דורון אושרי ספי נ' משטרת ישראל ואח'

פסק דין

"השופטים הם הדיינים הפוסקים את הדינים... והשוטרים הם הרודים בעם העושים במלאכה להכריח את האנשים שיקיימו המשפט הפסוק מהשופטים."

( דון יצחק אַבְּרַבַּנְאֵל, מאה 16 ספרד-איטליה).

רקע

לפניי מונחת תביעתו של מר דורון אושרי ספיר יליד שנת 1988 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו ביום 21.10.04. לטענתו לאחר קטטה בה היה מעורב יחד עם חברו, הסתתר במקום מבטחים, כדי לא להימצא על ידי נערים אשר רצו להכותו. שוטרים אשר הגיעו למקום מסתורו, עצרו אותו ותקפו אותו פיזית בפניו ובשאר חלקי גופו (להלן: "הפגיעה"). משטרת ישראל (להלן: "הנתבעת") היתה האחראית ומעסיקה של השוטרים בזמן הרלוונטי לפגיעה.

לאור מהות התביעה, קבעתי כי אין מנוס מלפצל את הדיון בתיק בין שאלת האחריות לשאלת הנזק.

מטעם התביעה העידו התובע, מר שלום בן יוסף ומר יוסי ספיר. מטעם ההגנה העידו מר אורן אזולאי ומר מוטי ויצמן.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הנני מתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין שנבע הן מעומס הרב והן מהתלבטות אמיתית בקשר להכרעה בתיק זה.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומדת טוענת כי בבוקר של יום הפגיעה התובע התלווה לחברו לביקור בבית ספר בחולון. בשל דין ודברים בהם התובע לא היה מעורב, התפתחה קטטה בין חברו של התובע לתלמיד נוסף מבית הספר, בה השתתף התובע. התובע ברח מבית הספר, והגיע למרכז מסחרי, שם מאוחר יותר נפגשו שוב המעורבים בקטטה, התקוטטו שוב עד לפציעתו של אחד המעורבים. התובע הצטרף לחבריו במנוסתם מהמרכז המסחרי ושלושתם נכנסו לאחד הבניינים ושם נתפסו על ידי שלושה שוטרים.

גרסת התובע היא שתוך כדי ריצה שמע את השוטר מר מוטי ויצמן צועק 'עצור או שאני יורה', כאשר סובב את ראשו ראה את השוטר אוחז בנשק, אז נכנס לחצר בניין והבין שאין לאן לברוח והחל לצעוק לעבר השוטר שהוא קטין, לא בורח ושלא יכה אותו. התובע לא התנגד למעצר, השוטר הטיל את התובע ארצה ונתן לו אגרוף בפניו.

בגין הפגיעה, פנה התובע למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). ביום 25.01.05 נגבתה עדותו של התובע במח"ש וביום 14.02.05 נגבתה עדותו של השוטר במח"ש. ביום 18.07.05 נשלחה הודעה בדבר סיום החקירה ולפיה הוחלט שמחוסר ראיות אין להעמיד את השוטר לדין. פרט לשוטר מוטי ויצמן לא זומן אף שוטר אחר למתן עדות במח"ש למרות שזהותם עלתה מדוחות הפעולה שבתיק החקירה. מוסיפה לטעון ב"כ התובע, כי אין עוררין אודות אמינותו של התובע. התובע היה בגיל העשרה, בן להורים גרושים, אמא חולה ואשר נקלע לחברה רעה. התובע חדל להתרועע בחברת גורמים שליליים אשר היה מושפע מהם באותה העת. התובע הציע להיבדק על ידי מכונת אמת (פוליגרף) והודאתו בדבר שקריו אודות שני מקרים אשר קרו בעברו, מחזקות את מהימנותו.

בהתייחס לגרסת התובע במח"ש כי נפצע בקטטה בה היה מעורב, הוכח בפני בית המשפט כי התובע כלל לא נפגע בקטטה ועדותו המאוחרת לא נסתרה. יתירה מזאת, בפעם הראשונה כאשר נשאל על ידי חוקר במשטרה לפשר החבלות בפניו, ענה כי שוטר הכהו. לו היה התובע חבול בפניו בזמן התשאול, שארך כחצי שעה בקירוב – לדבריו של השוטר מוטי ויצמן, הרי שדבר זה היה צריך להיות מוזכר בדוח הפעולה של השוטר מוטי ויצמן, אשר ציין את סימני הדם על כובע החבר של התובע.

כמו כן, לו היו אוזקים את התובע יש להניח שכלל לא היה בורח ובכך המרדף והמעצר האלים היו נמנעים. המפגש הפיזי בין השוטר מוטי ויצמן לבין התובע היה כאשר השוטר תפס את התובע בכתפיו, הטיח אותו ארצה והלם בו באגרופו. בהיות התובע מרותק לרצפה הגיעו שוטרים נוספים למקום, שוטרים אלו הצטרפו לשוטר מוטי ויצמן והלמו בתובע בכל חלקי גופו. גם לאחר פינוי התובע ממקום מעצרו, המשיך היחס התוקפני כלפיו, כאשר ביקש מים לשתות וכאשר סיפר על המכות אשר הפלו בו השוטרים, נענה כי לא ידבר ומים הוא יקבל בתחנת המשטרה. התנהלותו של השוטר מוטי ויצמן בבית המשפט בראשון לציון הינה בבחינת הוספת חטא על פשע, שכן השוטר בחר להתעלם מבקשותיה של אם התובע לקבלת פרטיו ואף איים כי יעצור אותה אם לא תחדל מלבקש את פרטיו.

שבירת אפו של התובע והחבלות בראשו נכנסות תחת ההגדרה שבסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה"). יסוד הכוונה מוכח בשימוש בכוח החורג הקיצוני והבלתי סביר של השוטר. במעלליהם ביצעו השוטרים הנוספים גם את עוולת הרשלנות (סעיפים 35,36 לפקודה). בהכות השוטרים את התובע הפרו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר הוביל להפרתו של סעיף 63 לפקודה – הפרת חובה חקוקה.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי על התביעה להידחות בראש ובראשונה בשל אי הוכחת פרשת התביעה ואי מהימנות התובע, מבלי להידרש כלל לראיות מטעם הנתבעת. ביום 21.10.04 התובע היה מעורב בשתי קטטות. האחת, בבית הספר קריית שרת בחולון. השנייה, במרכז המסחרי בעיר. בהגיעם למקום האירוע, הורו השוטרים לתובע ולחבריו להתלוות אליהם. אולם, התובע החליט לנוס מפני השוטרים ונעצר על ידם לאחר מרדף. השאלה היחידה הינה, האם התובע הוכיח כנדרש במשפט האזרחי כי השוטר מוטי ויצמן הלם בו באגרופו?

לדידו של ב"כ ההגנה, גרסתו של התובע מופרכת ומלאת סתירות. בהתאם לסעיף 42 א' לפקודת הראיות, הרשעת התובע במסגרת פסק הדין הפלילי (ת"פ 604/04 מ"י נ' דורון בן אברהם ספיר) מהווים ראיה לתוכנם במסגרת המקרה דנן ואין באפשרות התובע לטעון כנגדן והדברים מקבלים משנה תוקף משהתובע לא פעל להביא ראיות לסתור כנדרש בסעיף 42 ג' לפקודת הראיות. לעניין הודאת התובע כי שיקר בעבר לגבי התרחשויות של אירועים אלימים, על בית המשפט להוקיע ולהרתיע כלפי התנהגות של אמירת שקר.

דיון והכרעה

עוולת התקיפה מעוגנת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח – 1968 (להלן:"פקודת הנזיקין"):