דוידוביץ ניקולאי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן על ידי כב' השופט שלמה בנג'ו, ביום 10/03/13, בתיק תת"ע 2391-01-11.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות – בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 וכן תקנה 169ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

בכתב האישום נטען כי ביום 25/09/10, בשעה 01:20, בכביש 4, עוכב המערער לבדיקה שגרתית ונלקחה ממנו דגימת אוויר נשוף אשר ממנה עלה כי בגופו נמצא ריכוז של 945 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף ועל כן, יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות.

המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט לתעבורה שמע את ראיות הצדדים והחליט ביום 13/11/13 להרשיעו בעבירה שיוחסה לו.

ביום 03/12/13, נשמעו הטיעונים לעונש ובית משפט לתעבורה החליט להפנות את המערער לממונה על עבודות שירות וכן לשירות המבחן.

ביום 10/03/13, שמע בית משפט לתעבורה את השלמת טיעוניהם של הצדדים, קיבל את חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות והטיל על המערער את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות במרכז לטניס – ישראל, 36 חודשי פסילה בפועל, 8 חודשי פסילה על תנאי וזאת למשך 3 שנים, 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס בסך 1,500 ₪ שישולם בחמשה תשלומים.

מכאן הערעור שבפניי.

בא כוח המערער הפנה לפסיקה ולהודעת הערעור.

בא כוח המערער טען כי לא הייתה לו גישה לתסקיר אשר הוגש על ידי שירות המבחן בבימ"ש לתעבורה. מבדיקה שנערכה בנ"ט המשפט, התגלה כי לא התקבל כלל תסקיר מטעם שירות המבחן ומשום מה, לא הופנתה תשומת לב בית משפט לתעבורה לכך לא על ידי המשיבה ולא על ידי המערער.

לאור זאת, ביום 05/06/13, הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניין המערער.

ביום 02/10/13, התקיים דיון בערעור זה ומדבריו של בא כוח המערער עלה כי המערער לא זומן על ידי שירות המבחן. בא כוח המערער טען כי הוא העביר את הטיפול בעניין זה למזכירתו ע"מ שזו תעביר לשירות המבחן את פרוטוקול בית המשפט דנן, אולם הדבר לא נעשה. בא כוח המערער התנצל וביקש זמן קצר להסדיר את העניין. נעתרתי לבקשתו והוריתי לשירות המבחן שוב להגיש את התסקיר בעניינו של המערער.

ביום 17/12/13, התקבל תסקירו של שירות המבחן בו סקר האחרון את עברו של המערער ואת קורות חייו. שירות המבחן טען כי המערער נטל אחריות לביצוע העבירה והביע חרטה על המעשה.

שירות המבחן כתב בחוות דעתו כי לא התרשם שמדובר באדם בעל דפוסים עבריינים מושרשים או בעל דפוסים התמכרותיים ועל כן בא בהמלצה חיובית תוך שהוא ממליץ להשית על המערער צו של"צ בהיקף של 120 שעות וכן להעמידו בצו מבחן למשך 12 חודשים במהלכם ישתלב בתוכנית טיפולית.

בא כוח המערער הפנה לתסקיר החיובי ולהמלצות שירות המבחן. עוד הוסיף וציין כי המערער ביצע כבר חודשיים מעבודות השירות שהוטלו עליו.

בא כוח המערער טען כי המערער מוכן לחלופה שהוצעה על ידי שירות המבחן בדבר עבודות של"צ בהיקף של 120 שעות וזאת בכל מסגרת שתמליץ עליה קצינת המבחן.

בא כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטעמו, תסקיר שירות המבחן אינו חזות הכול. עוד הוסיף כי לדעתו מדובר בעונש סביר ומידתי אשר אינו חורג מרף הענישה המקובל במקרים דומים ועל כן, אין להתערב בו.

בא כוח המשיבה ציין כי העובדה שאין קורבן במקרה שלנו אינה מפחיתה מהעובדה שהמערער נהג כאשר בגופו נמצא ריכוז אלכוהול בשיעור של פי 3 וחצי מהכמות המותרת בחוק; נתון שיש בו כדי להעיד על רמת מסוכנות גבוה. לטענתו, כמות כזו של אלכוהול מצדיקה מאסר בפועל. לטעמו, בית משפט לתעבורה עשה חסד עם המערער ומאחר ומדובר בעונש מידתי ביקש לדחות את הערעור.

בא כוח המשיבה הפנה אף הוא לפסיקה.