך תארה את נסיבות התאונה בטופס ההודעה: "נסעתי בכביש בנתיב יחידי הנוסע ישר. רכב צד ג' נסע בנתיב המיועד לעצירת אוטובוסים כאשר הנתיב שלו נגמר הוא חתך אותי במהירות ושרט את האוטו. כאשר ראיתי שהוא הולך לחתוך אותי בלמתי את הרכב אך הוא עדיין נכנס בי. היו מכוניות נוספות שנסעו אחריי והצטרכו לבלום כתוצאה מזה".

ראשית, ישנה סתירה בולטת בין טענת הנתבעת 1 כי רכב התובע פגע בה כשהיא בולמת ונמצאת עדיין בנסיעה, כך ניתן להבין, ונהדף את המדרכה. בבימ"ש תארה ההפך, כי התובע פגע במדרכה ורק לאחר מכן הוסט אל רכבה אשר היה בעצירה מוחלטת.

גירסה זו כפי שנמסרה בביהמ"ש איננה סבירה ואינה מתיישבת עם מוקדי הנזק.

זאת ועוד, בטופס ההודעה על התאונה ציינה התובעת כי היה עד ראייה לאירוע שהינו מר אלכס נבושיק, אביה, אשר גם העיד בביהמ"ש.

עדותו היתה לצערי בלתי אמינה ובלתי סבירה ואסביר:

ראשית, הנ"ל ציין כי הוא היה באחת המכוניות אשר היו למטה וראה לטענתו את כל אירוע התאונה. עם זאת, לא עצר את הרכב אלא המשיך לביתו ולאחר מכן נמסר לו כי בתו היא זו שהיתה מעורבת בתאונה והוא חזר לאירוע לטענתו עם הרכב שלו.

על פי גירסתו, היתה הנתבעת 1 בנסיעה שעה שזו אמרה שהיתה בעצירה מוחלטת.

התובע עצמו העיד כי לא היו עדים למקרה וכי אביה של הנתבעת 1 הגיע למקום לאירוע ברגל.

לא נתתי אמון בעדותו כמחזקת את גירסת הנתבעת 1.

זאת ועוד, לאחר האירוע יצר קשר בעלה של הנתבעת 1 עם התובע ולא ברור מדוע עשה כן אם בדעתה של הנתבעת 1 לא היה לתבוע כלל, כפי שאכן נהגה.

לטענת התובע הציע לו הבעל בשיחה "להסתדר", דבר שהוכחש מכל וכל אך הסבירות היא כי כך אכן היה, דבר גם התומך בטענות התובע כי אין בו אשם לקרות התאונה.

לאור הסתירות בגירסת הנתבעת 1 ומידת התרשמותי מעדויות שני הנהגים, דין התביעה להתקבל ולא מצאתי הצדקה גם לקבל את עמדת הנתבעת 2 כי כביכול ישנה בעיה עם מוקדי הנזק השונים העולים בקנה אחד עם הגירסה, כפי שנמסרה בביהמ"ש.

דין התביעה להתקבל.

הנתבעים ישלמו לתובע את סך הנזק בשיעור של 13,201 ₪ הכולל את נזקי הרכוש ואת שכ"ט השמאי, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, בתוספת הוצאות משפט הכוללות אגרת בימ"ש ראשונה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 1,300 ₪ + מע"מ.