דורון ואח' נ' טי,גי אי, השקעות נדל"ן בע"מ ואח'

החלטה

התובעים (המשיבים בבקשה) הנם אזרחים ישראליים, שהתקשרו כל אחד בפני עצמו, בעסקאות שונות לרכישת נדל"ן בחו"ל – קנדה, תאילנד, קוסטריקה, רומניה – עם המבקשות הרלוונטיות בכל התקשרות שהן חברות זרות שהוקמו לצורך ניהול הפרויקטים השונים. בין היתר נטען, כי הנתבעים, ביניהם המבקשים, פעלו באמצעות הנתבעת 1 טי.ג'.אי. שהציגה את עצמה כחברת השקעות המתמחה בנדל"ן, מומחית באיתור נכסים בחו"ל וכו'. הנתבעת 1 הציגה את עצמה כמשווקת בלבד של הנכסים להשקעה והתובעים (המשיבים) חתמו על הסכם שיתוף בקשר לכל נכס, שנחתם בינם לבין שאר המשקיעים בנכס ובין יזם העסקה , לכאורה, וחברות נאמנות שביצעו את עסקת הרכישה עבורן.

לטענת התובעים התברר להם שהנתבעים פועלים למעשה כגוף אחד, מאחריהם עומד בעל אינטרס אחד – הנתבע 2, פיצול ביניהם מלאכותי וכולו נועד לשרת את התרמית שבבסיס ההתקשרות ולהקשות על התובעים.

שיטת התרמית פורטה בתובענה.

החברות הזרות, המבקשות, התאגדו בקנדה, תאילנד, קוסטריקה או רומניה על מנת להחזיק בנכסים השונים עבור המשקיעים במדינות אלה.

בבקשה שלפני טוענים המבקשים, כי מערכת ההסכמים עליהם חתמו המשיבים – כל אחד לפי ההסכם הרלוונטי למדינתו עם החברה הרלוונטית הזרה לבין המבקשים – מכפיפה כל סכסוך בין הצדדים לתניית שיפוט זר, ייחודי ולתנאי ברירת דין זר.

בקשר לנכסים המצויים בתאילנד, ההסכם מכפיף, בסעיף הרלוונטי, את כל המחלוקות לדין התאילנדי ומקנה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בתאילנד.

בקשר לנכסים בקנדה – סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בקנדה בהתאם לדין שחל באונטריו.

בקשר לנכסים בקוסטריקה – סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט המתאימים בג'רסי ( האיים הבריטיים) על פי הדין האנגלי.

בקשר לנכסים ברומניה – סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בלונדון בהתאם לדין האנגלי.

לטענת המבקשים מדובר בתניית שיפוט ייחודיות ובלעדיות שיש לכבדן.

בתביעה דומה שהוגשה על ידי תובעים אחרים כנגד מי מהמבקשות לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז, הוגשה גם כן בקשה לסילוק על הסף ולחילופין לעיכוב הליכים. באותה תביעה מדובר היה בנכסים בקנדה ותאילנד ולכן רלוונטית לענייננו. לעניין זה יצויין, כי הסעיף שבהסכם תאילנד זהה גם לסעיף בהסכם קוסטריקה ורומניה, אלא שבאחרונים מצויין במפורש גם שלחברה יש זכות להגיש את התביעה בפני פורום אחר. בהחלטה שניתנה באותה תובענה, בבקשה האמורה, ואשר צורפה כנספח לבקשה שבפני, בחר בית המשפט שלא להידרש למחלוקת בדבר פרשנות סעיפי התניות אלא להידרש לטענה התוקפת ישירות את הסעיפים הללו, מן הטעם, כי מדובר בסעיפים מקפחים בחוזה אחיד. בשלב הראשון קבע השופט כי ההסכמים מהווים חוזה אחיד לפי הדין הישראלי, תוך הפניה לפסיקה ישראלית ובשלב השני קבע בית המשפט, מנימוקים שונים, כי מדובר בתניות מקפחות לחוזה אחיד ולכן דחה את הבקשה תוך שהוא קובע, כי הסמכות היא לבית המשפט בישראל ועל פי הדין בישראל.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי מרכז הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בבקשה שלפני מתייחסים המבקשים להחלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט שיינמן) וטוענים כנגד ההחלטה לפיה תניות השיפוט בהסכמים ותניות ברירת הדין מהוות תניות מקפחות בחוזה אחיד ומפרטים את המכשולים שעל קביעה שכזו לעבור על מנת שתתקבל ומסבירים מדוע קביעה כזו איננה נכונה.

