דויק צלח נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובע להבטחת הכנסה, לאחר שהתביעה החוזרת שהגיש לנתבע ביום 15/11/09, נדחתה.

הרקע לתביעה:א.התובע, יליד 1949, עובד בווקף המוסלמי, והכנסתו החודשית מעבודה הינה לפי תלושי המשכורת המונפקים לו במקום עבודתו. אחיו עיסאם – יליד שנת 1948, והאח ריאד – יליד 1954.ב.הסיבה לדחיית תביעתו של התובע הינה טענת הנתבע כי לתובע יש מחצית מנכס באלרם ממנו יש לזקוף הכנסה רעיונית.ג.בדיון מיום 19/5/11 הסכים הנתבע שלא לייחס לתובע הכנסה רעיונית מהדירות של האח עסאם (הדירות בקומת הקרקע ובקומה העליונה בנכס שבאלרם).

3.הפלוגתאות בתיק:א.מה הן זכויותיו של התובע בנכס באלרם, והאם יש לייחס לו הכנסה רעיונית מאותו נכס ובאיזה שיעור?ב.בכפוף לאמור לעיל זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה מחודש 11/09 ואילך, ואם כן – מה גובה הגמלה לה הוא זכאי.

4.דיון:א.סעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה קובע כי הגדרת "נכס" כולל : "כל רכוש בין מקרקעין ובין מטלטלין וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות... למעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי בלבד ולא שלם השתכרות או רווח". בסעיף 9(א)(4) נאמר כי יש לראות כהכנסה אף נכסים השייכים למבוטח: "גם אם אין מופקת מהם הכנסה בפועל".

ב.הנכס באלרם, מושא המחלוקת, הינו בן 4 קומות. אין מחלוקת כי בקומת הקרקע יש דירה השייכת לאח עאסם, בקומה הראשונה (מעל הקרקע) - דירה בה התגורר תקופה מסויימת האח ריאד, בקומה השנייה – דירת התובע שחולקה לשתי דירות בה התגוררו בניו של התובע , והקומה השלישית המשמשת את בניו של עאסם.ג.ביום 2/3/03 הגיש התובע לנתבע הצהרה (נ/1) בגין הנכס באלרם ובה נכתב כדלקמן: "התובע ואחיו עצמם קנו אדמה באלרם בשנת 1973, אדמה בגודל 494 מ"ר. לא מדובר בירושה על אדמה זו בנו מבנה אחד .על אדמה זו (בנו בניין) בן 3 קומות קומת, קרקע +2 קומות. לכל אח קומה אחת. כיון יש 4 קומות (קומת קרקע+ 3 קומות)".ד.כפי שעולה מהיתר הבניה אשר צורף כנספח ג' לתצהיר התובע, הבעלים היחידים של הקרקע הם התובע ואחיו עיסאם. אין כל מסמך רשמי שמלמד שהנכס שייך גם לריאד.

התובע הצהיר (סעיפים 9,10 לתצהירו), כי: "החלק שלי באותו בנין באלם הינו דירתי שנמצאת בקומה השנייה בלבד. אחי ריאד השתתף בבניית הבית ולכן הוא קיבל דירה".ה.בחקירתו הנגדית (עמ' 6 משורה 26) נשאל והשיב: "ש. בשנת 72 אתה ואחיך עיסאם קניתם את הקרקע? ת. כן. ש. שילמתם שווה בשווה ת.לא מה שהיה לי נתתי ומה שהיה לו הוא נתן, וגם אחי הקטן אפילו שהיה לו גרושים הוא נתן... ש. מי שם כסף על האדמה? ת. כולנו, אין הבדל, אנחנו לא קובעים ותה תשלם ככה ואני אשלם ככה. מה שבא בסדר" מתשובה זו לא ברור מדוע האח ריאד לא רשום אף הוא כמי שקנה את הקרקע, שהרי, אף שעל פי הנטען היה קטן, היה לו מעט כסף, והחלוקה לא נעשתה לפי גובה התשלום.

ו.בהמשך, הסביר, כי ריאד, מכר מסטיקים בתחנה, ומזה היה לו כסף. בהמשך (עמ' 7 שורה 21 נשאל:"ש.יש לך אישור בעלות על הקרע באלרם?ת.כן, יש לנו אישור בניה, בנינו חוקי, ריאד היה אז קטן לכן רשמנו את זה על שמי על שם עיסאם".בהמשך (עמ ' 10 שורה 17) נשאל:"ש.בסעיף 10 לתצהיר אתה אומר שאחיך ריאד השתתף בבניית הבית. למה אתה מתכון. מה הוא עשה?ת. הוא היה עוזר לנו מבחינת הכסף. כולנו היינו יחד.ש. בכמה כסף הוא עזר לכם?ת.לא זוכר אפילו כמה אני נתתי, ולא יודע כמה עיסאם נתן.ש. אם הוא היה שותף איתכם באישור בניה?ת. כי אז הוא היה קטן ואי אפשר לשים את זה על שמו".בהמשך נשאל לגבי תביעה שהגיש לנתבע ב-20/9/07 (נ/2) והוא נשאל:"ש.בסעיף 6 נשאלת האם יש בבעלותך בית או אדמה באיזה שהוא מקום ואתה לא ענית לשאלה הזאת בשנת 2007, מדוע?ת. לא עניתי כי לא רציתי לסבך את האחים שלי, כמו שאתם עושים היום. לא רציתי לגרום לסכסוך עם המשפחה".

