דולזה עדי נ' א.ב שיקום נתניב 1997בע"מ

פסק דין

1.ביום 5.2.09 הגיש התובע תביעה לתשלום פ"פ לאחר תקופת עבודה מ- 9.06 ועד 9.08 (שנתיים וחודש; בסך 8,830.5 ₪) ולתשלום שכר עבודה, ש"נ, פדיון חופשה שנתית, פנסיה, נסיעות והודעה מוקדמת.

משסך תביעותיו עלה על הסכום הראוי לדיון מהיר, קבעה כבוד הרשמת ש. ולך ביום 30.4.09 כי התיק יפתח כתיק עבודה (ההליך שבכותרת).

2.ביום 10.5.09 הגישה הנתבעת הגנתה ועתרה לדחיית התביעה, משלא קמה לתובע הזכאות לפ"פ, משאין עסקינן בהרעת תנאים ומשבפועל לא התייצב התובע לעבודתו. הוכחשו חישוביו וטענותיו ביחס לרכיבים האחרים.

3.ביום 25.5.10 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופטת א. לקסר וביום 2.12.10 התקיים בפניה דיון מוקדם נוסף.

נשמעו בפנינו עדויות הצדדים: התובע לעצמו ולנתבעת העידו מר אורן בוארון ("אורן") והגב' אירית פפרמן ("אירית").

סיכומי תובע הוגשו ביום 4.3.13.

סיכומי נתבעת הוגשו ביום 17.4.13.

4. ולהכרעתנו –

א.יובהר כללית ובטרם הכרעה לגופא – התובע בחר שלא לתקן תביעתו, ע"מ לחסוך בהוצאות. בהתאם, קבעה כבוד השופטת א. לקסר, עוד ב- 25.5.10 – כי לא יוכל בתצהירו להרחיב חזית/לסטות מכתבי טענתו (ראה סעיף 1 להחלטה בדיון). כך גם בהתאם להחלטה (ס' 2) הגיש התובע (ביום 16.6.10) הודעתו לסכומי התביעה לרכיביה.

הנתבעת הגישה בקשה למחיקת סעיפים מתצהיר התובע. בדיון הקד"מ לא ניתנה החלטה בהקשר זה (למעט "משיכת" נספחים/"כתבות" כאלה או אחרות). ברישא ח.נ. הודיעה הנתבעת כי היא מתנגדת לכל שינוי חזית (ועדות שמועה וסברה). התובע השיב כי עפ"י הפסיקה "אין טעם בכך", אך טען כך גם מטעמו.

ויובהר – ככל שהסתייגות התובע התייחסה לשינוי חזית – תמוה כי כך, ודאי לאור הקביעה בהחלטה עוד בדיון הקד"מ הראשון – מחד ומאידך, דוקא התובע "מצא" להגיש תצהיר משלים (4.1.11) – "בהמשך להרחבת החזית האסורה שביצעה הנתבעת"...

ויובהר – התצהיר המשלים מתייחס לקיומו של הסכם עבודה – ומשכך, יידון בפרק הרלוונטי להלן.

ממילא, לא תשמענה מהתובע טענות עובדה המשנות מחזית התביעה כפי שהוגשה (וכך אף בפסה"ד).

ב.הפסקת עבודה

במכתב הנלווה לתביעותיו (נספח 2) טען התובע כי עבד כסטודנט בהוסטל ברעננה במשמרות, אחת לשבוע בצהרים (4 שעות), 2 בלילה (12 שעות), 1/2 סופ"ש אחת לחודש.

ב- 1.9.08 הודיעה לו אירית כי יעבוד משמרות לילה (יום ד', ה'). למחרת, הודיע לה כי לא יוכל להעביר התורנות מיום ב' ליום ה' עקב התחייבותו לעבוד ביום ו' בבוקר (כמורה לאמנות, במקום אחר) ונענה כי "זו בעיה שלו".

ב- 16.9.08 במהלך משמרת צהרים, מסרה לו אירית שעבודתו תופסק לאלתר, לאור חוסר ההבנה ביניהם, המשמרות שהיו קבועות לו אח"כ מבוטלות והוא נתבקש לתאם פגישה עם אורן, בה יוכרע המשך פעילותו.

ב- 21.9.08 מסר לו אורן כי ישולמו לו פ"פ במידה וירד מענין התביעה (טענותיו לענין תשלום ש"נ/שבת וכו') ואם לא – יועבר להמשך עבודה בהוסטל בנתניה.

בתגובה השיב לאורן שהעברתו לנתניה, רחוק ממקום מגוריו בכ"ס, כשאין משלמים נסיעות, רחוק מהדיירים שהוא מלווה יותר משנתיים – פוגע ומֵרע תנאי עבודתו וכמוה כהודעת פיטורין לאלתר.