דומיניק לוי נ' אוניברסיטת תל אביב

פסק דין

עניינה של התביעה שלפנינו הוא בהחלטת הנתבעת- אוניברסיטת תל אביב (להלן: "הנתבעת" ו/או "האוניברסיטה") שלא למנות את התובעת למרצה בכירה עם קביעות, וכפועל יוצא מכך לפטרה מעבודתה באוניברסיטה.

התובעת טוענת כי החלטה זו נגועה בחוסר סמכות ובאי חוקיות. לטענתה, הנתבעת נהגה בה בשרירות, בחוסר תום לב, תוך שקילת שיקולים זרים ואי שקילת השיקולים הרלוונטיים. לטענתה, הליך השימוע לא קוים באופן תקין ואמיתי, אלא בחוסר תום לב ותוך חריצת דין מראש.

התובעת עותרת למתן צו עשה להשבתה לעבודתה בנתבעת ולתשלום מלוא שכרה ממועד פיטוריה ועד למועד השבתה לעבודה, וכן להורות על מתן קביעות או על הקמת ועדת מינויים נוספת לצורך מתן קביעות.

לחלופין, עותרת התובעת לצו עשה שיורה לנתבעת לשלם לה פנסיה מוקדמת, בהתאם לשיעורים הנהוגים בנתבעת. לטענתה, היא הייתה יכולה לצאת לפנסיה מוקדמת כשנה לאחר פיטוריה (עם הגיעה לגיל 58).

עוד עותרת התובעת (או כפי שהגדירה בכתב התביעה: "לחלופין ובמצטבר") לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב ובמוניטין; פיצוי מכוח הוראת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בגין אפליה פסולה מחמת גיל; פיצוי בגין מניעת זכותה לפדיון חודשי השבתון שצברה.

העובדות לענייננו:

התובעת הנה בעלת תואר דוקטור בהיסטוריה של האמנות מאוניברסיטת תל אביב.

הנתבעת הנה מוסד מוכר להשכלה גבוהה, כהגדרת מונח זה בחוק המועצה להשכלה גבוהה.

התובעת הועסקה בנתבעת החל משנת 1979 בתפקידי הוראה שונים שיפורטו להלן:

בשנים 1979- 1984, במקביל ללימודיה לקראת תואר שני, הועסקה התובעת כעוזרת הוראה בחוג לתולדות האמנות.

לאחר שמוצתה התקופה המקסימלית האפשרית להעסקה כעוזר הוראה, בשנים 1984 – 1992 הועסקה התובעת כ"מורה מן החוץ", למשך תקופות קצובות (בנות 8 חודשים או 4 חודשים בהן התקיימו הלימודים בשנת הלימודים האקדמית), וזאת במסגרת הפקולטה לאמנויות, בחוג לתולדות האמנויות. יצוין, כי התובעת הועסקה מעת לעת כמורה מן החוץ גם בתקופות מאוחרות יותר שיפורטו להלן, בהן עבדה במקביל במוסדות אחרים.

בשנים 1992- 1998 במקביל ללימודי הדוקטורט שלה, הועסקה התובעת כחברת סגל זוטר במסלול העסקה כאסיסטנט, כמדריך וכמדריך דוקטור.

בשנים 1998 - 2001 הועסקה התובעת כמרצה אורחת בהיקף משרה של 50%.

מיום 1.10.01 עד ליום 31.3.02 הועסקה התובעת כמרצה אורחת בהיקף משרה של 100%.

מיום 1.4.02 עד ליום 31.3.04 הועסקה התובעת כחברת הוראה, בדרגת מרצה לתולדות האמנות.

במקביל לתקופה זו, נשקלה האפשרות להמליץ על התובעת לקבלת תקן עם קביעות ואולם ועדת המינויים היחידתית של הפקולטה לאמנות בראשות דיקאן הפקולטה דאז(להלן: "ועדת המינויים היחידתית"), סברה כי תיקה של התובעת איננו בשל לפתיחת הליך לקבלת קביעות.

במכתב מיום 24.3.04, פנה פרופ' פרדי רוקם- דיקאן הפקולטה לאמנות ויו"ר ועדת המינויים היחידתית דאז, אל רקטור האונ' דאז- פרופ' שמעון ינקלביץ, וביקש לאשר את מינויה של התובעת כמרצה אורחת לסמסטר ב' תשס"ד, בציינו כי עד לסוף שנת הלימודים תשס"ד תסכם ועדת המינויים היחידתית את המלצתה למינויה של התובעת כמרצה בכירה עם קביעות.

לאחר אישורו של הרקטור, הועסקה התובעת כמרצה אורחת בהיקף משרה של 100%, מיום 1.4.04 עד ליום 30.9.04. בעקבות פניה נוספת של פרופ' רוקם, אישר הרקטור את העסקתה של התובעת כמרצה אורחת בסמסטר א' תשס"ה- מיום 1.10.04 עד ליום 31.3.05.

ביום 12.5.04 התכנסה ועדת המינויים היחידתית, ודנה במינויה של התובעת כמרצה בכירה עם קביעות. להלן תמצית הדיון (נספח 25 לתצהיר הנתבעת) :