דוליננקו נ' קדוש

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מהפרת התחייבות הנתבע לשפץ את גג ביתה.

1. לטענת התובעת, היא נתנה לנתבע סך 1,000 ₪ לשם שיפוץ גג הבית המשותף בו היא גרה ואולם, הנתבע לא שיפץ את הגג ורכש חומר זול בעלות של כ – 200 ₪. לטענת התובעת משכך, היא זכאית להשבת התשלום אשר ביצעה וכן, לפיצויה בגין הסבל הנובע מכך שהגג לא מסודר והכל בסך של 3,000 ₪.

2. לטענת הנתבע, הוא כלל לא נשכר על ידי התובעת לשיפוץ הגג אלא שהואיל ועבד בסמוך לביתה היא פנתה אליו וביקשה אותו לרכוש בעבורה חומר לסיוד הגג. לטענתו בנוכחות התובעת הוא התקשר לחנות חומרי בנין , קיבל הצעת מחיר על סך 970 ₪ לרכישת החומר, קיבל את אישור התובעת ומשכך, פנה לרכוש את החומר ואף הוביל לה אותו עד לפתח הבית באמצעות הטנדר שלו. לטענת הנתבע , לאחר שהוביל את החומר לביתה טענה התובעת כי החומר יקר וכי היא רוצה להשיב אותו. לטענת הנתבע, הוא פנה אל החנות ממנה רכש את החומר ואלו הסכימו לקבלת החומר בחזרה כנגד זיכוי התובעת . אלא, שלטענת הנתבע , התובעת לא הסתפקה בזיכוי אלא שדרשה השבת כספה ושמכך, בסופו של דבר נשאר החומר בידה. לטענת הנתבע, הוא רק סייע בידי התובעת ,אין להשית עליו כל אחריות מעבר לכך ומשכך, יש לדחות את התביעה כנגדו.

3. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע . לאחר ששמעתי את העדויות הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

4.אקדים ואומר כי אמנם עסקינן בבית משפט לתביעות קטנות ואולם, גם בבית משפט זה מוטל על התובעת הנטל להוכחת תביעתה בבחינת :"המוציא מחברו עליו הראייה". הנני סבורה, כפי שיפורט להלן, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעה ומשכך, דין תביעתה להדחות.

5.ראשית – גרסתה של התובעת נסמכה כל כולה על עדותה ואולם, גם עדות זו לא היתה קוהרנטית . כך, במסגרת כתב התביעה מטעמה טענה התובעת כי הנתבע נשכר על מנת לשפץ את גג הבית – משכך, אף עתרה לשיפויה בגין הסבל כפועל יוצא מכך שהגג לא תוקן. אלא , שבמסגרת עדותה בפני – חזרה בה מהטענה האמורה והודתה כי פנתה אל הנתבע רק על מנת שירכוש בעבורה את החומר לשם שיפוץ הגג. זאת ועוד, במסגרת כתב התביעה לא טענה התובעת דבר באשר לכמות החומר אשר נרכשה אלא שטענה רק לאיכות החומר ואולם, במסגרת עדותה טענה לראשונה כי דרשה מהתובע לרכוש שלושה מיכלים ואילו זה רכש רק שניים. העדר קוהרנטיות בעדות התובעת יש בה בכדי לפגוע במהימנות אשר ניתן לייחס לעדותה ומקום בו כלל גרסתה מבוססת על עדותה זו ברי כי יש בדבר בכדי להטות את המאזניים לכיוון גרסת הנתבע.

זאת ועוד, התובעת טענה כי היו עדים למעמד בו מסרה לנתבע סך 1,000 ₪ בתמורה לרכישת החומרים ואולם התובעת נמנעה מהבאת העדים האמורים וזאת, למרות שיכלו לסייע בידה להוכחת הנסיבות בהן מסרה את הכסף לידיו של הנתבע ולשלול גרסתו ולפיה, במעמד זה הוא התקשר לחנות על מנת לברר את עלות החומר. מחדלה של הנתבעת מהבאת עדים כאמור, מהווה חזקה עובדתית ראייתית הפועלת כנגד גרסתה.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי במסגרת עדותה הודתה התובעת כי הגג הינו גג משותף ומשכך, פעלה במסגרת תפקידה כוועד הבניין בפנייתה אל הנתבע. בנסיבות אלו, ספק באם קיימת לתובעת זכות התביעה האישית כנגד הנתבע.

בנסיבות האמורות הנני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה ומשכך, דין תביעתה להדחות.

6. אשר על כן- התביעה נדחית. לפנים משורת הדין ולאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

7. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

8. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ב, 12 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.