דוידזון נ' כרמל

החלטה

מונחת לפני בקשתו של המבקש, מר אליעזר דוידזון, להתיר לו להגיש תצהירים משלימים ולזמן עדים נוספים מטעמו, על אף שהסתיים שלב חקירת עדיו ע"י ב"כ המשיב, ובעוד שחקירת עדי המשיב, מר מנחם כרמל, נמצאת בעיצומה. הבקשה מוגשת במסגרת בקשתו של המבקש בתיק העיקרי להורות על ביטול פסק בוררות שניתן ע"י הבד"צ של העדה החרדית בהליך בוררות שהתקיים בפניו בין המבקש לבין המשיב.

טענות הצדדים

טענות המבקש

המבקש עותר להתיר לו להגיש כראיה נוספת את תצהירו של מר יצחק ברק, המנהל הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים לביטולו של פסק בוררות שניתן ע"י בית הדין של העדה החרדית בעניין אחר (הפ"ב 1278-04-13). המבקש מציין בבקשתו כי מר ברק הצהיר בהליך האחר כי:

הבד"צ הודיע לו שאינו מוסר צילום פרוטוקולים;

מר בלוי, "הספרא דדיינא" המקליד את הפרוטוקולים בבית הדין של העדה החרדית (להלן: "הבד"צ"), אמר לו שאין חתימות של הדיינים עצמם על פסקי הדין;

כעשרים יום לאחר מתן פסק הבוררות הוא הגיע לבד"צ וקיבל עותק מודפס מוכן לחתימת הדיינים ומייד לאחר מכן הדיינים חתמו על העותק המודפס של פסק הבוררות.

בנוסף, המבקש עותר להתיר לו להגיש כראיה נוספת תמלול שיחה שערך מר יצחק ברק עם מר חיים וייס – מזכיר הבד"צ, ועם מר יצחק שלמה בלוי – הסיפא דדיינא של הבד"צ (האחראי על הקלדת הפרוטוקולים). המדובר בתמלול שלטענת המבקש צורף לבקשת מר ברק שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים. המבקש מציין כי בתמלול זה ה"ה וייס ובלוי אומרים כי הבד"צ אינו נותן פרוטוקולים, ומר בלוי מודיע שאין בידיו פסק דין חתום.

המבקש עותר לזימונו לעדות של מר יצחק שלמה בלוי – על מנת שיתייחס לתמלול הנ"ל וכן לתצהיר שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בנוסף, עותר המבקש לזימונו לעדות של מר חיים וייס (לאחר שכבר זומן לעדות והעיד מטעם המשיב) – על מנת שיתייחס לתמלול הנ"ל וכן לתלוש המשכורת שלו, אשר הועבר לב"כ המבקש.

יצוין כי במסגרת הבקשה עתר המבקש לזימונו לעדות גם של מר יאיר אטינגר, כתב העיתון "הארץ", בנוגע לכתבה שפרסם, אשר כללה ראיון שערך עם המשיב. מכל מקום, בדיון מיום 19.6.13 חזר בו המבקש מבקשתו לזימונו לעדות של עד זה, ולפיכך עניין זה לא יידון במסגרת בקשה זו.

טענות המשיב

המשיב טוען כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר התומך בעובדות המפורטות בה, ולפיכך כבר מטעם זה – דינה להידחות.

המשיב מציין כי על פי ההלכה הפסוקה על בעל דין להביא ראיותיו ב"חבילה אחת", וכי בית המשפט יאשר סטייה מכלל זה והגשת ראיות נוספות רק במקרים בהם הובאו בפניו טעמים סבירים והוגנים המצדיקים זאת [רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (פורסם בנבו, 30.7.2002), ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מח (2) 89,95 (1991); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"מ מו (3) 738, 742 (1992). בהקשר זה מפנה המשיב להחלטה שניתנה ע"י מותב זה בה"פ 3814-04-08 שני נ' כץ (פורסם בנבו, 7.3.2011) בגדרה סוכמו המבחנים שנקבעו בפסיקה להתרת הגשת ראיה שלא הובאה במועד הנדרש ע"פ סדר הדין הרגיל:

תרומתה של הראיה שבעל הדין מבקש לצרף לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה – הן מבחינת מרכזיותה והן מבחינת קבילותה;

עוצמת הנזק הראייתי והדיוני שיגרם לבעל הדין עקב הגשת ראיה לאחר שטען את טענותיו והביא את ראיותיו;

תום ליבו של בעל הדין המבקש לצרף את הראיה הנוספת ומידת אחריותו לאי הגשת ראיה זו במועד;

עוצמת הפגיעה בניהולו של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד.

לטענת המשיב, הבקשה דנן "הוגשה בצורה לקונית ביותר, מבלי שהמבקש הניח את התשתית הנדרשת לצורך הוכחת התקיימות התנאים המפורטים לעיל, לסטייה מכללי הבאת הראיות כמקשה אחת" (סעיף 8 בתגובת המשיב) וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.