בתשובה לבקשה שלפני מסתמכים התובעים (המשיבים) על החלטת השופט שיינמן ונימוקיה.

את הטענות בתשובה יש לחלק לשתיים:

א. טענה כי אין בהסכמים כל תנית שיפוט ייחודית, כך לגבי ההסכמים בתאילנד, קוסטריקה ורומניה ואפילו לא מקבילה, כך לגבי תנית השיפוט לגבי קנדה. טענה זו מכוונת לפרשנות סעיפי התניות.

ב. טענה כי תניות השיפוט בהסכמים מהוות תניות מקפחות לחוזה אחיד שאין להן כל תוקף. מדובר באותן טענות שהועלו והתקבלו אצל כב' השופט שיינמן עם מספר שינויים.

להשקפתי, כל הטענות בדבר היות תניות ברירת השיפוט בהסכמים, תניות מקפחות בחוזה אחיד, האם דובר בכלל בחוזים אחידים ולפי איזה דין צריך לבדוק את זה – סוגיות אלה תידונה ותיבחנה בפני בית המשפט העליון שבפניו הוגשה בקשת רשות ערעור. דחיית בקשת רשות ערעור תסתום את הגולל, כפי הנראה, על טענות אלה, ולמעשה על הבקשה כולה. הדיון אז יהיה בפני בית המשפט בישראל ולהבנתי לאור החלטת כב' השופט שיינמן אם תיוותר על כנה ולא תבוטל, גם על פי הדין הישראלי. קבלת בקשת רשות ערעור תותיר בפני התובעים (המשיבים) את האפשרות לתקוף את סעיפי התניות בטענת הפרשנות – הטענה כי הסכם קנדה לא כולל כל תנית שיפוט (להבדיל מתניה של ברירת דין) ואילו באחרים מדובר בתנית שיפוט מקבילה ולא ייחודית.

בנסיבות אלה, אינני רואה כל נחיצות לברר, בשלב זה, ועד שתוכרע הבר"ע בעליון את כל הטענות התוקפות את התניות בטענה, כי מדובר בתניות מקפחות בחוזה אחיד. תהא ההחלטה אשר תינתן על ידי בעניין זה אשר תהא, היא תהיה מיותרת עם מתן ההחלטה בעליון שיכולה להפוך הקערה על פיה. אני סבור שאין זה ראוי שכל בית משפט (ותלויות ועומדות כ 20 תובענות דומות עד זהות) כנגד אותם נתבעים בבתי משפט שונים בארץ) יידרש לסוגיות אלה בנפרד ועלולות להינתן החלטות סותרות, כל זאת בשעה שהסוגיה הובאה כבר לפתחו של בית המשפט העליון וניתן להניח שתהא אשר תהא החלטתי היא ממילא תגיע לבר"ע לעליון גם כן. בכל הנוגע לשיקולי יעילות, יש לציין כי המשיבים העלו גם טענות שבעובדה כחלק מהטיעונים הנוגעים לפן של היות התניות תנאים מקפחים בחוזה אחיד – הטענה כי הוטעו לחתום על ההסכמים והוסבר להם כי מדובר בהסכמים טכניים, התנאים המקפחים הוסתרו בהסכם ולא נעשה לגביהם כל גילוי נאות. די בשמיעת הוכחות בעניין זה (28 תובעים) כדי להניח שעד שעניין עובדתי זה יתברר תהיה כבר החלטה בבר"ע לכאן או לכאן. בהקשר זה גם יצויין, שעיון ברשימת התביעות שהוגשו מלמד שרוב התביעות הוגשו שנה ויותר לפני תביעה זו ולא נמצאות בשלב מתקדם יותר מהשלב בו נמצאת התובענה שבפני, בכל הנוגע לסוגיות נשוא הבקשה, תובענה שהוגשה אך לפני מספר חודשים.