פסק דין
בעלת נכס מתקשרת עם מתווך שיחפש עבורה רוכשים לדירתה. המתווך מציג בפניה רוכשים פוטנציאלים ואף מתנהל מו"מ בנוכחות המתווך, מו"מ אשר אינו מבשיל לכדי הסכם. לאחר פרק זמן, פונים הרוכשים לבעלת הנכס ולאחר מו"מ קצר, נמכר הנכס, זאת מבלי שהמתווך מעורב. האם זכאי המתווך לדמי תיווך? זו השאלה העיקרית העומדת במחלוקת בתיק זה.
גרסת התובע
הנתבעת פנתה אל התובע, בעל משרד לתיווך בנדל"ן, וביקשה ממנו כי ימכור את דירתה. בתחילה, דרשה 550,000 ש"ח ובהמשך הפחיתה זאת ל- 535,000 ש"ח. התובע הציג את הדירה לשבעה רוכשים פוטנציאלים ובהם גם בני הזוג סהר. לדבריו, הגיע עם בני הזוג סהר שלוש פעמים אל הדירה. בפעם הראשונה, על אף שתיאם עם שוכרת הדירה, שאת מספר הטלפון שלה קיבל מאת הנתבעת, הרי שזו לא היתה בבית. לאחר שיחה אל הנתבעת, תואמה פגישה נוספת בה הראה התובע את הדירה לבני הזוג סהר וכן לאנשים נוספים כאמור. פגישה נוספת בדירה התקיימה בנוכחות הנתבעת ובעקבות כך, נקבעה פגישה של בני הזוג סהר, עם התובע והנתבעת, במשרדו של בנה של הנתבעת. במהלך הפגישה, כך לטענת התובע, הציעו בני הזוג סהר 520,000 ש"ח עבור הדירה. הנתבעת ביקשה לשקול ולהתייעץ ולמחרת קיבל התובע מסר מבעלה לשעבר של הנתבעת, כי הדירה לא תימכר במחיר שהוא נמוך מ- 540,000 ש"ח. התובע שוחח עם בני הזוג סהר ולטענתו, פנה שוב לנתבעת על מנת לבחון אפשרות למחיר נמוך יותר, אך גם היא חזרה על הדברים. לאחר מו"מ זה, במהלך חודש מרץ 2009, הראה התובע, לדבריו, את הדירה לעוד רוכש פוטנציאלי אחד או שניים וחדל מאחר שסבר כי המחיר אותו דורשת הנתבעת גבוה.
במועד מסוים במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2009, גילה התובע, באקראי כי הדירה נמכרה. כשבירר, גילה כי הדירה נמכרה כבר ביום 7/6/09 לבני הזוג סהר. התובע פנה לבני הזוג סהר ולנתבעת והזמינם לפגישה במשרדו. במהלך הפגישה, דרש מהם לשלם לו את שכרו עבור התיווך. בסופו של יום, שילמו לו בני הזוג סהר עבור התיווך, אך הנתבעת עמדה בסירובה בטענה כי לא תרם לעסקת המכר. מכאן התביעה.
גרסת הנתבעת
הנתבעת אישרה כי אכן פנתה אל התובע בבקשה כי ימכור עבורה את הדירה. הנתבעת אישרה כי מסרה לתובע את דרכי ההתקשרות אל הדיירת בדירתה, על מנת שיוכל לתאם ביקורים עם לקוחות. הנתבעת הכחישה בתחילה, כי התירה לתובע להציג את הדירה שלא בנוכחותה, אך בהמשך הודתה כי בתחילה, איפשרה לו להראות את הדירה ללא נוכחותה, אך בהמשך, כשהבינה שהדיירת משפיעה על המתעניינים על מנת שלא יקנו את הדירה, עמדה על כך שהיא עצמה תהיה נוכחת בביקורים של מתעניינים בדירה. הנתבעת הודתה כי התקיימה פגישה נוספת עם בני הזוג סהר, בנוכחות התובע, וזאת במשרדו של בנה. הנתבעת טענה כי באותה פגישה בני הזוג סהר הציעו 510,000 ש"ח בעוד שהיא דרשה, למיטב זכרונה, 525,000 ש"ח. העסקה לא יצאה אל הפועל בעקבות כך ולדברי הנתבעת, זולת שיחת טלפון אחת יום לאחר הפגישה, אשר לטענתה לא התקיימה בחודש מרץ 2009 כפי שטוען התובע, אלא ב- 8-9/4/09, בה אמר לה התובע כי בני הזוג סהר אינם רציניים, לא שמעה מן התובע.
במהלך התקופה שלאחר מכן, פירסמה הנתבעת את הדירה באינטרנט והציגה אותה, לבדה וללא מתווכים, בפני אנשים. בסוף חודש מאי 2009, פנתה אליה הגב' סהר ואמרה כי ראתה את המודעה בפירסמה הנתבעת והיא מבקשת לדעת האם זו הדירה שראתה וביקשה לדבר. באותה פגישה, לטענת הנתבעת, הציעה הגב' סהר 525,000 ש"ח, אותו סכום שדרשה, מלכתחילה, הנתבעת ותוך ימים נחתמה העסקה. לדברי הנתבעת, התקשר אליה התובע וביקש כי תגיע למשרדו על מנת לשוחח על הדירה שנמכרה. היא הגיעה למשרדו, לטענתה, על מנת להסביר לו שהדירה נמכרה, אך לא הודות לעבודתו, ולכן עמדה בסירובה לשלם לו עבור כך.
דיון ומסקנות
הוראת סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 מונה שלושה תנאים מצטברים שבהתקיימם זכאי המתווך לעמלתו, והם:
המתווך הוא בעל רשיון כמשמעותו בחוק.
הלקוח חתם על הזמנה בכתב.
המתווך הינו הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
במקרה שלפנינו, אין חולק כי שני התנאים הראשונים התקיימו והשאלה היא האם התובע היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות.
בפסיקה עניפה נקבע כי מתווך ייחשב גורם יעיל לקשירת עסקה, כאשר קיים קשר סיבתי בין פעילותו שלו למימוש העסקה. לא די בכך שהמתווך יהיה גורם מסוים בשרשרת הסיבתית, אלא עליו להיות הגורם שהוא "הגורם היעיל". נקבעו בפסיקה מספר מבחנים ואינדיקציות לעניין היות המתווך הגורם היעיל ואלו העיקריים:
מידת הדמיון בין ההצעה המקורית בה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי, כגון נשוא הנכס.
הקרבה בתנאי התשלום ושיעורי ההצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה.
חלוף הזמן בין ההצעה המקורית ועד סיום העסקה.
מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך – היקף מגעים, פגישות ושיחות עם הצדדים.
קיומו של גורם נוסף אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה ומידת התערבותו של אותו גורם.