ז.עדותו זו של התובע אינה יכולה להתקבל כנכונה. ראשית לעניין חלקו של ריאד: מצד אחד נטען שלריאד היו "כמה גרושים" כי היה ילד, מצד שני, ניתנה לו דירה כי הוא "עזר בבניה", וכשנשאל במה עזר בבנייה נאמר כי הוא עזר מבחינה כספית (באותם גרושים שהיו לו). מאידך, אף שהיה שותף בבניה, ובעל זכויות שוות, כפי שנטען, לא נרשם כאחד הבעלים בהיתר הבניה. זאת ועוד. גם אם ריאד היה צעיר מדי על מנת שרישיון הבנייה יהיה רשום גם על שמו, אין כל הסבר מדוע בהצהרה לנתבע (נ/3) לא נרשם שמו. הרי הצהרה מעין זו שהצהיר התובע, אינה קשורה לגיל האח! ניתן היה לרשום בה כי הנכס בשותפות אח נוסף. האם בגלל שמדובר באח צעיר לא ניתן היה להצהיר כי הנכס שייך גם לו?!

גם ההמשך אינו ברור: מדוע לטענת התובע היה מסבך את אחיו אם היה משיב תשובת אמת לשאלות שנשאל?! תשובה זו אינה יכולה להתקבל כלל.

ח.ביום 1/11/10 הגיש האח ריאד לנתבע, טופס דין וחשבון רב שנתי (נ/3). בסעיף 6 לנ/3 הצהיר כי אין בבעלותו דירה או קרקע במקום אחר (זולת זו שבכפר עקב). האח ריאד, הובא כעד הנתבע. הוא העיד כי הוא יליד שנת 1954 וכי בשנת 1970 הבניין כבר היה קיים, ואעפ"כ, כבר הספיק לממן את חלקו בבנייה. העד נשאל והשיב (עמ' 13 משורה 11):"ת. אנחנו שילמנו את הקרקע ביחד, את הבניה שילמנו ביחד, כי חיינו שלושתנו ביחד ושילמנו את הכל ביחד, גם חשמל גם מים הכל ביחד.ש. מאיפה היה לך כסף לשלם על האדמה?עבדתי בחברת רים 15 שנהש. אבל אמרת שכבר בשנת 70 הבנייין היה קייםת.כמה שעבדתי אני הייתי נותן. כל מה שיכולתי לשם שילמתי.ש. מאיפה היה לך כסף לאדמה בשנת 70?ת. הייתי תלמיד בית ספר אבל עבדתי במפעל שהייתי שם מתלמד ומקבל קצת כסף".גם דברים אלו אינם יכולים להתקבל כנכונים. כשהבניין הסתיים, היה ריאד בן 16 שנים. הטענה כי יכול היה מהכספים שקיבל כמתלמד, לשלם את חלקו ברכישת הקרקע (או כגרסת התובע, בעדותו, ממכירת מסטיקים), אינה יכול להתקבל.בהמשך (שם , שורה 32) נשאל:"ש. איך בדין וחשבון (נ/3) בסעיף 6 אתה אומר שאין בבעלותך לא קרקע ולא דריה בשום מקום?והוא השיב (עמ' 14 רישא):"ת.היה לי עו"ד והוא כתב בעברית ואני לא ידעתי עברית בזמנוש. אז איך חתמת על זה?ת. עוה"ד אמר לי לחתום, אז חתמתי".

ט.אין מקום לקבל את טענתו כי חתם על הצהרה זו מבלי שהבינה, רק בגלל שעורך דינו אמר לו לחתום! ברור אפוא, כי חתם על הצהרה זו מכיוון שבאמת לא היה לו כל חלק בדירה נוספת, ורק כאשר התברר לתובע ולאחיו, כי הדירה באלרם משליכה על זכאותו של התובע להבטחת הכנסה , נטען לפתע, כי לריאד יש חלק בבניין באלרם, זאת על אף הטענה (הבלתי סבירה, כאמור) כי היה שותף מבחינה כספית לבניית הבנית, בזמן שהיה ילד. כידוע בית הדין מעדיף הצהרות/חקירות של מי שבזמן אמת לא ידע על ההשלכות שיש לדברים אלו על זכויות (שלהם או של מי ממשפחתם), וכי יש להעדיף דברים מוקדמים אלו על פני דברים ש"שופצו" במהלך העדות בבית משפט.

י.ע"פ סעיף 12 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, הבעלות בקרקע חלה הן על הבנוי עליה, והן על הנטוע עליה. מכיוון שהבעלות נקנית ברישום, והרישום היחידי הקיים הוא הבעלות של התובע ושל עיסאם, ולאור עדותם הבלתי משכנעת של התובע ושל אחיו ריאד - עולה בבירור כי רק לתובע ולעיסאם יש חלק בבניין שבאלרם (כשהדירות בקומת הקרקע ובקומה העליונה שייכים רק לעיסאם). שווי הנכס, על פי חישוב הנתבע לא נסתר, ועל כן מתקבל חישוב הנתבע על פיו הכנסה הרעיונית של חלקו של התובע בנכס זה, בתוספת שכר עבודתו – עולים על הסכומים המזכים בהבטחת הכנסה.

סוף דבר:התביעה נדחית.בנסיבות העניין אין צו להוצאות.ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. ניתן היום, ג' אדר תשע"ב, 26 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור(ע)רבקה לוי

נציג ציבור(מ)שמואל קליינר

יפה שטיין, שופטת

אב"ד